שלוחו של אדם כמותו בשליחות מעשה
שאלה: האם אדם יכול לבקש מחבירו שילך לחתונהבמקומו מדין שליחות, והמשלח יוכל לומר לחתןשהשתתף בחתונתו.
תשובה: אע"פ שדין "שלוחו של אדם כמותו", מייחס גם את המעשה למשלח, כאן אינו יכול לומר כן, כיון שהוא רק מעשה בלא שום דין, וכמבואר בחת"ס שבמקור.
מקור: בפרשת השבוע (שמות ז, יז)נאמר "הנה אנכי מכה במטהאשר בידי", ויש לתמוה הרי בסמוך (פס' יט)נאמר שאהרן הוא שהכה ביאור.
וביאר הריב"א בפירושו על התורה (שמות יז, ה) שכיון שמשה שלח את אהרן נחשב כאילו הוא עצמו הכה את היאור כי שלוחו של אדם כמותו [ומש"כ שאמרו כן במפורש בגמ' פסחים, לא נמצא בגמ' שלפנינו], וכ"כ במושב זקנים לבעלי התוס' (עה"פ בפרשת בשלח דלהלן, הודפס בפרק יד, ז), [וכ"פ המלבי"ם (בפירושו 'התורה והמצוה', שמות ז, טו)], וכן מבואר ברשב"ם עה"פ "ויעשו כן משה ואהרן" (שמות ז, כ)שאהרן היה שלוחו של משה. ובפירושי התורה לר' חיים פלטיאל (תלמיד חבר של המהר"ם מרוטנבורג, שמות יז, ה) כתב במפורש שמפס' זה נלמד ששלוחו של אדם כמותו.
[והנה בפרשת בשלח נאמר "ומטך אשר הכית בו את היאור" (שמות יז, ה), והקשתה הגמ' (סנהדרין צט:) "וכי משה הִכהו והלא אהרן הִכהו, אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה,מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ועי' ב"ב ט.) וצ"ע עלהראשונים הנ"ל מסוגיא זו].
- שליח בהבאת ביכורים:
והנה כתב הרשב"ם (ב"ב פא: ד"ה ולקחת) שאם אדם שלח שליח להביא ביכורים, יכולים הבעלים לומר "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה" מכיון ששלוחו של אדם כמותו. והתוס' שם (פב. ד"ה עד) חלקו על זה וכתבו "ואין נראה שיקראו בעליםכדמשמע בירושלמי". מבואר בתוס' שכיון שלא הביאבעצמו אלא ע"י שליח לא יכול לומר "הנה הבאתי".
והקשה בצפנת פענח (עה"ת, כאן) לפי דברי התוס', כיצד אמר משה "הנה אנכי מכה במטה" מדין שלוחו של אדם כמותו, הרי מבואר בירושלמי ובתוס' שדין שלוחו של אדם כמותו לא מספיק בשביל שהאדם יוכל לומר שהוא עשה זאת בעצמו, וצ"ב בדברי הראשונים דלעיל.
- ביאור טעם הירושלמי והתוס':
ובאמת יש לעיין בדברי הירושלמי והתוס', מדוע המשלח אינויכול לומר על הבאת השליח "הנה הבאתי". ובשלמא אם עניין השליחות הוא רק לייחס את תוצאת השליחותלמשלח, מובן הדבר שהמשלח לא יכול לומר שהוא עשה זאת, אך הרי אינו כן, ולא רק תוצאת השליחות מיוחסת למשלח אלא גם המעשה עצמו מיוחס לו, כמבואר בשחיטת הפסח "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" (שמות יב, ו), והקשתה הגמ' (קידושין מא:) "וכי כל הקהל כולן שוחטין, והלא אינו שוחט אלא אחד. אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו". ומבואר שגם בשליחות מעשה, המעשה עצמו מתייחס למשלח, ולכן אפשר לומר שכל הקהל שחט.
ובכלי חמדה (במהדורות הישנות הוא בקונטרס המילואים, פרשת יתרו, אות ד), ביאר שהטעם הוא משום שהבאת ביכורים נחשבת מצווהשבגופו, דמלשון הפס' "ולקח הכהן הטנא מידך", מבואר שהוא כמו מצות הנחת תפילין, שצריך לקיימה באבר מסוים, וכיון שהוא מצווה שבגופו, לא מועיל בזה שליחות (עיין תוס' רי"ד ריש פ"ב דקידושין, וקצוה"ח סי' שפב), ולפי זה מיושב קושיית הצפנת פענח הנ"ל.
