אוכלין ומשקין שהיו מתחת למיטה
מאכל שהיה בתוך מזוודה או בתוך כלי תחת מיטה שישנו עליה, כגון ששכחו בתוך מזוודה שקית עם ממתקים והכניסו את המזוודה תחת המיטה האם מותר לאוכלם
לכתחילה אין להניחם תחת המיטה, ואם הניחם שורה עליהם רוח רעה, ומכל מקום מותר לאוכלם. ויש מחמירים.
בגמרא בפסחים (קיב' ע"א ובב"ב נח' ע"א) מבואר ש'אוכלים שהיו תחת המיטה אפילו מחופים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן', והובא בבית יוסף (יו"ד סי' קטז') ובש"ך (שם ס"ק ד'), ומשום כן נראה שאף אם מונחים בתוך מזוודה או כלי מכוסה יש בהם משום רוח רעה, ולדעת הגר"א (הובא בבינת אדם סימן סג' בשמו) - אין לאוכלם.
אך בספר שבות יעקב (ח"ב סימן קה') כתב שמה שמצינו שלא להניח אוכלים תחת המיטה, אין בכך אלא אזהרה, אבל בדיעבד אין בכך חשש איסור, עיין שם שהוכיח זאת והביא דבריו בפתחי תשובה (יו"ד סימן קטז' ס"ק ד') והגהות רעק"א (יו"ד שם), וכן מבואר ברש"י תענית (י' :).
מאכל שהיה בתא שבתחתית עגלת תינוק, והתינוק ישן מעליו, האם דינו כמאכל שהיה תחת המיטה
לכתחילה אין להניח שם דברי מאכל, אך אם הניח - אף שישן תינוק מעליהם - מותר לאוכלם.
כן מוכח מהגמ' בפסחים (שם) שהוזכר שם בגמרא דוקא כשהונח תחת מיטה נאסר, ולפ"ז יש מקום לומר שדוקא אם המאכל הונח תחת מיטה הקבועה לשינה נאסר המאכל, אבל עגלה שאינה מיטה הקבועה לשינה אינו נאסר, אמנם נראה שאין לסמוך על כך לכתחילה להניח שם דברי מאכל.
מאכל שהיה בכיסו וישן עליו, האם דינו כמאכל שהיה תחת המיטה
מותר לאוכלו לכתחילה משום שלא היה מונח תחת המיטה.
ראה במקורות לשאלה הקודמת.
כלי אכילה שהיו תחת המטה וישנו עליהם לילה, האם מותר להשתמש בהם
אין צריך להימנע משימוש בהם, והרוצה להדר יטבלם במקוה או ישטפם ג' פעמים.
בגמרא פסחים הנ"ל מבואר שאוכלים שתחת המטה - רוח רעה שורה עליהן, ולא הוזכר בגמרא שאין להניח כלים תחת המיטה. וכן ברשב"ם במסכת בבא בתרא (נח' ע"א) הזכיר אוכלים ולא הזכיר כלים. וכן השולחן ערוך (יו"ד סימן קטז' ס"ה) כתב שלא ליתן תבשיל או משקים תחת המיטה, ולא הזכיר כלים. ומשום כן נראה שכלים שהיו תחת המיטה אין צריך להימנע מלהשתמש בהם. אמנם עיין ברבינו גרשום במסכת בבא בתרא (שם) כתב וזה לשונו: "לפי שאסור להניח אוכלין ומשקין וכלים אחרים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהן" ומבואר בדבריו שאף כלים אין ליתן תחת המיטה.
מאכל שהוכנס לבה"כ
מאכל שהיה בבית הכסא או בבית המרחץ האם נאסר באכילה משום רוח רעה השורה בבית הכסא אין המאכל נאסר.
בשו"ע (או"ח סימן ד' סע' יח') מבואר שהיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ צריך ליטול ידיו, וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק מ') שאף אם לא עשה שם צרכיו ולא רחץ שם, מכל מקום צריך ליטול ידיו משום רוח רעה השורה שם. והיה מקום לומר שכמו שצריך ליטול ידיו משום רוח רעה, כן המאכל שנכנס לבית הכסא יש בו משום רוח רעה ואין לאוכלו.
אמנם מדברי כמה אחרונים משמע לא כן, דהנה הרמ"א (או"ח סימן ג') כתב שלא ידבר בבית הכסא. וכתב השערי תשובה (ס"ק ב') שכל שכן שאין לאכול בבית הכסא, ולא הזכיר השערי תשובה שמאכל ששהה בבית הכסא נאסר, ומשמע שאין לאוכלו בבית הכסא, אך אין המאכל נאסר בכך ומותר לאוכלו חוץ לבית הכסא. וכן משמע מדברי המשנה ברורה (סי' פד' ס"ק ז') לענין בית המרחץ, שכתב שאין לשתות בבית המרחץ משום שאין אפשרות לברך שם, ומי שרוצה לשתות צריך לברך בבית החיצון במקום שאין אנשים ערומים שם וישתה על דעת להמשיך לשתות בתוך בית המרחץ. משמע מדברי המשנה ברורה שאין השתיה נאסרת מחמת ששהתה בבית המרחץ. וכן הוא במגן אברהם (סימן קסו' ס"ק ג'). ולא מצינו שיש חילוק בין בית המרחץ לבית הכסא לענין זה.
