בפרשת השבוע נאמר "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" (בראשית א, ד), ומכאן רמז לדין ברכה על הנר במוצאי שבת (ברכות פ"ח מ"ו, בעל הטורים עה"ת שם).
חיזור אחר נר ובשמים להבדלה
שאלה: אדם שאין בביתו אש או בשמים להבדלה האם צריך ללכת לבקש משכניו.
תשובה: אינו חייב.
מקור: מבואר בגמ' (ברכות נג:) ונפסק בשו"ע (סי' רחצ ס"א) שאין צריך לחזר אחר הנר במוצאי שבת כדרך שמחזרין על המצוות.
ונחלקו הראשונים האם אף אחר בשמים אין צריך לחזר: דעת הראב"ד (הובא ברשב"א ברכות שם) שכ"ש שאין מחזרין על הבשמים, שאינם אלא להנאתו, וכ"ד הריטב"א (הל' ברכות פ"ח הי"ז). אך דעת המאירי (ברכות שם) שדוקא אחר האש אין מחזרים, אבל בבשמים יש חיוב לחזר, מכיון שנתקן לכבוד שבת להודיע על נשמה יתירה. ולהלכה פסק השו"ע (סי' רצז ס"א) שאין מחזרים אחר הבשמים [ועי' כה"ח (סי' רצז ס"ק י"ג) שכתב שעפ"י הקבלה נכון לחזר אחר בשמים]
אך אם יש לו בשמים בביתו, חייב לברך עליהם ולהריחם, ובכל זאת יש לזה דין של ברכת הנהנין, כיון שעיקרו הוא הנאה ואינו חובה כ"כ (חזו"א או"ח סי' לה סק"ז).
ונראה שלבקש מהשכנים נר ובשמים הרי זה בכלל חיזור, והרי אין מחזרין אחר האש והבשמים.
שתיית מים לפני הבדלה
שאלה: האם מותר לשתות מים לפני הבדלה.
תשובה: מותר [וע"פ הקבלה אין לשתות].
מקור: מבואר בגמ' (פסחים קה.) ונפסק בשו"ע (סי' רצט ס"א) "אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל". אולם ע"פ הקבלה אין לשתות אפילו מים קודם הבדלה, עי' כה"ח (סי' רצא סקי"ז בשם פרי עץ חיים בשם האר"י). ובשלמת חיים (סי' רנח) כתב שהמנהג שלא לשתות כלום קודם הבדלה, וכן הוא בערוך השולחן (שם ס"א).
שתיה ואכילה לקטנים לפני הבדלה
שאלה: האם מותר לילדים לאכול ולשתות לפני הבדלה.
תשובה: מותר עד גיל מצוות, וכן הדין באכילה ושתיה לפני קידוש (עי' סי' רסט, משנ"ב ושו"ע הרב שם).
שתית מים בטעמים/סודה/מיץ/קולה/תה/קפה
שאלה: האם כשם שמותר לשתות מים לפני הבדלה, כך מותר לשתות מים בטעמים / סודה / מיץ / תה / קפה / מיץ תפוזים טבעי.
תשובה: המשקים שאפשר לעשות עליהם הבדלה [בשעת הדחק גדול (כמבואר באזמרה לשמך גיליון 36)] כגון תה, קפה, קוקה קולה, מיץ תפוזים טבעי - אסורים בשתיה לפני הבדלה. אך שאר משקים שא"א להבדיל עליהם, כגון סודה, מים בטעמים, ומשקאות קלים שאינם טבעיים - המיקל שדינם כמים שמותר לשתותם לפני הבדלה, יש לו על מה לסמוך.
מקור: נתבאר בגמ' (פסחים שם) שאסור לשתות שכר ויין לפני הבדלה, וכתב הר"י מלוניל (שם) וכ"כ הנימוק"י (שם) "אסור לשתות משקה הראוי להבדיל עליו כגון חמרא ושכרא עד שיבדיל".
