דיני ערב יום כיפור
מנהג ה'כפרות'
א. זמן עשיית הכפרות הוא בערב יום כיפור. ובמקום הצורך אפשר להקדים המנהג, ולעשותו במשך עשרת ימי תשובה.
ב. את מנהג הכפרות יש לעשות בתרנגול, ומי שאינו יכול לעשות בתרנגול יעשנו על כסף.
ג. ובתרנגול ישנם שני מנהגים: יש הנוהגים כדעת האריז"ל לעשות כפרות לכל אחד מבני המשפחה בנפרד [לכל זכר- בתרנגול זכר, ולנקבה - בתרנגולת נקבה], ויש הנוהגים לעשות כפרה אחת על כל הזכרים ועל כל הנקבות שבאותה משפחה, ויעשה בתרנגול אחד לכל הזכרים במשפחה [בבת אחת], ובתרנגולת אחת לכל הנקבות [בבת אחת, אך אין לעשות בתרנגול/ת אחד/ת כמה פעמים זה אחר זה].
ד. כשעושים כפרות בכסף אין לזה סך קבוע, ואם עושה כפרות לכל המשפחה בסכום אחד, ישנם העושים סכום שווי של תרנגול שהוא בערך 30 ש"ח, ויש הלוקחים סך ח"י שקלים. אמנם למעשה אין סכום ברור בדבר, ולכן מי שעושה לכל אחד בנפרד די שיעשו אף על שקל אחד.
ה. כשעושים את הכפרות בכסף, במקום לומר "זה התרנגול ילך למיתה", יאמר "זה הכסף ילך לצדקה".
ו. אין לעשות כפרות בכספי מעשר.
ז. את כסף הכפרות יש לתת דווקא לעניים, ואם מכפר בתרנגולים - יתן את בשרם לעניים, או שיפדה בכסף את שוויים ויתן לעניים.
ח. העושים כפרות בכסף מזומן, אין חובה שיתנו כסף זה עצמו לעניים אלא יכולים לתת סך שווה במקומו, או לתרום את שווי סך הכפרות בכרטיס אשראי או העברה בנקאית.
ט. בחור הנמצא בישיבה ואין ברשותו כסף לעשות כפרות, והוריו רוצים לעשות כפרות בשבילו ולומר 'זה חליפת פלוני בן פלוני', אף שעיקר מנהג הכפרות הוא בפני המתכפר ממש, אמנם כשאין אפשרות אחרת יעשו כן.
י. מעוברת עד 40 יום דינה ככל אישה שתכפר בתרנגולת אחת, ולאחר 40 יום - הנוהגים לקחת תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות - המעוברת תעשה גם עם תרנגול זכר [שמא נתעברה זכר], והנוהגים לכפר לכל אחד בנפרד, אם המעוברת יודעת את מין העובר תעשה לעצמה על נקבה, ותרנגול/ת נוספ/ת לפי מין העובר. ואם אינה יודעת את מין העובר – תעשה על 2 תרנגולות [לעצמה, ושמא נתעברה נקבה], ועל תרנגול אחד [שמא נתעברה זכר].
יא. מעוברת העושה על כסף, אם עושים לכל אחד כפרה בנפרד, תיקח סך כפול - אחד עבורה, ואחד עבור העובר.
יב. הנוסח שתאמר מעוברת הוא "זה חליפתנו" וכו'.
מצות אכילה בערב יום כיפור
יג. מצוה לאכול בערב יום כיפור.
יד. אף שיש הסוברים שיש קיום מצווה באכילה אף בליל ערב יוה"כ, העיקר להלכה שהמצווה היא רק ביום (עי' רש"י כתובות ה., או"ח סי' תרד).
טו. אף חולה שאוכל ביום כיפור, מצוה עליו לאכול בערב יום כיפור.
טז. גם נשים מצוות לאכול בערב יום הכיפורים.
מאכלים שאין לאוכלם בערב יו"כ
יז. ביצים ושום [י"א רק כשהם חמים], גבינה ושאר מוצרי חלב כשהם חמים - יש אומרים שאין נאכלים כל היום כולו מפני שעלולים להביא לידי טומאה, ויש מקילין בשחרית. ולמעשה המנהג להקל במוצרי חלב כשהם קרים בשחרית. אמנם בחלב עם קפה אין קפידא כל היום [בענין אכילת בשר בהמה, ראה סע' כט]. נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.
יח. מצווה לאכול דגים בערב יום כיפור במשך היום לפני סעודה המפסקת [דיני אכילת דגים ושאר מאכלים בסעודה המפסקת, ראה להלן (סע' כט-לג)].
יט. יש נוהגים לאכול 'קרעפלאך' בעריו"כ.
טבילה בערב יום כיפור
כ. מצוה לטבול בערב יום כיפור, ויש להקפיד על דיני חציצה, ולכן יש לנקות שיניים וכדו' לפני הטבילה.
כא. יש אומרים שיש לטבול שלש פעמים.
כב. טבילת נשים - ישנן הנוהגות לטבול, ויש שאינן נוהגות. אף נשים הנוהגות לטבול, י"א שאין להן לטבול בתוך ז"נ.
כג. זמנה: לאחר חצות היום קודם מנחה, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות. אם אינו יכול לטבול בזמן זה – יטבול מעלות השחר.
כד. יתפלל מנחה בבגדי שבת בעוד היום גדול [לאחר טבילתו], כדי שיספיק לאכול סעודה המפסקת לאחר מנחה.