- הלכה למעשה בנידון דידן:
ועפ"י המבואר מכל הנ"ל, שבשליחות מעשה, המעשהמתייחס למשלח ונחשב הדבר כאילו המשלח עשה אתהמעשה בעצמו, ולכן משה יכל לומר שהוא זה שהיכה על היאור. נראה שגם בנידון דידן, יכול לומר שהוא השתתףבחתונת חבירו.
אמנם יש לדון על פי דברי שו"ת חת"ס (או"ח סי' רא) שכתב וז"ל "ופשוט דלא שייך שלוחו כמותו במילי דעלמא, אם אומר ישב ילך ידבר וכדומה שיהיה כאלו הוא יושב הולך ומדבר, הוא דבר בטל, לא נאמרו הדברים אלא בקיום מצוה או בעובר עבירה או בקנין ומכירה" עכ"ל.
ולפי"ז בנידון דידן בחתונה, כיון שהוא רק מעשה, לאמועיל בזה שליחות ולא נחשב שהמשלח השתתף [ומה שמצינו לגבי משה, הוא מפני שהיה לו מצוה להכות, ובזה תועיל שליחות]. עוד יש לדון, שכיון שהחתן רוצה לראותדווקא את האדם הזה בעצמו, לא יועיל בזה שליחות.
שליחות בעכו"ם ודין עם ישראל לפני מתן תורה
התבאר לעיל, שע"י דין שלוחו של אדם כמותו, נחשבהדבר שמשה רבינו הכה בעצמו את היאור. וידוע הנידוןכיצד היה דינם של עם ישראל קודם מתן תורה, אםכישראל או כבני נח.
ונראה להוכיח מהנ"ל שדינם היה כדין ישראל, דאם לא כן, א"א לומר שאהרן היה שליח של משה, משום ששליחותנאמרה רק ביהודים ולא בעכו"ם (עי' קידושין מא:, ב"מ עא:, גיטין כג:). ולפי"ז צ"ב ביותר מדוע הגמ' בקידושין לא הוכיחה את דין שליחות מהנ"ל.
אך י"ל שאף אם דינם כבני נח, עדיין אפשר לומר ששליחותאהרן הועילה, והוא עפ"י השיטות (שיתבארו להלן) ששליחותמעשה מועילה בבני נח. ולפי"ז מובן מדוע הגמ' בקידושין לא הוכיחה דין שליחות משליחותו של אהרן, כיון שאין משם ראיה לדין שליחות בישראל.
ויש לבאר עוד עפ"י דברי המשאת בנימין (הובא במג"א, סי' תמח ס"ק ג) ששליחות מגוי לגוי מועילה. אך כבר דחה המג"א את דבריו (ועי' ש"ך חו"מ סי' רמג ס"ק ה, וקצוה"ח סי' קצד, ועי' שו"ת באר יצחק או"ח סי' ג).
אך יש להקשות על הגמ' בקידושיןהנ"ל, שדין שליחות נלמד משליחות שחיטת קרבן פסח במצרים, והרי אם דינםשל עם ישראל קודם מתן תורה היה כבני נח, כיצד מועילההשליחות.ויש לבאר שהשליחות מועילה כיון שהוא רקשליחות מעשה, ושליחות מעשה מועילה אף בבני נח (ויבואר לקמן).
ונמצא מבואר לפי"ז שהגמ' בקידושין למדה שליחות בישראל משליחות בבני נח. וא"כ שוב יש להקשות מדוע הגמ' לא למדה זאת משליחותו של אהרן. וכן צ"ב איך אפשר באמת ללמוד דין שליחות בישראל משליחות בבני נח. ובפשוטונראה מהגמ' שאף לפני מתן תורה היה דינם כישראל, וא"כ לא קשיא מידי (ועי' שו"ת באר יצחק הנ"ל).