ומבואר בדברים שהאיסור הוא רק במשקה שאפשר לעשות עליו הבדלה, אך מדברי השו"ע (סי' רצ"ט ס"א) "או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים", נראה שדוקא מים מותר לשתות, ויש לדחות.
ובשו"ת שלמת חיים (סי' רנט) נקט שאין למחות ביד השותים מים מתוקים [אמנם מה שכתב שם שאף אין למחות ביד השותה תה, נראה שהדבר אסור, שכיון שנחשב חמר מדינה (כנ"ל) אסור לשתותו לפני הבדלה].
לא שמע ברכת הגפן בקידוש ובהבדלה
שאלה: האם אדם שהגיע למקום אמירת הקידוש או ההבדלה לאחר ברכת בורא פרי הגפן [כשכיח בישיבות], יצא ידי חובה.
תשובה: יצא ידי חובה.
מקור: ברכת 'בורא פרי הגפן' אינה חלק מההבדלה, ואף אם לא בירך כלל ברכה זו, ושתה את הכוס ללא ברכת הגפן, יצא ידי חובת הבדלה, וכשם שמצינו לענין קידוש (סי' רעא ס"ד) שאם היה באמצע סעודה עם יין מבעוד יום, ושקעה השמש, מפסיק ועושה קידוש בלא ברכת 'בורא פרי הגפן', ומבואר שברכת הגפן אינה חלק מהקידוש. ולכן אם אחד מהשומעים הגיע למקום אמירת הקידוש או ההבדלה [שכיח בישיבות] לאחר ברכת בורא פרי הגפן, יצא ידי חובה.
וכ"כ המג"א (סי' רצו סק"י) "בברכת הבדלה, אף על פי שלא נתכוין בברכת היין, יצא" ועי' בלבושי שרד (שם).
דיבר לפני שהמבדיל טעם מהכוס
שאלה: אדם ששמע הבדלה ודיבר לפני שהמבדיל שתה מהכוס, האם יצא ידי חובה.
תשובה: יצא ידי חובה, אך לכתחילה אין לדבר עד אחר שהמבדיל שתה כמלא לוגמיו.
מקור: נראה שיצא יד"ח, וכמו שמבואר בשו"ע (סי' רעא סע' טו) שאם המקדש עצמו הפסיק בדיבור לפני שטעם מהכוס, יצא יד"ח קידוש [ועליו לברך שוב 'הגפן' ולשתות את הכוס], וה"ה לענין הבדלה. נראה שכך גם אם השומעים הפסיקו בדיבור לפני שהמקדש או המבדיל שתה, יצאו יד"ח, כיון שלמעשה המקדש או המבדיל שתו מהכוס.
אמנם לכתחילה אין לדבר לפני שהמבדיל או המקדש שותים מהכוס, והוא משום שהשתיה היא חלק מההבדלה (וראה להלן בנדון 'שתית כוס ההבדלה'). ואף לצד שהשתיה נצרכת רק כדי שלא יהיה גנאי (ראה להלן), מ"מ כיון שלמעשה הקידוש וההבדלה לא נשלמים עד אחר השתיה, לפיכך לכתחילה אין לדבר עד שהמקדש או המבדיל שותים מהכוס.
ובאמת מצינו שנחלקו בזה הזכור לאברהם ופתח הדביר [עי' ומאמר מרדכי (סי' רצו), שדי חמד (קונטרס אסיפת דינים מערכה ה אות יד) ומנחת שבת (סי' צו אות כא)].
ומצינו בגמ' (ברכות נא:) "אין מסיחין על כוס של ברכה", ונחלקו הראשונים האם זה הולך רק על המזמן או אף על המסובין, ולכתחילה מחמירים בזה [עי' משנ"ב (סי' קפג סקכ"א) ושעה"צ (סקכ"א), ועי' רמב"ם (סוף פ"ז מהל' ברכות)].