כה. בחור המתפלל מנחה בישיבה שלא הספיק לטבול קודם מנחה, יטבול לאחר מנחה.
דיני סעודה המפסקת
כו. הסעודה האחרונה שאוכלים לפני הצום, נקראת 'סעודה המפסקת'.
כז. לכתחילה יש לאוכלה עם פת, ומי שקשה לו יכול להקל.
כח. יש נוהגים לטבול פרוסת 'המוציא' בדבש.
כט. אוכלים בסעודה זו מאכלים קלים להתעכל, שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל. דין זה נוהג אף בנשים. דין זה נאמר רק בסעודה המפסקת, אך לפני כן מותר (עי' סי' תרח ס"ד, וערוה"ש שם ס"ט. אמנם בגר"ז ובמשנ"ב ס"ק יח משמע שהוא אף בסעודת
הבוקר, וצ"ב).
ולכן אוכלים בה בשר עוף ולא בשר בהמה, מפני שהוא קשה לעיכול [וכן מפני שעלול להביא לידי טומאה (ב"ח סי' תרח)].
ל. אין אוכלים ושותים בה דברים המחממים את הגוף, ולכן אין שותים יין ישן וטוב [דין זה נוהג רק בסעודה המפסקת].
לא. אין אוכלים מאכלים שעלולים להביא לידי טומאה, כגון ביצים ושום וגבינה וחלב חמים [ויש מקפידים אף בקרים]. י"א שדין זה נאמר אף בסעודת הבוקר (ראה לעיל סע' יז). אין אוכלים דגים בסעודה זו, אך בדגים קרים יש מקילים (עי' מט"א ואלף המגן סי' תרח). נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.
לב. חלב המעורב בקפה וכדו' מותר.
לג. אין לאכול שומשום כיון שהוא עולה לפיו בלילה ומגביר את הליחה [ובשומשום שעל החלה, או בציפוי של שניצל – אין קפידא].
ברכת המזון בסעודה המפסקת
לד. לאחר ברכת המזון, מעיקר הדין מותר לאכול ולשתות, וכן לעשות מלאכה.
אמנם יש המחמירים שהמברך ברכת המזון נחשב כמי שקיבל בפירוש את יום הכיפורים, ואסור באכילה ובשתייה ובעשיית מלאכה. ולכן נכון להתנות בפירוש [בפיו או במחשבתו], שאינו מקבל את הצום ואת איסור המלאכה בברכת המזון.
תוספת יום הכיפורים
לה. חובה מהתורה להוסיף מחול על הקודש, ויש להפסיק מאכילה ומלאכה ושאר איסורים קודם השקיעה.
דיני הדלקת הנר (סי' תרי)
לו. בערב יוה"כ יש 5 סיבות להדלקת נרות. להלן יתבאר מי צריך להדליק, כמה ובאיזה אופן:
[א.] נרות יום כיפור – כבכל ערב שבת, גם בערב יו"כ יש להדליק נרות [אך חיובו נובע משום שכך נהגו], ויברך 'להדליק נר של יום הכיפורים'. אך השנה שיו"כ חל בשבת, אינו רק מנהג אלא חיוב, ויברך 'להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים' [ויש מבני ספרד שמברכים 'להדליק נר של שבת ויום הכיפורים' (בא"ח ש"א וילך ט)].
ברכת 'שהחיינו': ישנן הנוהגות לברך בהדלקת נרות ויש הנוהגות שלא לברך בהדלקת נרות אלא רק לאחר 'כל נדרי' בבית הכנסת. מי שאין מנהג בידה – תברך עם הציבור בבית הכנסת ולא תברך בעת הדלקת נרות. המברכת בעת הדלקת נרות – צריכה להקפיד לחלוץ נעליים קודם ההדלקה, וכן תיזהר שלא לברך שנית לאחר 'כל נדרי'.
מאחר וצריך ליהנות מהנרות, על כן יקפיד להדליק נרות במקום שישתמשו בו ביו"כ. וראה עוד פרטים בזה בשו"ת בעמ' ו.
כמו כן, ראוי מאד להדליק גם את תאורת החשמל יחד עם הנרות [ובאמת בכל שבתות השנה ראוי לעשות כן כשמדליק שלא במקום האכילה, שבאופן זה אין הנרות באים כ'תוספת אורה'], ויעשה באופן הבא:
יחשיך לגמרי את החדר [כולל כיבוי אורות וסגירת התריסים], ואז ידליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור ידליק את הנרות ויברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל.
בחורי ישיבות – במשך השנה סומכים על הדלקת הנרות בחדר אוכל, אך ביו"כ שלא נכנסים לחדר אוכל, יש להקפיד שהבחורים ידליקו נרות בחדרם [בהסכמת הנהלת הישיבה, ודי שכולם ישתתפו בנרות ע"י שיגביהו אותם, ואחד מחברי החדר ידליקם בברכה], ותחילה יש להחשיך את החדר, ולאחמ"כ ידליק את התאורה יחד עם הנרות, וכנ"ל. אם הישיבה לא מסכימה להדליק נרות בחדרים – ידליקו את החשמל בחדר בברכה.
וראה פרטים נוספים בזה בשו"ת בעמ' ו.
[ב]. נר נשמה – מי שאביו או אמו הלכו לעולמם, עליו להדליק עבורם נר נשמה לכפר עליהם בערב יו"כ, ודי בנר נשמה אחד עבור שני ההורים.
