בס"ד כסלו תשפ"ג
ראיתי את הספר "אוצר שעשועים" (ועי' משלי ח' ואבות דר"נ פל"א ותנחומא פ' וילך שהתורה נקראת שעשועים) אשר נערך ונלקט ע"י הרה"ג עמרם יואל סואטס שליט"א והרה"ג יהודה אלחדד שליט"א שבו הביאו ליקוט דברי תורה מאמרי חז"ל וגדולי הדורות הראשונים והאחרונים ז"ל אשר משעשעים ומשמחים לב ונפש.
ומש"כ בענין אם יש מצוה להחזיר גרושתו, יש להוסיף שברש"י מכות ט"ז ב' ד"ה אבל לדבר מצוה מבואר שרק באונס ישראל שגירש יש מצוה להחזיר גרושתו אבל בעלמא אין מצוה.
ומש"כ בענין שונא מתנות יחיה אם זה לא נאמר במקבל מתנה מגוי יש לבאר דבסמ"ע חו"מ רמ"ט ד' כתב בטעם שונא מתנות יחיה וז"ל, "וכונת חז"ל דדרך בני אדם להיות להוט אחר ממון בסוברם להחיות נפשו ונפש ביתו, וקאמר דאדרבה שונא מתנות יחיה, כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף הבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהם", ע"כ. ולפי"ז נראה שבגוי אין טעם זה כי מבואר ברש"י סנהדרין ע"ה שאין חיוב תוכחה בעכו"ם. [ועי' מנחת פתים סי' תצ"ח.]
ומש"כ שאפשר לברך ברכת הלבנה אחרי שעבר זמנה כשקורא מתוך הגמ' סנהדרין מ"ב א', יש להעיר שבגמ' לא נזכר הנוסח בשלמות אך לשיטה זו יכול לקרוא מתוך הרמב"ם בהל' ברכות פ"י הט"ז.
ומש"כ שלעתיד לבוא הלכה כב"ש – כ"ה בסידור הגר"א בפירושו על יוצר אור, אולם במס"י פ"כ משמע קצת לא כן.
ומש"כ בשם השאילתות פ' בחוקתי שאדם נעשה בר מצוה לפי השעה שנולד בה, בעמק שאלה שם כתב "ואף שהמג"א והמשנה למלך והתומים ועוד פוסקים נקטו להלכה דאין צריך מעת לעת משעה לשעה, זהו משום שלא ראו הפוסקים את דברי השאילתות ובודאי אילו היו רואים את דברי השאילתות לא היו דוחים אותו בשתי ידיים", אולם בנוב"י תנינא סי' ו' כתב שכבר פשט המנהג שאי"צ מעת לעת. וכן פסק המשנ"ב סי' נ"ג ס"ק ל"ג וסי' נ"ה ס"ק מ"ב.
ושוב אחזור בשבח החיבור שמביא לידי חשקת התורה ואהבת הקב"ה (עי' ספרי פ' ואתחנן ורמב"ם פ"ב מיסודי התורה) ויזכה להוסיף עוד חיבורים רבים כאלו אשר הם נצרכים מאד.