שליחות גוי במעשה מצוות
שליחות גוי בהדלקת נרות שבת
שאלה: האם זקן שלא יכול להדליק נרות שבת, יכוללשלוח את העובד הזר שלו להדליק עבורו.
תשובה: אף ששיטת המג"א ועוד אחרונים שאפשר לעשות כן [והיהודי יברך], להלכה נפסק כדעת הרעק"א שכיון שאיןשליחות לגוי, אינו מקיים את המצוה בכך.
מקור: כתב המג"א (או"ח סי' רסג ס"ק יא) שאפשר לומר לגוי להדליק נרות שבת, ויברך היהודי את הברכה על סמך הדלקה זו. אך בהגהות רע"א על השו"ע (שם) הקשה שהרי אין שליחותלעכו"ם, וא"כ הישראל אינו מקיים את מצוות ההדלקה ע"י הדלקת הגוי.
וצ"ל שדעת המג"א שיש שליחות מעשה לגוי, ולכן יכול היהודי לומר לגוי להדליק עבורו נרות שבת, והיהודי יקיים בזה את מצוות ההדלקה (ויעויין לקמן).
שליחות גוי בשריפת חמץ
שאלה: האם זקן שלא יכול לשרוף את החמץ בעצמו, יכוללקיים מצוות "תשביתו" ע"י שישלח את העובד הזר שלולשרוף עבורו את החמץ.
תשובה: מקיים מצות "תשביתו" [וראה במקור בביאור החילוק בין נידון זה לנידון דלעיל].
מקור: כתב המג"א (או"ח סי' תמו סק"ב) שאפשר לומר לגוישישרוף את החמץ, ובהגהות רע"א על השו"ע (שם) וכן החת"ס (בשו"ת או"ח סי' קי, ויו"ד סי' שכא) הקשו על דבריו, שהרי איןשליחות לעכו"ם (ב"מ עא), ואיך אפשר לשלוח גוי לשרוף את החמץ.
- ויש לבאר את דברי המג"א בב' אופנים:
[א] אין שליחות לעכו"ם דווקא בדברים שצריך לפעולחלות, כגון גיטין וקידושין ומכירה, אבל בדברים שצריך רקמעשה, וכמו במצוות "תשביתו", שצריך רק פעולת שריפה, בזה יש שליחות לגוי [וכן יש בזה שליחות לקטן], ופעולת השריפה מתייחסת למשלח. וכן כתב הנתיה"מ (סי' קפב) שיש שליחות מעשה לגוי וקטן.
[וכ"כ האמרי בינה (פסח סי' טו) בדעת המג"א. אמנם מלשון השו"ע (חו"מ סי' קפח) והרמב"ם (הל' שלוחין פ"ב ה"א)משמע קצת שלא מועיל, וז"ל "אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדבריםשבעולם"].
[ב] כיון שעיקר מצוות 'תשביתו' מתקיים ע"י התוצאה, שלא יהיה חמץ בבית, לכן אפשר לקיימה בכל אופן שהוא, ואף על ידי גוי וקטן, דכיון שלמעשה אין חמץ בבית, קיים את המצוה. וכ"כ הקוב"ש (יבואר להלן).
שליחות גוי בטבילת כלים
שאלה: האם אפשר לברך על טבילת כלים, כאשר גוימטביל את הכלים בשליחות היהודי.
תשובה: נחלקו בכך האחרונים, ולהלכה אינו מברך.
מקור: כתב הט"ז (יו"ד סי' קכ ס"ק יז) שיהודי ששולח גוי לטבולכלים, אינו יכול לברך על הטבילה, מפני שאין שליחותלעכו"ם.
אך לדברי המג"א והנתיה"מ הנ"ל שיש שליחות מעשהלגוי, נראה שיוכל לברך על הטבילה. ואכן כתב הפר"ח (שם ס"ק מ) שאפשר לטבול כלים על ידי גוי, והישראל יברך על הטבילה. ונראה שסובר כהמג"א והנתיה"מ הנ"ל שיש שליחות מעשה בגוי [ועי' בבית מאיר, שחולק על דברי הפר"ח הנ"ל].