[ג]. נר הבריא [נר החיים] – כל איש נשוי מבני אשכנז ידליק נר אחד.
אם הנר נכבה במהלך יו"כ, יש מקפידים לשוב ולהדליקו במוצאי יו"כ, אף שמן הדין אין לחוש לכך (רמ"א שם, משנ"ב ס"ק יד).
[ד]. נר ששבת – בהבדלה במוצאי יו"כ מברכים 'בורא מאורי האש' על נר ששבת, כלומר שהיה דלוק מערב יו"כ [טעם הדבר הוא בכדי שיבדילו שיו"כ שונה מכל יו"ט, ואסור להדליק בו נר, ולכך מברכים במוצאי יו"כ על 'נר ששבת']. ואף שהיה ניתן לכאורה לברך במוצאי יו"כ על הנר נשמה או על הנר הבריא, אך מאחר ואלו נרות שהודלקו לכבוד, אי אפשר לברך עליהם, משום שיש לברך על נר שהודלק להאיר, ועל כן יש להדליק נר בפני עצמו [וראה להלן (דיני מוצאי יו"כ) בדין אדם ששכח להכין או שנכבה לו ה'נר ששבת'].
השנה, שיו"כ חל בשבת, אף שמעיקר הדין אין צריך לברך 'מאורי האש' דווקא על נר ששבת, אך מנהג העולם להחמיר כן אף במוצ"ש.
[ה]. נר בחדר שינה - כל זוג נשוי מבני אשכנז צריך להדליק נר בחדר שינה [ובמקום שיש חשש שריפה, די שישאיר תאורה בחדר]. אמנם ניתן להדליק את הנר הבריא או את הנר ששבת בחדר שינה, ולא צריך נר מיוחד בפני עצמו.
נמצא למעשה: כל אדם נשוי מבני אשכנז צריך להדליק שלושה סוגי נרות - נרות יו"כ [יחד עם התאורה, וכדלעיל], נר הבריא ונר ששבת [ואת אחד מהם ידליק בחדר שינה]. אם הוא יתום – עליו להדליק בנוסף לאלו גם נר נשמה.
בני ספרד מדליקים רק את נרות א,ב,ד.
דיני יום הכיפורים
ברכת הבנים
לז. רבים נוהגים שהאב מברך את בניו ובנותיו בערב יו"כ לפני שהולכים לבית הכנסת.
לבישת טלית
לח. לובשין טלית גדול בליל יום הכיפורים, ויש ללבוש את הטלית מבעוד יום כדי שיוכל לברך עליו.
לבישת קיטל
לט. בני אשכנז [וכן יש מבני ספרד] נוהגים ללבוש קיטל ביום כיפור.
מ. בשנה ראשונה לנישואין יש מנהגים שונים בלבישת הקיטל.
מא. אין להיכנס לבית הכסא בקיטל.
לבישת בגדים ותכשיטים
מב. אין לובשים בגדים מפוארים ויקרים.
מג. נשים לא יענדו תכשיטים שמתקשטות בהם בשבת ויום טוב מאימת יום הדין.
מד. תכשיטי זהב שאישה רגילה לענוד בימות החול, מותר לענדם ביום הכיפורים.
איסור מלאכה
מה. כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביום כיפור, אלא שבשבת עונשה במזיד בסקילה, וביו"כ עונשה כרת.
איסור רחיצה
מו. אסור להתרחץ ביום כיפור, בין בחמין ובין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור.
מז. כשקמים בבוקר נוטלים ידיים עד סוף קשרי האצבעות [כולל קשרי האצבעות, וכיוון שקשה לצמצם בזה, אין איסור אם נשפך מעט יותר מכך (ועי' יוסף אומץ סי' תתרג)], ונוטל כדרכו כל השנה - ג' או ד' פעמים לסירוגין.
מח. שטיפת הפנים אסורה, וכן שטיפת העיניים אסורה, אלא אם כן יש בהן לכלוך, שאז מותר ללחלח אצבעו במים ולרחוץ את מקום הלכלוך בלבד.
מט. רחיצת הפה אסורה, ואפילו במקום צער גדול, אך אם הקיא, אזי הרחיצה נועדה להסיר הלכלוך, ומותר.
נ. רחיצה לאחר כניסה לבית הכסא: אם לא עשה צרכיו כלל - י"א שאינו נוטל ידיו ביום כיפור, ויש סוברים שנוטל ידיו (רעק"א ופמ"ג) ומסקנת הביה"ל (סי' תריג) דלא יטול אלא יקנח ידיו בלבד [אך אם לבו תוהה עליו בשביל שאינו נוטל, רשאי ליטול כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת].
נא. נכנס לבית הכסא ועשה צרכיו גדולים או קטנים: אם קינח לאחר עשיית צרכיו, או שפשף לאחר קטנים - מותר לרחוץ ידיו כיוון שהן מלוכלכות, אך אם לא שפשף וקינח - ביום מותר ליטול ידיו כיון שמתפללים במשך היום, אבל בלילה לאחר התפילה, יש מחלוקת האם משום ברכת 'אשר יצר' מותר לרחוץ ידיו. והנכון שיקנח או ישפשף, ואז יוכל ליטול ידיו. נטילה זו - באופן שהיא מותרת - היא עד סוף פרקי האצבעות [כולל].
נב. אף שבעלמא צריך ליטול ידיים לפני התפילה, ביו"כ אין נוטלים ידיים לפני התפילה.
