פרשת שמיני

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת שמיני

"לא תאכלום כי שקץ הם" (ויקרא יא, מב)

דרשו חז"ל (יבמות קיד.) "לא תאכלום – לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים וכו' דלא ליספו ליה בידים", ומכאן נלמד שאסור לתת דבר איסור לקטן.

שאלה: האם מותר להעמיד ילד ליד מתג החשמל בשבת כדי שידליקו מעצמו.

תשובה: אם הילד ישחק במתג להנאתו, מותר אפ' הוא בנו. אבל אם הילד עושה זאת כי מבין שכך רצונו של מי שהניחו שם, אסור, אפי' אם אינו בנו [והוא בערך בגיל 4-5, והכל לפי העניין].

מקור: מותר להעמיד ילד [אפי' בנו שלו] שישחק להנאתו ליד המתג, והוא ידליק מעצמו. ואין בזה איסור ספיה מכמה טעמים, ונבאר משורש הדין.

בגמ' (שם) מבואר שאם נאבדו בשבת מפתחות ברה"ר, מותר לומר לילד וילדה שיטיילו ברחוב, אפי' אם מטרת האמירה היא כדי שאם הם ימצאו את המפתחות, יביאום. והקשתה הגמ' ממה ששנינו שקטן הבא לכבות אש אומרים לו לא לכבות, מפני שהאב מצווה על שביתת בנו, ומדוע טלטול ברה"ר שונה ומותר. ותירצה הגמ' ששם מדובר שהכיבוי נעשה על דעת אביו.

וביאר רש"י "בעושה על דעת אביו – שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך, ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות, אבל הנך מפתחות לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו".

וכך פסק הרמ"א להלכה (סי' שסב ס"ז, ומשנ"ב שם) שהשוכח חפץ ברה"ר, יוליך שם תינוקות שלא יודעים שהחפץ של אביהם, ומתכוונים להנאת עצמם, שחושבים שמצאו חפץ ברה"ר, ומביאים את החפץ לביתם, ולא יודעים שחפץ זה של אביהם. אבל אם התינוקות יודעים שהחפץ הוא של אביהם, אסור להוליכם שם ע"מ שיביאום, ואפילו אם הלכו מעצמם ולא אמר להם ללכת, כיון שהפעולה נעשית על דעת הגדול, אסור.

ולפי"ז מבואר שאם מעמידים ילד ליד המתג והוא מבין שהגדול מעונין בכך שהוא ידליק או יכבה את האור, אסור. אך אם הגדול לא מראה לקטן שהוא רוצה בכך, והקטן לא עושה זאת לצורך הגדול, מותר, כיון שהקטן לא עושה על דעת הגדול, אלא לצורך עצמו, שנהנה לשחק במתג.

והנה מצינו בשבת (צ:) שאסור לתת לקטן חגב טמא לשחק בו, שמא יאכלנו, וכתב רש"י (שם) שעובר משום "לא תאכילום". ומבואר שעוברים על איסור ספיה אף שאינו מאכיל את האיסור בידיים, אלא רק נותן לו לשחק, ושמא יאכלנו.

וצ"ע מהסוגיא ביבמות הנ"ל, שמותר לומר לילדים לטייל ברחוב אף שיתכן ויעברו על איסור הוצאה מרה"ר לרה"י, ומבואר שכיון שלא נותן בידיים את האיסור, אין בזה איסור ספיה. ובמה שונה מהסוגיא בשבת הנ"ל לעניין חגב.

ויש לבאר את החילוק בין הסוגיות הנ"ל בכמה דרכים:

[א] רק במאכלות אסורות יש איסור כשמניח לפניו, אבל בשאר איסורים אין איסור [אם לא סופה לו את האיסור בידיים ממש].

[ב] יש לחלק בין דבר האסור מצד עצמו כחגב טמא [לאו דווקא מאכלות אסורות], לבין דבר שהזמן גורם לאיסור (ועי' שו"ע הרב סי' שמג ס"י).

[ג] אם מביא לו את האיסור בידו – אסור, אך אם מעמיד אותו ליד האיסור או מעמיד את האיסור לידו – מותר.

ולפי כל החילוקים הנ"ל מותר להעמיד ילד ליד מתג החשמל, כדי שידליקו מעצמו ואינו עושה את זה על דעת אביו, ואין בזה איסור ספיה (ויש בזה טעמים נוספים, יעויין באריכות באזמרה לשמך גיליון 284).

אמנם אם הקטן עושה לדעת אביו, אפי' אם הוא עושה זאת מעצמו בשביל אביו, הרי זה אסור מהתורה מדין "לא תעשה מלאכה אתה ובנך ובתך" (שמות כ, י) (שעה"צ סי' שלד ס"ק נד).

ואם הקטן אינו בנו, ועושה לדעת אחרים כי מבין שכך רצון האחרים, אסור מדרבנן (שעה"צ שם ע"פ שבת קכא).

וראה עוד בנדון זה באריכות, באזמרה לשמך גיליון 284.