- שליחות גוי במצוות שעיקרן הוא התוצאה
ובקובץ שיעורים (ביצה אות כה) כתב כביאור השני דלעיל, שמצוות'תשביתו' עיקרה היא התוצאה, ולכן אפשר לקיימה ע"יגוי. וביאר בזה את דברי שו"ת הרשב"א (ח"א סי' שנז) שבית דיןיכולים לשלוח גוי לקיים דין מיתת בית דין [ושריפת בתכהן], משום שהעיקר הוא התוצאה. וכן ביאר בזה את הדין שאפשר לקבור מת ביו"ט ע"י גוי (ביצה ו), שכיון שעיקרהמצוה הוא התוצאה, שהמת יהיה קבור, לכך ניתן לקיימה בכל אופן שהוא, אף ע"י גוי [אך צ"ע על זה מדברי הרשב"א (ב"ק נא.)שהחופר בור ע"ישליח גוי פטור, כיון שאין שליחות לגוי].
- ביאור דעת המשנ"ב בנידונים הנ"ל
ולהלכה כתבו החק יעקב והשו"ע הרב (או"ח סי' תמו), וכ"פ המשנ"ב (שם סק"ז) שאפשר לשלוח גוי לבער את החמץ. ולפי זה נראה שהוא הדין שאפשר לשלוח קטן לבער את החמץ,אך צריך ידיעה מישראל אחר שאכן הגוי והקטן שרפו אתהחמץ.
וצ"ע בהכרעת המשנ"ב, מדוע במצוות הדלקת נרות שבתפסק (סי' רסג ס"ק כא) כהרע"א שאין שליחות לגוי וא"א לשלוח גוי להדליק נרות, ואילו במצוות שריפת חמץפסק כהמג"א שאפשר לשלוח גוי [ולא חשש לקושיית רע"א].
וצ"ל שסבר המשנ"ב כביאור הב' דלעיל, שאכן איןשליחות מעשה לגוי וקטן, אלא שניתן לקיים מצות שריפתחמץ ע"י גוי, כיון שבמצוות שעיקרן הוא התוצאה, אפשרלקיימן בכל אופן שהוא, ולכן אפשר לשלוח גוי לשרוף חמץ, אך בהדלקת נרות שבת, שעיקרה הוא המעשה, אי אפשר לשלוח גוי שידליק עבורו נרות.
- מילה ע"י גוי
והנה פסק השו"ע (יו"ד סי' רסד ס"א)כמאן דאמר (ע"ז כז) שמילה ע"יגוי כשרה, ואין צריך לחזור ולמול. והקשה הרעק"א (בחידושיו לע"ז שם) הרי אין שליחות לעכו"ם, ואיך יקיים האב מצוות מילה ע"י מעשה הגוי.
ולפי דברי המג"א והנתיבות הנ"ל שיש שליחות מעשהלגוי אתי שפיר. אך הרעק"א שהקשה כן אזיל לשיטתו,שאין שליחות מעשה לגוי, כמבואר לעיל לגבי הדלקת נרות שבת ושריפת חמץ. ולכך הוצרך הרעק"א שם לבאר שהטעם שמילת הגוי כשרה, הוא משום שעיקר המצווה של האבאהוא לדאוג שהבן יהיה מהול, ולכן יכול למול אף ע"י גוי. ולכן גם החת"ס הסובר שאין שליחות מעשה לגוי (כנ"ל לגבי שרפת חמץ), כתב בתשובותיו (יו"ד סי' קלב, רצו, שכא) שאף למ"ד מילה בגויכשרה, אינו מקיים מצוות מילה, משום שאין שליחות לגוי [ולא סבר בזה כהרעק"א הנ"ל, שהאב מקיים מצוות מילה ע"י מילת הגוי]. ובזה ביאר מדוע מילה דוחה שבת, הרי אפשרלמול ע"י גוי, ותירץ שכיון שבמילה ע"יגוי לא מקיימים מצוה, לא נחשב שאפשר למול בשבת.
- בניית מעקה ע"י שליח ופועל גוי
ובנידון דלעיל, האם יש שליחות מעשה בגוי, תלויים דברי המחנה אפרים (הל' שלוחין סי' יא, ועיי"ש בהגהות הרעק"א, ובמנח"ח מצוה תקמ"ו) בנידון קיום מצוות מעקה ע"י שליח גוי שמתקין את המעקה,ואכמ"ל.