נג. רחיצה לרפואה מותרת, ולכן מי שיש לו כאבי ראש חזקים, שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה [דהיינו שנפל למשכב או חולה כל גופו שאינו יכול לתפקד], אם על ידי הרחיצה ירגיש יותר טוב, מותר לרחוץ במים צוננים.
נד. רופא מותר לרחוץ ידיו לפני בדיקת החולה ולאחריה, כדרכו כל השנה.
נה. כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כרגיל.
נו. חולים וקטנים האוכלים פת נוטלים ידיהם כרגיל.
איסור סיכה
נז. אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו כשהסיכה אינה לשם תענוג, ואפילו כשהיא נועדה להעביר הזוהמא.
נח. אסור לסוך בבושם, דאודורנט וכדו' [אבל אין איסור להתבשם מערב יו"כ].
נט. סיכה לרפואה מותרת, ולכן חולה שאין בו סכנה, באופן שמותר לו לסוך ע"פ דיני רפואה בשבת וביום כיפור, מותר לו לסוך לרפואה חומר נוזלי.
דיני נעילת הסנדל
ס. אסור לנעול נעלי עור, אבל משאר מינים מותר, ויש אומרים שאף בשאר מינים הותר רק באופן שמרגישים את קושי הארץ, אבל אם אין מרגישים את קושי הארץ אסור, ויש אף שמחמירים שאין ללבוש כלל נעליים אלא רק גרביים.
סא. מחנכים את הקטנים אף בגיל ב' וג' שלא ללכת בנעלי עור. אך אם צריכים לצאת לחוץ ויש רק נעלי עור, מותר לנעול להם.
סב. נעליים שנוחות לנעילה כגון נעלי קרוקס מקוריים וכדו' אף שאין למחות ביד המקילים בזה, לכתחילה אין לנעלם ביום הכיפורים.
דיני תשה"מ
סג. יום הכיפורים אסור באשתו בתשה"מ כנדה, וכן נוהג שאר דיני ההרחקות, הן בלילה והן ביום.
דיני תפילות יום כיפור
מאה ברכות וברכת הבשמים
סד. בתפילות יום כיפור ישנן 68 ברכות [ומשתנה כל אחד לפי מנהגו]. ואם מכוון לשמוע את ברכות העולים לתורה והמפטיר [בשחרית ובמנחה] ועונה אמן, יש לו 29 ברכות נוספות [למנהג אשכנז], ונמצא שחסר לו 3 ברכות להשלים למאה ברכות [משנ"ב (סי' מו ס"ק יד), והוסיף דאפשר שיצא במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ].
סה. יכול להשלים למאה ברכות ע"י ברכת 'אשר יצר', וכן ע"י ברכות הריח על בשמים, ויש ליזהר שלא להיכשל בברכה שאינה צריכה.
סו. המברך ברכת הריח, לא יכול לברכה שוב עד שיעברו כמה שעות, כיוון שצריך שיסיח דעתו.
סז. המברך ברכת הריח בבית הכנסת ויצא חוץ לבניין וחזר, לא יברך שנית על אותו סוג בשמים [אא"כ הסיח דעתו], ויכול לברך על סוג אחר בלבד.
בקשות פרטיות ביו"כ
סח. מותר לבקש בקשות פרטיות ביו"כ, אף כשחל בשבת.
המתפלל ביחידות
סט. המתפלל ביחידות מתפלל תפילות לחש כרגיל, וצריך לומר רק את הוידויים שבתפילות לחש (עי' שעה"צ סי' תרכ ס"ק ג).
ע. 'כל נדרי', פיוטים ושאר הוידויים – אין חובה לומר, אך הרוצה לאומרם – יכול.
עא. י"ג מידות, ואף פיוטים שיש בהם י"ג מידות – אפשר לומר בתנאי שאומרם עם טעמים.
עב. יש לומר 'יזכור' אף ביחידות [ובני ספרד לא אומרים אף בציבור].
כריעה והשתחוויה במוסף
עג. בעת שכורעים בתפילת מוסף, יש להפסיק באיזה דבר בינו לבין הקרקע [וניתן להפסיק אף ע"י טלית]. יש להקפיד בעיקר שיהיה הפסק בין פניו לקרקע.
עד. אם משתמש בנייר מחשב, צריך לייחדו לכך בערב יו"כ [ומועיל 'יחוד' אף שהוא רק ליום זה], ולאחמ"כ ישליכנו לפח.
ברכת טלית במנחה
עה. אין מברכים על לבישת טלית במנחה ביו"כ, אף בהפסק שעתיים ושלוש, ואף בשינה, כי אינו נחשב ודאי היסח הדעת.
דיני חולה ביום כיפור
החייבים והפטורים מהצום
עו. חולה שיש בו סכנה שהצום מזיק לו ועלול להרע את מצבו, אינו צם [בדר"כ ברוב המחלות די בשתייה לשיעורין][1].
אדם שמרגיש שעומד להתעלף, כגון שרואה שחור מול העיניים או סחרחורת חזקה או שחש חולשה המקשה עליו לקום מהמיטה, צריך לשתות לשיעורים. ולאחר שהתחזק, הדבר תלוי במצבו.
עז. חולה שאין בו סכנה והצום לא יביאו לידי סכנה, צריך לצום.
עח. קטנים: עד גיל תשע – אינם צמים כלל, ומותר להאכילם בידיים [אפי' ממתקים]. מגיל תשע עד גיל מצוות – מחנכים אותם לתענית שעות, ויאכלו שעה לאחר שרגילים לאכול את ארוחתם הקבועה [דהיינו, ילד הרגיל לאכול ארוחת בוקר בשעה עשר, יאכל ביו"כ בשעה .11 ממתק קטן וכד' שאוכל בבוקר אינם נחשבים ארוחה קבועה].
