חיוב בני ביתו של אדם במזוזה
שאלה: אדם שאינו שומר תורה ומצוות רח"ל שילדיו חזרו בתשובה. האם הם צריכים לקבוע מזוזה.
תשובה: יעויין במקור שיש המקלים שכיון שאביהם יכול לסלק אותם מביתו, אינם חייבים אף לאחר ל' יום.
מקור: כתב הרע"א (שו"ת סי' ט) שבני ביתו של אדם פטורים ממזוזה כשואל ושוכר. ותמה על דבריו הנחלת צבי (יו"ד סי' רצא) שהרי אף שואל ושוכר חייבים עכ"פ לאחר ל' יום.
וכתב הנחלת צבי שכיון שכל הטעם ששואל חייב לאחר ל' יום הוא משום שהבית נראה כשלו, אזי בבני ביתו של אדם – כיון שכולם יודעים שיש בעלים לדירה, והם רק ילדיו, אין זה נראה כשלהם, והם פטורים ממזוזה [וכסברת האבני נזר (יו"ד סי' שפ) המובאתבגליון הקודם]. ותמה הברכי יוסף (סי' רצא)מדוע פונדק חייב לאחר ל' יום, הרי ידוע שזה פונדק והם לא בעל הבית, עיי"ש מה שביאר בזה.
ויש לדון לפי"ז בארץ ישראל, שהטעם שמתחייבים במזוזה מיד הוא משום ישוב ארץ ישראל (מנחות מד), האם אף בני ביתו יהיו חייבים, אף שאינם נראים בעלי הבית, כיון שסוף סוף יש כאן מצות ישוב א"י, או שמא לא שייך טעם זה בבני ביתו.
[ואם כנים הדברים,נמצא שאישה הרשומה כבעלים של הדירה [או לכה"פ כבעלים משותפים עם בעלה, כמצוי], תהא חייבת לקבוע מזוזה אף אם בעלה אינה שומר תורה ומצוות רח"ל. ואף אם הדירה תהא רשומה רק על שם הבעל, האשה תהא חייבת משום שנראה כשלה].
ויש לדון לפטור את בני ביתו משום שדינם כפונדק הפטור ממזוזה. ואף שפונדק חייב לאחר ל' יום, יש לומר שהכא גרע טפי, כיון שיכול לסלקם מחדרם ולהעביר לחדר אחר, ויהיו פטורים לגמרי [אולם באשה הדין שונה].
אולם לא מצינו מקור מפורש לסברא זו שכל שאפשר לסלקם פטורים ממזוזה לאחר ל' יום בארץ ישראל, אלא מצינו רק לפטור באפשר לסלקם בחו"ל.
ובנדון זה יש אף נפק״מ לענין חיוב מזוזה לבחורי ישיבות, וכפי שהתבאר בגליון הקודם.
והנה לגבי בית הפקר הפטור ממזוזה (שבת קלא) מבואר בקרן אורה (מנחות מד) שפטור אף לאחר ל' יום, אולם בדברי המאירי (שבת שם) שהשווה דין זה לפונדק נראה שלאחר ל' יום חייב מדרבנן (ועי' רשב״א ותוס' רי״ד שם).
ברכות "אהבה רבה" פוטרת ברכות התורה
שאלה: אדם ששכח לברך ברכת התורה ונזכר אחרי שמו"ע. האם הוא יצא ידי חובה בברכת אהבה רבה או שצריך לברך ברכות התורה לאחר התפילה.
תשובה: בכדי לצאת ידי חובת ברכות התורה באמירת 'אהבה רבה' לכתחילה צריך שיתקיימו שני תנאים: שיכוון לצאת ידי חובת ברכות התורה, וכן שילמד מיד אחר התפילה [כשם שצריך ללמוד לאחר ברכות התורה].
אם נעשה תנאי אחד בלבד - אינו מברך שוב. ולכן אם לא כיון לפטור ב'אהבה רבה' אך למד לאחר התפילה, או אם כיון לפטור בברכת 'אהבה רבה' אך לא למד לאחר התפילה - יצא.
אם גם לא כיון לפטור ב'אהבה רבה', וגם לא למד לאחר התפילה - יחזור ויברך שוב [אולם אם היה באותו יום קריאת התורה, או שאמר פיטום הקטורת בסוף התפילה, נחשב שלמד].
אם מכוון להדיא שלא לצאת ידי חובה – י"א שלא יוצא ידי חובה, וצריך לחזור ולברך ברכות התורה לאחר התפילה, אך לכתחילה אין לנהוג כן.
מקור: בה"ל (סי' מז ס"ז ד"ה פוטרת, ויעו"ש עוד במשנ"ב סקי"ד), חיי אדם (כלל ט ס"ה).
שיעור "מיד" הנצרך לסמיכות הלימוד ל"אהבה רבה"
שאלה: כתב השו"ע שברכת 'אהבה רבה' פוטרת ברכות התורה "אם למד מיד בלי הפסק". מה הכוונה 'מיד'.