ובספר דברי יצחק (לקוטים מאת הרב הגאון מוה"ר יצחק אייזק מסוואלעווע ז"ל), ששמע בשם השר שלום מבעלזא זצ"ל שלא יאכל מאכל שהיה בבית הכסא.
אפיית דגים בתנור בשרי
תנור שצלו בו בשר האם מותר לאפות בו דגים מיד אחרי צליית הבשר
מותר לאפות בו דגים כיון שיש בו רק אדים מצליית הבשר, ויש שישים בדגים כנגד האדים ובטל בשישים, אמנם ראוי להמתין מעט עד שיצאו האדים שנשארו מצליית הבשר. ויש מקום להדר שבסיום צליית הבשר, ישאיר את התנור דולק מספר דקות באופן שאם נשארו שאריות שאינם ניכרות, הרי הם ישרפו כעת.
לגבי רוטב דגים שהתערב בבשר - אף שאיסורו משום סכנה, דעת הש"ך (יו"ד סי' קטז' בנקוה"כ) שיש לו ביטול בשישים, וכן הכריע החכמת אדם (כלל סח' ס"א), ואף אין בזה משום ביטול איסור לכתחילה כיון שכתב הש"ך (סימן פד' ס"ק מ') שכשלא מתכוון לבטל אין בו משום ביטול איסור לכתחילה.
אמנם כיון שדעת הט"ז (יו"ד סימן קטז' ס"ק ב') שדברים האסורים משום סכנה אין להם ביטול בשישים, לכתחילה ראוי לחשוש לכך שלא לבוא לידי זה, ולכן ראוי להמתין שיצאו האדים הנשארים מצליית הבשר, והמהדרים אף ישאירו את התנור דולק כדי שהשאריות ישרפו ולא יבוא לידי ביטול וכנ"ל.
ביצה ובצל קלופים שעבר עליהם הלילה
ביצה שנסדקה, וחלק מהביצה יצא מתוך הסדק לבחוץ - ועבר עליה הלילה, האם מותרת באכילה
כל זמן שנשאר עליה מעט מהקליפה מותרת באכילה.
בגמרא נדה (יז ע"א): "אמר רבי שמעון בר יוחאי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו - האוכל שום קלוף ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה" וכו'. וביאר רש"י (ד"ה שעבר) ש"עבר עליהן הלילה" מדובר על שום קלוף ובצל קלוף ומשקין. ובטעם הדבר מבואר בגמ' שהוא משום שרוח רעה שורה עליהן. ומבואר בגמרא דכל זאת רק אם לא נשאר מקליפתן. וכן הוא בשולחן ערוך הגר"ז (חו"מ הלכות שמירת גוף ונפש ס"ז).
האם עלי בצל ירוק חתוך שעבר עליו לילה דינו כדין בצל קלוף שעבר עליו לילה אינו כבצל רגיל ומותר באכילה.
נראה שכשהוזכר בגמרא (שם) בצל קלוף שעבר עליו לילה אין הכוונה לעלי בצל ירוק, משום שבבצל ירוק לא שייך ענין של קילוף, ומשום כן נראה שבצל ירוק שעבר עליו לילה מותר באכילה. וכן נאמר משמו של החזון איש.
צוואת ר"י החסיד בענין סתימת חלונות ופתחים
בית שהרחיבו את שטחו בחדרים נוספים, ואחד החלונות שהיה פונה לרשות הרבים פונה כעת לאחר ההרחבה אל תוך חדר שנוסף בבניה, האם מותר לסתמו
מצוואת רבי יהודה החסיד שלא לסתום חלון משום שיש בזה סכנה שהמזיקין שהיו רגילים לצאת דרך החלון על ידי סתימת החלון נמנע מהם היציאה. ואיסור זה הוא גם אם יש חלונות נוספים בחדר. ומותר לסתום את החלון אם משאירים פתח קטן כל שהוא. והעצה בזה להניח צינור דק מפולש מצד לצד בשעת סתימת החלון באופן שאותו מקום לא יסתם, שבאופן זה אינו נחשב שנסתם כל החלון.
צוואת ר"י החסיד אות כ'
האם מותר להעמיד ארון במקום שיש חלון, ובזה יסתם החלון
מצוואת רבי יהודה החסיד הנ"ל שלא לסתום חלון וכנ"ל, ונראה שאם כאשר מניח כנגדו את הארון נסתם החלון לגמרי, הרי זה נחשב כסתימת חלון ואין להעמיד שם את הארון, ולפי זה יש לחלק בין שני אופנים: אם הארון אינו צמוד ומחובר לגמרי לקיר, ויש פתח כל שהוא שאפשר להגיע לחלון מותר להעמיד את הארון במקום החלון. אך אם הארון צמוד לגמרי לחלון ומחובר לקיר באופן שלא נשאר כלל רווח [כגון בארונות מטבח שקובעים אותם צמוד לקיר], בכגון זה יש לנקב חור קטן בדופן הארון לכיוון החלון ובכך לא יחשב החלון כסתום. ואף כשסוגר את דלתות הארון, אין לחשוש שהחלון נסתם בכך, כיון שבדרך כלל יש בין הדלתות רווח צר.