בס"ד אייר תשפ"ד
ראיתי את החיבור ״סוגיות בשר וחלב״ שחיברו הרב הגאון ישראל מאיר אפללו שליט״א והוא חיבור נפלא מאד המסכם ומברר ומלבן את הסוגיות של הלכות בשר וחלב משורשם עד ההלכה למעשה בצורה בהירה וברורה
ואכתוב בדין אדם שהוציא מהמקרר שתי פרוסות לחם ובין שתי הפרוסות מרוחה גבינה, והניחם בטעות על מכסה של סיר ובו בשר רותח שעומד על האש והלחם הגיע לחום היד סולדת [ולא יצא מהגבינה עצמה על המכסה], ויל"ע מה דין הלחם ומה דין כסוי הקדרה והקדרה.
והנה בעלמא כשנפל טיפת חלב על כסוי סיר רותח כתב הרמ"א (בסי' צב סעי' ז') דאם התחיל הקדרה להרתיח הוי כנפל נגד הרוטב וסגי בששים נגד הטיפה [ול"ה כנפל נגד הריקן דצריך ס' פעמים ס'], ובט"ז (סקכ"ח) הביא ממהרש"ל דחולק ע"ז דזיעה לא מהני להחשיבה לכנגד הרוטב ובט"ז חולק על הרמ"א מטעם דשמא באותו פעם שנפלה הטיפה לא עלתה הרתיחה עד הכסוי ממש וספיקא דאורייתא לחומרא ורק באיסור דרבנן יש להקל עכ"ד. ואמנם בפר"ח (ס"ק לג') כתב דדברי הרמ"א עיקר דמדין ניער וכיסה (דסי' צב' ס"ב) מוכח דהבל הקדירה עולה עד הכסוי ומערב ומשליך הטיפה בכל הקדירה ולא חיישינן אולי לא עלתה הרתיחה באותו פעם עכ"ד. וכן פוסק החכ"א (כלל מ"ה ס"ט).
ויל"ד אם הכא הוי כטיפת חלב שנפלה על המכסה של קדירה בשרית בת יומה שהתחיל התבשיל להרתיח דקיי"ל לדינא דאם יש שישים בתבשיל שבקדירה נגד הגבינה המאכל והקדירה מותרים ורק הכיסוי אסור כמבואר באו"ה (כלל לא' אות יא') וכנה"ג בהגהות ב"י (ס"ק עח'), ואם אין ס' הכל אסור.
והנה הלחם כולו בולע מהגבינה דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן כמבואר (בסי' קה סעי' ה') ברמ"א ועוד דוכתי וכ"כ הכף החיים (סי' קה' ס"ק נו' וסח') דאף הספרדים צריכים להחמיר בזה כהרמ"א, אמנם לגבי להוציא טעם מן הלחם למכסה הוי הגבינה בלוע בלחם וכתב הש"ך (סי' ק"ה סקי"ז) דלגבי הבלוע אנו בקיאים בין כחוש לשמן וחלב הוי בסתמא כחוש, וא"כ לפי"ז כ"ש גבינה דמבואר (בסי' צד' סעי' ח' לפי' הש"ך סקל"ב בשם רבינו ירוחם דאף דבעלמא צלי כחוש אוסר כדי נטילה כמבואר סי' ק"ה סעי' ה') מ"מ בגבינה אינה אוסרת יותר מכדי קליפה שאין דרך גבינה להכנס כ"כ עכ"ד, וא"כ אף שלדידן מבואר בחוו"ד (סי' צ"ד סקי"ז) דכיון שאין בקיאים בין כחוש לשמן אוסר הכל וכדמוכח בסי' צ"א (סעי' ה') דאפילו במליחה אוסר הגבינה עד שישים והא דלא הגיה הרמ"א בסי' צ"ד דסמך אמ"ש בסי' קה עכ"ד, ועי' פמ"ג (סי' צ"ד מש"ז טו') דלא ראיתי ממורי הוראות שחילקו בכך וכ"ת דאה"נ המעין בסי' צא [ס"ה] ל"מ כן וצ"ע. (ועי' ש"ד סקל"ב. ועי דגול מרבבה סו"ס צד' ועי' רעק"א סי' קה' ס"ד דאם הניח גבינה חמה על בשר חם אינו אוסר רק כדי קליפה).