לעניין ליל יו"כ [בקטן מעל גיל תשע] – אם מרגיש צורך לאכול, מותר.
מעוברת
עט. אישה מעוברת - כאשר ההריון תקין והיא חשה בטוב עליה לצום כרגיל [ואם היא חוששת לצום, ראה בשו"ת לקמן, בעניין אכילה ושתייה לחולים]. ועליה להכין את עצמה קודם הצום בשתייה מרובה של בין שלשה - לארבעה ליטר נוזלים ביממה שלפני הצום. במהלך הצום תשתדל לנוח ככל האפשר ותשהה במקום ממוזג, ולא תלך לבית הכנסת.
פ. במקרה שיש התכווצויות או צירים - תשתה לשיעורים, ואם לא די בזה - תשתה כרגיל.
פא. אם האישה מרגישה חולשה חזקה וסחרחורות ורואה
שחור מול העיניים, דינה ככל אדם שבמקרה זה תשתה
לשיעורים.
פב. בבחילות בהריון אין סיכון לעובר, רק חוסר נוחות. אך במקרה שיש הקאות מרובות או קשות או שהקיאה את הכל - עלולים להגיע להתייבשות, ולכן אם האישה מקיאה הרבה צריכה לשתות לשיעורים.
פג. כאשר ההמוגלובין נמוך מ-9 לא צמים ויש לאכול ולשתות לשיעורים. כאשר ההריון לא תקין יש בזה פרטים מרובים ויש לשאול חכם.
פד. הבעל חייב לעזור ל0אשתו גם אם יתבטל מתפילה בציבור (כמבואר בסע' צז).
מינקת
פה. מינקת צמה ביום הכיפורים. יש לה להתכונן היטב לצום בשתיה מרובה של מיץ ענבים, ביומיים שלפני הצום. אם יש לה אפשרות לשאוב חלב – תשאב לפני הצום כדי שתצטרך להניק פחות ותאבד פחות נוזלים. כמו כן מומלץ מיד לאחר צאת הצום לשתות כמות גדולה של מיץ ענבים כדי להחזיר את החלב.
פו. תינוק יונק, אם הוא אוכל חלב שאוב יש לדאוג להכין לו כמות מספיקה לפני הצום. אם הכמות השאובה אינה מספיקה או שהתינוק רק יונק ולא אוכל מבקבוק, ולאם אין די חלב בשביל התינוק, והתינוק אינו אוכל מזון אחר ואם האמא תצום יש בכך סכנה לתינוק - תשתה האם מיץ ענבים לשיעורים כל ארבע דקות. ואם לא די בכך תשתה כרגיל [ובדרך כלל די בשתייה בלי לאכול].
יולדת
פז. יולדת תוך ג' ימים ללידה [שילדה בח' תשרי ואילך] לא תצום כלל, ואם אומרת איני צריכה מאכילין אותה פחות מכשיעור.
פח. ילדה בז' תשרי, לדעת השולחן ערוך דינה כיולדת בתוך ז' שמבואר דינה להלן בסע' הבא, אך המשנ"ב פוסק שעד שיעברו שלשה ימים מעת לעת דהיינו עד אותה שעה שבה היא ילדה דינה כיולדת תוך ג' שנתבאר בסעיף הקודם.
פט. ילדה מד' תשרי ואילך, אוכלת לשיעורין אלא אם כן אומרת שאינה צריכה וגם הרופאים אומרים שאינה צריכה שאז אסור לה לאכול. אבל אם אין ידוע שהיא אינה צריכה אוכלת לשיעורין.
צ. ילדה בג' תשרי - לדעת השולחן ערוך צמה, ולמשנ"ב עד גמר המעת לעת, דהיינו עד אותה שעה שבה ילדה - אוכלת פחות מכשיעור [ומשעה זו עד צאת הצום, תצום כרגיל], וכן הלכה.
צא. ילדה לפני ג' תשרי, כיון שעברו מהלידה שבעה ימים מעת לעת הרי היא ככל אישה שצריכה לצום, ואם היא מניקה נתבאר דינה לעיל סעיף פה.
נטילת תרופות בצום
צב. חולה שיש בו סכנה, דהיינו שאם לא ייטול תרופות יש אף חשש סכנה, נוטל תרופות כהרגלו.
צג. חולה שאין בו סכנה, דהיינו שהוא נפל למשכב או חולה כל גופו [שאינו יכול לתפקד], אפי' שאין בו סכנה, מותר לו לקחת תרופות שאין בהם טעם, ואם לא יכול לבלוע בלא מים, יש מקילים שיכול למרר מים [ע"י מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר] ולבלוע את הכדור עם מים מרים [ויש מקלים לבולעו ע"י שאוסף את הרוק].
צד. מי שיש לו רק מיחושים ואינו מוגדר אפילו כחולה שאין בו סכנה, אסור לו לקחת תרופות אפי' בלא מים, כמו שבכל שבת הדבר אסור משום רפואה בשבת.
דיני אכילה ושתייה לשיעורין
צה. אסור מהתורה לאכול או לשתות אפילו כל שהוא.