תשובה: כל זמן שלא הסיח דעתו לאחר סיום התפילה והפליג לעסקיו או לדיבורים בעלמא - הרי זה בכלל 'מיד', ואף לכתחילה יכול להמתין עם הלימוד עד שיסיים לומר את כל התחינות והתפילות שאחר התפילה, ורק לאחר מכן ללמוד.
מקור: משנ"ב (שם ס"ק טו), ובה"ל (ד"ה 'אם') בשם אור זרוע הגדול, וכן כתב במאמר מרדכי (סק"ז).
המסופק אם בירך "ברכות התורה"
שאלה: מה יעשה אדם המסתפק אם בירך ברכות התורה.
תשובה: א]. יבקש מאחר שיוציאנו.
ב]. יכוון בברכת 'אהבה רבה' לפטור את ברכות התורה ואף ילמד מיד לאחר התפילה. ובדיעבד אפילו אם לא כיון לצאת ואפילו גם לא למד מיד לאחר התפילה, יוצא ידי חובה - כיון שיש לו ספק בעיקר החיוב.
ג]. אם הוא יום שיש בו קריאת התורה, יכול לעלות לתורה [או שיכוון לצאת מהעולה] ולפטור בכך את ספיקו.
ד]. אם אינו יכול לברך ברכת 'אהבה רבה' וכגון שקם לאחר זמן תפילה, ואף אין לו מי שיוציאנו - יברך ברכת "אשר בחר בנו" בלבד.
מקור: נחלקו הפוסקים האם חייבים לברך ברכת התורה בספק או לא. ובשו"ת שאגת אריה (סי' כד) האריך שיש לברך ברכת התורה מספק, ומ"מ כתב המשנ"ב (סי' מז סק"א) שאף לשיטתו לא יברך אלא ברכת "אשר בחר בנו" בלבד.
ברכות התורה על לימוד בהרהור
שאלה: האם צריך לברך ברכות התורה על לימוד בהרהור בלא עיון בספר.
תשובה: לדעת השו"ע לא צריך ולדעת הגר"א צריך. ולכן אם יש ביכולתו – יברך ברכות התורה ויאמר 'יברכך וכו'.
מקור: כתב השו"ע (סי' מז ס"ד) "המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך", ומקור דבריו הוא האגור והתוס' (ברכות כ:) שביארו טעמם משום דהרהור לאו כדיבור דמי.
ובביאור הגר"א (על הרמ"א שם) כתב לתמוה על כך, שאע"פ שהרהור לאו כדיבור דמי, מ"מ אף בהרהור מקיים מצות לימוד תורה [וכדכתיב "והגית בו יומם ולילה" והגיון הוא בלב], וכיון שברכות התורה נתקנו על מצות הלימוד, מדוע אינו צריך לברך. ולכך פליג הגר"א על השו"ע וס"ל דאף על הרהור בדברי תורה צריך לברך.
ולכאורה היה נראה דפליגי האם מקיימין מצות תלמוד תורה על לימוד בהרהור. השו"ע ס"ל שלא מקיימין והגר"א ס"ל שמקיימים.
ואכן מצינו כמה דעות בזה: מדברי הריטב"א [והשיטמ"ק] (ברכות טו)נראה שמקיימים מצוה אף בהרהור בדברי תורה, וכן מבואר ביראים (מצווה כז) [ועיין אורחות צדיקים שער התורה]. אמנם דעת הפנ"י (ברכות שם) שהלומד בהרהור אינו מקיים מצות תלמוד תורה. ואף בסידור בית יעקב ליעב"ץ (הל' ת"ת) ובשו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ב סע' יב) כתבו שאם יכול להוציא הלימוד בשפתיו ואעפ"כ לומד בהרהור, אינו יוצא בלימוד זה מצות ולמדתם אותם [ועי' שו"ת מהרש"ם (ח״ב סי' לח, וכן ח"ח סי' יט), וכן שו"ת יד אליהו (כתבים אות ה, יד)].
אמנם י"ל שאין בזה פלוגתא כלל, ואף השו"ע מודה להגר"א שיש מצות תלמוד תורה בהרהור וכדעת הריטב"א הנ"ל, אלא שאעפ"כ אין מברכים על לימוד בהרהור, ונאמרו כמה דרכים בביאור דעת השו"ע:
א]. בשו"ת שאגת אריה (סי' כד) כתב שאף שמקיימין מצות תלמוד תורה בהרהור, אין צריך לברך עליו ברכות התורה, כיון שדין ברכת התורה נלמד בגמ' (ברכות כא.)מהפסוק "כי שם השם אקרא הבו גודל לאלוקינו", ודוקא על קריאה יש דין ברכה וקריאה זה בפה.
