גדרי כשרות עדים – בטעם נאמנותם – בחזקת כשרותם

שם הספר: "מפתח האוצר" שם המחבר: נושא ההסכמה: בגדרי כשרות עדים ובטעם נאמנותם ובחזקת כשרותם

בס"ד                                                                                                                                                                           אדר  תשפ"ג

ראיתי את החיבור "מפתח האוצר" שכתב הבחור החשוב  פנחס רוזנבוים נ"י ובאו בו חידושים וביאורים על מסכת בבא בתרא והם ביאורים נפלאים ביותר בעומק העיון אשר נכתבו ברוב תבונה והשכל.

והנה באמור בב"ב ל"א שאם יש שני כיתי עדים המכחישות זו את זו שניהם כשרות ויכולות להעיד כל אחת בפני עצמה, ויש להקשות בכל כת עדים איך מקבלים את עדותם הרי שמא אינם מעידים אמת (עי' רמב"ם פ"ז מיסודי התורה), ואם נימא שהוא משום חזקת כשרות הרי חזקה אינה יכולה להוציאה ממון, שהרי רובא וחזקה רובא עדיף (קידושין פ' נדה י"ח) ורוב אינו יכול להוציא ממון (ב"ב צ"ב) וכל שכן חזקה שאינה יכולה להוציא ממון (ועי' בב"ב צ"ג, וצ"ע מב"ב ה' גבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו שמהני להוציא ממון).

ובזה יש לומר שאין לחשוש כלל שהם מעידים שקר ואין להסתפק בזה וזה אלים מדין חזקה, כי אין להסתפק בזה כלל, אך בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו שיש ודאי כת אחת שמעידה שקר איך מקבלים את עדותם של כל אחת בפני עצמה ושם ודאי צריך לומר שהוא מדין חזקת כשרות וכמו שכתב הרשב"ם שם, וצריך עיון שהרי חזקה אינה מועילה להוציא ממון וכנ"ל.

וצריך לומר שהחזקת כשרות מכשירה את העד ואז הוא נאמן מדין עדות והעדות היא זו שמוציאה את הממון ואף שחזקה אינה מוציאה ממון הכא החזקה נותנת לעד את כשרותו ואז ממילא הוא נאמן מדין עדות.

ובכתובות כ"ב א' מבואר דעת רש"י והרי"ף שבמקרה שכת עדים מעידה על אדם שגזל ופסול וכת אחרת מעידה על אותו אדם שלא גזל והוא כשר שהוא פסול, והקשה התוס' שם מאי שנא מדעת רב הונא בסוגיין ששתי כיתי עדים המכחישות זו את זו מכשיר את שניהם.

ושוב אחזור בשבח החיבור שניכר בו עמלו ויגיעו העצום של המחבר אשר שוקד על התורה בהתמדה רבה יה"ר שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כוחו עד שיהיה לאור גדול בישראל.