צו. שיעור איסור אכילה בככותבת הגסה נאמר לענין חיוב כרת במזיד וחטאת בשוגג, אך אסור מהתורה לאכול אף שיעור פחות מזה, ולכן חולה שדי לו בפחות מכשיעור - אסור לו לאכול יותר ממנו, ואף שגם פחות מכשיעור אסור מהתורה, מ"מ כיון ששיעור כותבת חמור שדינו בכרת - אסור לו לאכול שיעור זה אם די לו בפחות מכך.
צז. לפיכך החושש שע"י ההליכה לבית הכנסת יצטרך לאכול ולשתות יותר, מוטב שיישאר לנוח בבית. כמו כן עדיף שהבעל יישאר לעזור לאשתו אם ע"י כך תצטרך לאכול פחות.
צח. האוכל פחות מכשיעור יש לו לאכול בהפסקות, וימתין בין האכילות שיעור זמן של אכילת פרס שהוא לחומרא תשע דקות.
צט. חולה שלא יכול להמתין תשע דקות, יכול לצמצם את זמן ההמתנה עד שתי דקות בין אכילה לאכילה ובין שתיה לשתיה.
ק. השיעור מתחילת אכילה עד סוף אכילה הוא שיעור אכילת פרס, ואם החולה אוכל מאד לאט אין צריך להפסיק בין אכילה לאכילה אלא מעט כדי שלא יצטרף לשיעור ככותבת הגסה.
קא. המדידה היא לפי נפח המאכל, ולא לפי המשקל.
קב. השיעור באוכל מוצק הוא 30 סמ"ק שהוא כנפחה החיצוני של קופסת גפרורים רגילה.
קג. שיעור נוזל הוא 40 סמ"ק.
קד. מותר למדוד את האוכל או המשקה כדי לדעת אם הוא פחות מכשיעור, ואף שבשבת ויום כיפור אסור למדוד כאן מותר כיון שמדידה לצורך רפואה או מצוה מותרים אף בשבת ויו"כ.
קה. פרוסת חלה או לחם הנפח שלהן גדול כיון שיש בהן הרבה חללי אויר, וכיון שנתבאר שהמדידה נקבעת לפי נפח אי אפשר לאכול מהן הרבה ולכן עדיף לאכול מאכלים שאין בהם כ"כ נפח שאז אפשר לאכול מהם יותר.
קו. דוגמאות: נפח פרוסת לחם פרוס הוא כ120-100 סמ"ק, ופחות מכשיעור ממנו הוא רבע פרוסה. ביסקוויט אחד בגודל הממוצע הוא ודאי פחות מכשיעור.
קידוש, נט"י וברכה אחרונה
קז. חולה וקטן האוכלים ביום כיפור, אינם מקדשים [אפי' כשחל בשבת (עי' משנ"ב סי' תריח ס"ק כט, ושעה"צ שם)] ואינם צריכים לבצוע על לחם משנה (עי' מג"א סוף סי' תריח). ואומרים 'יעלה ויבוא' [והשנה, גם 'רצה'] בברכת המזון, אמנם אם שכחו אינם חוזרים כיון שיש דעות שלא אומרים 'יעלה ויבוא' [ו'רצה'].
קח. חולה וקטן האוכלים פת ביו"כ, נוטלים ידיהם כרגיל.
קט. חולה האוכל פת פחות מכשיעור, נוטל ידיו ללא ברכת על נטילת ידיים.
קי. חולה שאוכל לשיעורין של נפח של 30 סמ"ק שיש בו כזית לפי חלק מהשיטות, אם נוהג במשך השנה כשיטות שמברכים ברכה אחרונה על נפח זה [שהוא נפחה של קופסת גפרורים רגילה], יברך בסוף סדרת האכילות של השיעורים הללו ברכה אחרונה. אך אם מחמיר לברך ברכה אחרונה בשיעור יותר גדול, לא יברך ברכה אחרונה ביום כיפור. על שתייה לשיעורין - כיון ששותה פחות מרביעית בכל פעם - מברך רק בתחילה ואין מברך ברכה אחרונה. הברכה הראשונה של אכילה ושתייה לשיעורין נשמרת [שלא יצטרך לברך שוב] כל עוד האדם לא הסיח דעתו מאכילה ושתייה.
מוצאי יום כיפור
קיא. נטילת ידיים במוצאי יו"כ – י"א שיש ליטול ידיים במוצאי יו"כ כדרך שנוטלים בכל בוקר לאחר השינה, כיון שנטל בבוקר רק עד סוף פרקי האצבעות.
קיב. יש אומרים שלאחר שהבדיל בתפילה, או שאמר 'ברוך המבדיל', מותר לשתות מים.
הבדלה
קיג. סדר ההבדלה במוצאי שבת יו"כ: לבני אשכנז הוא כבכל שבוע – 'הנה א-ל', הגפן, בשמים, אש וברכת המבדיל. אך רבים מבני ספרד נוהגים כדעת השו"ע (סי' תרכד ס"ג) שלא לברך על הבשמים בהבדלה, ונכון שיברכו על הבשמים לאחר ההבדלה (שו"ת רב פעלים ח"ג סי' לח, כה"ח סי' תרכז ס"ק ט).
קיד. מברכים ברכת 'בורא מאורי האש' רק על נר ששבת, דהיינו נר שהודלק ונשאר דולק מערב יום כיפור.
קטו. אם שכח להכין נר ששבת לא יברך ברכת מאורי האש [ואף השנה שחל בשבת, נהגו להחמיר כן], וי"א שאם יכול להשיג משכנים וכדו' צריך לעשות כן (סי' רחצ ס"א).