ואף בברכת המזון בשבע ברכות צריכים להקפיד כל המסובין לשמוע את שבע הברכות ולא לדבר עד אחר סיום השבע ברכות ושתית הכוס [אמנם אין למחות במקילים בזה, משום שיתכן שאין חיוב על המסובים אלא רק שיהיו עשרה שומעים, ואכמ"ל].
שתית כוס ההבדלה כחלק מההבדלה
שאלה: האם כשהמבדיל שתה רק קצת מכוס ההבדלה יצא ידי חובה בדיעבד. וכן האם מועילה בדיעבד שתית קטן שלא הגיע לחינוך מכוס ההבדלה.
תשובה: לדעת המשנ"ב לא מועיל ולדעת שו"ע הרב מועיל.
מקור: נדון זה תלוי במה שיש להסתפק, האם העיקר הוא שברכת הגפן וברכת ההבדלה ייאמרו על הכוס, והשתיה היא רק מטעם אחר (ויתבאר להלן), או שחלק מדיני ההבדלה הוא שחובה לשתות מכוס ההבדלה.
ונדון זה תלוי בסתירה הידועה בדברי רש"י: בעירובין (מ:) כתב שצריך לטעום מכוס של ברכה משום "דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך".
ומבואר ברש"י שהטעם שצריך לשתות את הכוס הוא מטעם צדדי, כדי שלא יהיה גנאי לכוס שמברכים עליו בלי לשתות ממנו [ותמוה מדוע רש"י נקט שזה גנאי לא לשתות ולא כתב שזה ברכה לבטלה. ונראה לבאר כוונתו שהשתיה היא השימוש בכוס] ומבואר שהעיקר זה הברכה.
ובמקום אחר (ר"ה כט:) כתב רש"י "שהמברך צריך שיטעום וא"א ליהנות בלא ברכה". ומבואר ברש"י ששתית הכוס היא עיקר הקידוש, ומאחר וא"א לשתות ללא ברכה, לכן צריך לברך, אך ברכת הגפן אינה חלק מהקידוש.
וידוע לבאר שבקידוש העיקר זה השתיה [מדין 'זכרהו על היין', ועי' בראשונים (פסחים קו) שהעיקר לקבוע את הסעודה על יין, שהיין יבוא בתחילת הסעודה.] והברכה היא רק כי אסור לשתות בלא ברכה, אך בשאר הדברים הטעונים כוס, כגון ברית ונישואין, בהם העיקר הוא הברכה על הכוס [מדין 'אין שירה אלא על היין'], והשתיה היא רק משום שא"א לברך בלי לשתות [עי' שו"ע הרב (סי' קצ) ובשו"ת אפיקי ים (ח"ב סי' ב)].
ומצינו שנחלקו הפוסקים האם דין הבדלה כדין קידוש או כשאר כוס של ברכה: דעת המשנ"ב (סי' רצו ס"ק ט) שהבדלה כקידוש, ואם לא שתה כמלא לוגמיו לא יצא (פסחים קז), ואילו דעת שו"ע הרב (סי' קצ) שהבדלה כשאר כוס של ברכה, ובדיעבד די בשתייה כל שהיא. ומה שנתבאר שאם לא שתה כמלא לוגמיו מהקידוש לא יצא, כן הוא דעת המשנ"ב (סי' רעא ס"ק סד), אמנם יש שחולקים וסוברים שהשתיה אינה מעכבת, ומפרשים שמש"כ בגמ' 'לא יצא' הכוונה 'לא יצא כתיקונה', עי' מג"א (שם ס"ק לב) בביאור דברי הב"י (שם) שכתב שהשתיה אינה מעכבת, ועי' לבוש (שם סע' יז), וא"ר (שם ס"ק לג).
וכן אם נמצא לאחר הברכה שהיין התחיל להחמיץ, ושתו ממנו רק מעט - הדין תלוי בנדון הנ"ל (עי' סי' רד ס"ד, וסי' ערב ס"א).
