הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
הסבר כיצד מבערים את החמץ שנשאר בשנה זו, ודין צחצוח השיניים ושטיפת הפה:
אם נשאר חמץ בצלחות או במפה וכדו', יש לבערו בשבת לפני סוף זמן ביעור חמץ, וכדלהלן:
אם נשארו פירורים שאפשר לנערם לבית הכסא או לאמבטיה – יעשה כן, וכיון שהם נשטפים לגמרי, הוי ביעור לכולי עלמא. כמו כן יכול לזרקו לפח אשפה ציבורי [כאשר יש עירוב שאפשר לסמוך עליו]. אבל לא יזרקנו כמות שהוא לפח האשפה שבבניין.
אם אין כזית בכל פירור – די לשפוך על החמץ חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שעדיין יהיו ראויים למאכל אדם], ואם יש כזית – יתיז חומר פוגם שאינו מתאדה, כגון אציטון או טינר (שאינם מוקצה) כדי שייפסלו מאכילת כלב. לאחר שעשה כן – יכול להשליכם לפח האשפה הביתי או לפח האשפה שבבניין, ויקפיד שלא להניח את החמץ מידו עד שמשליכו לפח (כיון שהוא מוקצה, ומותר לטלטלו רק בעודו בידו. ואם החמץ היה בתוך שקית וכבר עזב את השקית, יכניס לשקית כפית חד פעמית וכד', ואז יכול לקחת את השקית לפח).
אם מטלטל את החמץ בידיים, יקפיד לטלטלו לפני סוף זמן אכילת חמץ (מפני שלאחמ"כ הוא מוקצה, כי אין בו שום שימוש, אא"כ מצוי שם גויים או בע"ח שאוכלים את זה, שאז מותר לטלטלו עד סוף זמן ביעור חמץ), אבל את הפירורים שעל המפה מותר לנער אף לאחר סופ"ז אכילת חמץ (מפני שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר).
פירורים שעל הרצפה: מעיקר הדין הרי הם בטלים ואין צריך לנקותם ולבערם, אך טוב לנקותם, ואפשר לנקות ע"י מגב גומי וכף אשפה [וטאטוא מותר רק כאשר הרצפה מרוצפת, אמנם שטיפת הרצפה אסורה], ולאחמ"כ יניחם במקום המכור לגוי.
את נוסח הביטול יש לומר לפני סוף זמן ביעור חמץ, וטוב שאף אשתו ובני ביתו יאמרו את נוסח הביטול.
בעניין צחצוח שיניים ושטיפת הפה: אסור להשתמש במברשת שיניים רטובה בשבת, אמנם במברשת שיניים העשויה מסיליקון אין איסור סחיטה, ובתנאי שהיא מיועדת רק לשבת, וכן שהסיבים יהיו מופסקים ורחבים, וכן שישתמש בה ללא משחה. באופן שיש פסיק רישא שיצא דם מחמת הצחצוח, אסור בכל אופן.
ניתן לשטוף את הפה עם מי פה [ואם צריך למהול אותם במים, לכתחילה יש למהול בערב שבת].