וכן כתב החיי אדם (נשמת אדם כלל ט) וז"ל "ונ"ל דכיון דברכות התורה נפקא לן מקרא דכי שם השם אקרא, וקריאה היינו דיבור, ולכן גם חכמים לא תקנו ברכה על ההרהור, לפי שאינו ניכר. ונוסח הברכה יוכיח כשמברכין "לעסוק בדברי תורה" או "על דברי תורה" וכו' ".
ב]. הפרי מגדים (שם משב"ז סק"ב) ביאר שלא מברכים על הרהור בדברי תורה משום שאין מברכים על דברים שבלב, וכמו שכתב הב"י (או"ח סי' תלב) שאין מברכים על ביטול חמץ, כי ביטול הוא בלב ולא תיקנו ברכה על דברים שבלב [ולפי"ז מבואר מש"כ בשו"ע (ס"ג, עי' ט"ז שם) שמברכים על כתיבת דברי תורה, משום שאין זה דברים שבלב, ועי' שו"ת משיב דבר (סי' מז)]. וכדברים הללו כתב המנחת חינוך (סוף מצוה תל ע"ש).
ואולם בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' לה בהערה) כתב לחלוק על דבריהם, וחילק בין ביטול חמץ שאין מברכים עליו כיון שעיקר המצוה בלב [ואף אם יבטל בפה לא יברך], לבין הרהור בדברי תורה, שעיקר המצוה בדיבור, ולכן אף כשמהרהר צריך לברך.
ברכת התורה בשמיעת שיעורים
שאלה: האם על שמיעת שיעור תורה גם צריך לברך ברכות התורה.
תשובה: אם שומע שיעור בבית הכנסת - חייב לברך ברכות התורה, מפני ששומע כעונה [ואינו רק הרהור]. אבל אם הוא שומע שיעור מוקלט בנגן או בטלפון וכדו' – דינו כהרהור שנתבאר לעיל.
ואם שומע שיחה בשידור חי דרך הטלפון וכדו' - הדבר תלוי בנדון האם יוצאים ידי חובה בברכות ששומעים דרך הטלפון, ולכן יברך ברכות התורה ויאמר 'יברכך וכו', ואז יקשיב.
מקור: תוס' (ברכות כ: ד"ה כדאשכחן), שערי תשובה (סי' מז סק"ג).
חיוב ברכות התורה על שמיעת דברי תורה מקטן ואשה
שאלה: אדם ששומע דברי תורה מקטן או מאשה, האם חייב לברך ברכות התורה.
תשובה: כיון שאינם ברי חיובא, אין בהם את הדין של שומע כעונה (עי' ר"ה כט), וממילא דינו כהרהור בלבד שנתבאר לעיל. אולם יש לדון בשומע מאישה דברי תורה בעניין מצוות הנוהגות בה, ועי בית הלוי (ח"א סי' ו).
קיום מצוה לפני ברכות התורה
שאלה: האם מותר לקיים מצוה לפני ברכות התורה כגון עיטוף בטלית, הנחת תפילין, נטילת לולב וכד'.
תשובה: מותר לקיים מצוה לפני ברכות התורה [ולענין אמירת פסוקים - עי' שו"ע סי' מו ס"ט].
מקור: ז"ל המשנ"ב (סי' מז סק"ז) "ולכו"ע [כלומר אף לדעת הגר"א הנ"ל] מותר לעשות איזה פעלת מצוה קודם ברכת התורה, אע"ג דבעת מעשה בודאי הוא מהרהר בדין הזה, אפילו הכי מותר, דכל שאינו מתכיון ללמוד אין צריך ברכה (הגר"א לקמן בס"י)".
אך בביכורי יעקב (סי' תרמד סק"א) כתב שיש לברך ברכות התורה לפני נטילת לולב, ויש לבאר טעמו עפ"י מש"כ הבה"ל בענין קיום מצוות במקומות המטונפים (סי' תקפח ד"ה שמע תשע תקיעות) וז"ל "ואפשר שהטעם הוא, דכיון דקי"ל דצריך כוונה לצאת ידי המצוה שצונו השם יתברך, זה גופא ג"כ חשיב כדברי תורה, ולא גרע מהרהור בדברי תורה".
[ובגוף דברי הבה"ל – עי' שו"ע (יו"ד סי' יט) ובדרכ"ת (שם), ועי' נימוקי יוסף (מנחות מג) שמותר ללבוש טלית קטן במקום מטונף, ואכמ"ל].
ברכות התורה בליל הבר מצוה
שאלה: האם נער שנעשה בר מצוה, צריך לברך ברכות התורה בשקיעה.
תשובה: ראוי שיכוון לפטור את ברכות התורה בברכת "אהבת עולם" בתפילת ערבית, וילמד מיד לאחר התפילה.
מקור: שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קכא), שו"ת ארץ צבי (ח"א סי' טז-יח). ועי' במה שנתבאר בהרחבה בדיני קטן שהגדיל בגליון אזמרה לשמך מס' 122.