והנה מצינו שנחלקו הראשונים לענין שתית קטן שלא הגיע לחינוך: דעת הר"ן (בתשובה סי' נב) שאינו מועיל, אלא צריך דוקא שתית קטן שהגיע לחינוך מועילה (עי' עירובין מ:), אולם דעת הראב"ן שאף שתית קטן שלא הגיע לחינוך מועילה.
ובשו"ע הרב (הנ"ל) כתב לחלק בין קידוש שיש בו דין שתיה, וצריך שהשתיה תהיה ע"י בר חיובא, ולכן אין מועיל שתית קטן שלא הגיע לחינוך, לבין כוס של זימון / ברית מילה / נישואין, שבהם אין דין שתיה, אלא רק צריך שהברכה תיאמר על הכוס, ולכן מועיל אף שתית קטן שלא הגיע לחינוך, ועי' מג"א (סי' תרכא).
ולענין שתית קטן שלא הגיע לחינוך בהבדלה - לדעת המשנ"ב לא מועיל, ולדעת השו"ע הרב מועיל בדיעבד.
לא שמע את כל המילה מהמבדיל
שאלה: אדם שלא שמע את האות למ"ד של המילה 'המבדיל בין קודש לחול', או שלא שמע את האות האחרונה של 'הגפן', האם יצא ידי חובה.
תשובה: יצא ידי חובה, כיון שמשמעות המשפט מובנת. וכן בכל באופן שמשמעות המשפט מובנת, אף אם לא אמר את המילה כמו שצריך, או שלא שמע את המילה כמו שצריך - יצא יד"ח (ע"פ סי' קמב).
ואם דיבר תוכ"ד הברכה - ראה מה שהתבאר באזמרה לשמך גיליון 137.
בדיקת מזוזה של רבים
שאלה: כל כמה זמן חייבים לבדוק את המזוזות בכניסה לבניין ולמעלית.
תשובה: חייבים לבדוק כל 25 שנה.
מקור: מבואר בגמ' (יומא יא) ובשו"ע (יו״ד רצא) "מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים, ושל רבים פעמיים ביובל" ופירש רש"י "ושל רבים - שערי חצירות ומדינות ועיירות".
והנה כתב הב"ח "ונראה דאפילו בית שיש בו הרבה בעלי בתים ועושין ביחד מזוזה אחת בפתח הסמוך לרשות הרבים, נקראת של יחיד, דאין נקרא של רבים אלא דשערי חצירות ומדינות ועיירות, והכי משמע מפירוש רש"י".
ותמה בספר שולחן גבוה (שם) על דבריו שהרי שער חצירות נקרא שער של רבים (כמבואר בגמ' וברש"י), ואף שבחצר לפעמים יש רק שתי דירות, וא"כ גם בדירה הנ"ל יחשב כדירה של רבים.
וצ"ל שכיון שבדירה אחת בדרך כלל גרה רק משפחה אחת, אזי אף אם בדירה זו מתגוררות כמה משפחות, נחשבת כחצר של יחיד. אך חצר שבדר"כ משמשת לכמה משפחות, אף אם יש רק שתי דירות, נחשבת חצר של רבים [ועיין שו"ת חת"ס (יו"ד רפג)].
ולענין חדר מדרגות, נראה שדינו כבית של רבים, ואף שאינו מקום ציבורי אלא רשות פרטית המשותפת לכמה אנשים, נראה ע"פ הנ"ל נראה שנחשב כשל רבים.
ולענין בתי מדרשות, נראה שדינו כבית של רבים, ואף שיש גבאים הממונים אינו מחשיבו כשל יחיד, דמשמע שאף בשערי חצרות ועיירות שיש עליהם ממונים חשיב של רבים [ועיין לשכת הסופר (כלל יח ס"ק א) ודבריו צ"ע].
ולענין חדרים בישיבות - נראה שדינו כשל יחיד.