קטז. אי אפשר לברך ברכת מאורי האש על נר הבריא או על נר זכרון של יתום שנחשב שמדליקם לכבוד, ואין מברכים אלא על נר שהודלק להאיר, ואם יחבר להם נר שהודלק עכשיו יש לדון בזה [ובשנה זו שיו"כ חל בשבת, ודאי יש להקל לחבר להם נר שהודלק עכשיו]. ואם חשב בשעה שהדליקם בערב יו"כ שאולי ישתמש בהם לברכת מאורי האש, ודאי יועיל לחבר להם נר שהודלק עכשיו.
קיז. יש לעיין אם יש מצות סעודת מלוה מלכה במוצאי שבת יו"כ, דהרי אף בשבת עצמה לא אכלו. ולמעשה בכל אופן כתב הרמ"א (סי' תרכד ס"ה) 'אוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים, דהוי קצת יום טוב'. וכתב השעה"צ (סי' תרכג ס"ק טז) שבמוצאי יו"כ נהגו לברך איש את רעהו 'גוט יו"ט'.
קיח. כתב המשנה ברורה (סי' תרכד ס"ק יד) 'ביום שאחר יוה"כ משכימין לבית הכנסת, כדי שלא יהא נראה ח"ו שאנו היינו נכנעין לו רק בעת שאנו צריכין לבקש על דיננו' ע"כ.
שו”ת ליום כיפור
בעניין הדלקת נרות
שאלה: מה דין אשה שהדליקה נרות בערב יו"כ שחל בשבת, ובמקום לברך 'להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים' בירכה רק 'להדליק נר של יום הכיפורים', או שבירכה רק 'להדליק נר של שבת'.
תשובה: אם נזכרה לאחר כדי דיבור, לא תברך שוב.
מקור: שו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סי' מד-מה), ועי' סי' תפז.
שאלה: גבר הנמצא ביו"כ בבית אחד ואשתו נמצאת בבית אחר. מי מהם צריך להדליק נרות בערב יו"כ.
תשובה: אם האישה נשארת בביתם הקבוע – הדלקתה פוטרת את הבעל. ואם היא מתארחת בבית אחר – שניהם צריכים להדליק או להשתתף בפרוטה.
שאלה: זוג נשוי האוכל אצל ההורים סעודה המפסקת, ולאחר תפילת ערבית חוזרים לישון בביתם. היכן ידליקו נרות.
תשובה: נר הבריא, נר ששבת – יכולים להדליק היכן שירצו. נרות יו"כ - אם לא יספיקו לחזור ולהדליק בביתם – ימנו שליח שידליק בביתם. ואם אין אפשרות למנות שליח – ידליקו בבית ההורים, ולאחר התפילה צריך שיחזור אחד מבני הזוג ליהנות מהנרות [ועליהם לדאוג להשאיר תאורה בחדר השינה].
שאלה: האם יש אפשרות לאישה לנסוע לבית הכנסת לאחר שהדליקה את נרות יוה"כ.
תשובה: בשעת הצורך אפשר לעשות כן, ע"י שתתנה קודם ההדלקה שאינה מקבלת את קדושת יוה"כ, ובלבד שתדליק תוך 40 דק' לשקיעה. באופן זה, אין לה לברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות אלא בבית הכנסת.
בעניין אכילה ושתיה לחולים
שאלה: מעוברת שהריונה תקין, ואעפ"כ היא חוששת לצום. מה תעשה.
תשובה: תתחבר לעירוי לפני יו"כ ע"י אנשי מקצוע, ואז יכולה לקבל במהלך הצום אפי' כמה ליטר נוזלים.
שאלה: האם מותר לבלוע תרופה עם מים מרים.
תשובה: לבריא [כגון כדורים הורמונליים, ושאר כדורים שאינם של רפואה שמותר לקחתם בשבת] אסור, אך ללא מים, מותר. ולחולה שאין בו סכנה – אם אינו יכול לבלוע בלא מים, יש מקלים שיבלע עם מים מרים.
מקור: השאגת אריה (סי' עו) סובר שביו"כ חייבים אף על אכילה ושתיה שלא כדרך אכילה, אך רבים חולקים וסוברים שביו"כ יש היתר לחולה לאכול שלא כדרך.
שאלה: חולה הנצרך לשתות ביו"כ, האם מותר אף בשתייה מתוקה או דווקא מים.
תשובה: מותר אף שתיה מתוקה, לפעמים אפי' עדיף כן כיון שהיא מחזקת יותר, ויוכל לשתות פחות.
מקור: אור שמח (מאכלות אסורות פרק יד, יד), ועי' עמודי אור (סי' ל אות ט).
שאלה: האם לבן נחשב כמוצק או כנוזל [לעניין השיעורים לחולה ביו"כ].
תשובה: אם הוא מוצק ואוכלו בכפית - נחשב כאוכל. ואם ניערו אותו - נחשב כמשקה.
בעניין תפילות יו"כ
שאלה: האם צריך לדפוק על הלב כשאומרים 'על חטאים שאנו חייבים עליהם וכו'.
תשובה: יש הנוהגים להכות גם באמירת ו'על חטאים', אך המנהג הנפוץ שלא להכות אז אלא רק באמירת 'ועל חטא שחטאנו' (עי' מקו"ח סי' תרז, ומשנ"ב שם ס"ק יא).
שאלה: האם אבל לובש קיטל.
תשובה: לא לובש, ויש הנוהגים ללבוש (עי' סי' תרי ס"ק יח).
שאלה: המתפלל בלחש ואוחז באמירת הוידוי, האם יענה על אמירת י"ג מידות.
תשובה: לא, אלא רק לאחר אמירת 'יהיו לרצון' שלאחר 'אלוקי נצור' אומר כרגיל (עי' סי' תקסה, שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' מד, תהל"ד סי' ס" ס"ק ז). ונראה שגם 'ויכולו' אין לומר עם הציבור באמצע הוידוי, אך יזכור לאמרו לאחר שיפסע (ועי' שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת סי' כז).
שאלה: האם חולה האוכל ביו"כ יכול לעלות לתורה.
תשובה: חולה האוכל לשיעורים, יכול לעלות כרגיל. אך אם אוכל כרגיל - בשחרית יכול לעלות, אך במנחה לא יעלה (עי' שו"ת רעק"א או"ח סי' כד, מרחשת ח"א סי' יד). אולם השנה שיו"כ חל בשבת, יכול לעלות במנחה לראשון ושני, אך לשלישי לא יעלה כדי שלא יוצרך לעלות גם למפטיר.
שאלה: ביו"כ שחל בשבת - סיים 'מקדש השבת', ולא הזכיר 'יום הכיפורים'. האם יצא.
תשובה: יצא כיון שהזכיר באמצע הברכה (עי' משנ"ב סי' תפז סק"ז ובה"ל שם).
שאלה: ביו"כ שחל בשבת, האם צריך לכוון לקיים מצות "זכור את יום השבת לקדשו" כשמזכיר שבת בתפילת עמידה בליל יו"כ [מפני שביו"כ אין קידוש על הכוס כרגיל בכל שבת].
תשובה: טוב לכוון כן, אך מנהג העולם להקל בזה ויש להם על מה לסמוך.
מקור: עי' חת"ס ורעק"א בהגהות השו"ע (סי' רעא), וכבר מבואר כן בריטב"א (שבת כג,: סט:), ובשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תלז). ובטעמם של העולם שנהגו להקל בכך, עי' תוס' רי"ד (פסחים קו), שמכיוון שאין סעודה - אין חיוב קידוש, ועי' אור שמח (הל' עבודת יוה"כ פ"ד), ועי"ע מג"א ורעק"א (סוס"י תריח).
שאלה: ב"ותתן לנו" שבתפילה יש פעמיים "באהבה". את הראשון ודאי אומרים. האם אומרים גם את ה"באהבה" השני שלפני המילים 'מקרא קודש'.
תשובה: אף שהמשנ"ב (סי' תריט ס"ק ז) כתב שלא לומר את ה"באהבה" השני, אך כתב שם שהיכן שנוהגים לומר אין לשנות, והמנהג הנפוץ כיום שביום חול לא אומרים ובשבת אומרים.
שאלה: האם אומרים 'רצה במנוחתנו', וכן "והנחילנו וכו'" בתפילת לחש ביו"כ שחל בשבת.
תשובה: הנוהגים לאמרו ימשיכו במנהגם (ליקוטי מהרי"ח בשם בגדי ישע), אמנם מי שאין לו מנהג, לא יאמר (משנ"ב סי' תריט ס"ק ז).
שאלה: ביו"כ שחל בשבת - האם אומרים י"ג מידות וריבונו של עולם בהוצאת ס"ת. והאם אומרים 'צדקתך צדק' במנחה.
תשובה: יש הנוהגים שלא לומר י"ג מידות ורבש"ע, אך המנהג הנפוץ לאמרם (מט"א סי' תריט סע' מח). ובמנחה לא אומרים 'צדקתך צדק' (רמ"א סי' תרכב ס"ג), ויש מבני ספרד הנוהגים לאמרו כדעת השו"ע (שם).
בעניינים שונים
שאלה: בקריאת שמע שעל המיטה, אומרים ברוך שם וכו' בקול רם או בלחש.
תשובה: כל השנה יש לאמרו בלחש, וביו"כ אפשר לאומרו בין בלחש ובין בקול רם (עי' סי' סא וסי' תריט).
שאלה: מה סדר הקדימות בברכת הריח.
תשובה: 'עצי', 'עשבי', 'מיני' [ואם אחד מהם חביב, יש בזה פרטים (עי' חיי"א כלל סא סע' ח)].
שאלה: כיצד עושים 'שלום זכר' בליל שבת יו"כ.
תשובה: באים לבית התינוק לברך 'מזל טוב' ולומר ק"ש כסדר הנהוג, ואת הסעודה יעשו בשבת הבאה [אפי' שהיא לאחר הברית], או בימות החול לפני הברית.
[1] להלן כמה מחלות ל"ע שעל הסובל מהם להתייעץ עם מורה הוראה ורופא כיצד עליו לנהוג ביו"כ: אי ספיקת לב קשה, פרפור פרוזדורים לאחר אירוע נוירולוגי, חולי אסטמה קשים המטופלים בסטרואידים, לאחר התקף לב, תסחיף ריאתי, אנגינה פקטוריס, שלשולים והקאות שנמשכים ויש חשש להתייבשות, ניתוח מעקפים, שושנה עם חום, דלקת בגרון, אנגינה עם 38 מעלות חום, אפילפסיה כשהיו התקפים לאחרונה, לאחר אירוע מוחי, חולי פרקינסון, מונו פעיל [עד שתפקודי הכבד חוזרים לנורמה], צהבת, מחלות נפש מסוימות, ועוד...