מ"מ אף להחו"ד הנ"ל, הא בעיקר הדין מבואר בש"ך דגבינה פחות נבלעת מחלב דחלב אוסר כדי נטילה או בכולו עי' ט"ז (סי' פז' סק"י) וש"ך וט"ז (סי' צב' סק"ג) וט"ז (סי' קה' ס"ק טו') וש"ך (סי' קה' ס"ק יז') וגבינה רק כדי קליפה מעיקר הדין. [ואמנם לדעת הט"ז (סקט"ו) וחזו"א (סי' כב') אין חילוק בין גבינה לחלב עש"ה].
וא"כ הכא ודאי דאם לא ידוע לנו דהגבינה הוי שמן הוי בכלל מש"כ הש"ך דלגבי בלוע אנו בקיאים וחלב הוי כחוש ואינו נבלע בקדירה כמבואר בסי' ק"ה ס"ד דבלוע כחוש אינו יוצא מחתיכה בלא רוטב, [ואף אם יש רטיבות מועטת שאוסרת את הלחם לגמרי מ"מ לגבי לאסור את המכסה רטיבות מועטת לא נחשבת רוטב כמבואר בחו"ד (סי' צ"ב סק"כ)], ואף אם נחוש דהוי שמן הא דעת החו"ד (בסי' צ"ד סקט"ו וסי' צ"ז סק"ה וסי' ק"ה סקט"ו) דהבלוע באוכל אף אם הוא שמן אינו נבלע בכלי, ולפי"ז בנדו"ד נראה דהמכסה מותר. אמנם בט"ז (סי' ק"ה סקט"ז) מוכח דבלוע שמן יוצא מאוכל לכלי, אמנם להש"ך הנ"ל דבבלוע אנו בקיאים יש להתיר המכסה אף להט"ז. ועי' חו"ד (סי' צו סק"ו) ושו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' ו') ועי' שו"ת בית שלמה (יו"ד סי' ק"ס וקס"ח).
אולם עדיין יל"ע בזה, דהנה נחלקו הפמ"ג בשם המשאת בנימין (בסי' קה ס"ק י"ח – ול"ח) עם החוו"ד (סי' קה סקי"ח) וחזו"א (סי' כ"ב סק"ח) במקום שאיסור כחוש נוגע בהיתר ובהיתר נבלע עכשיו איסור כחוש, וקיי"ל דאין בלוע כחוש יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, וההיתר השני נוגע בהיתר שלישי, האם כיון שהאיסור נוגע בחתיכת היתר ואין בקיאים בין כחוש לשמן ומבליע בכל ההיתר השני מ"מ יש לדון דלא יבליע להיתר השלישי משום דלגבי בלוע אנו בקיאים ונראה לנו שהוא כחוש וא"כ היה מן הדין שלא יצא מחתיכת ההיתר שנבלע בו האיסור לחתיכה שלידו בלא רוטב ואכן כן דעת המשאת בנימין והפמ"ג.
אמנם דעת החוו"ד והחזו"א דכיון דהאיסור עדין נוגע בחתיכת ההיתר הסמוכה ועכשיו נפלט מהאיסור הולך ומתפשט מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואף מבליע בחתיכה השלישית והרביעית בכולו ועי' מג"א (סי' תמ"ז סק"ב. ותס"א סקי"ב) וח"ד (סי' צ"ב סקכ"א) ורעק"א (סי' צב ס"ב וסי סו') ושו"ת בית שלמה (יו"ד קס).
וא"כ בנדון דידן דהגבינה נוגעת בלחם נראה דלדעת החוו"ד והחזו"א הוי כטיפת חלב שנפלה על המכסה, אכן לדעת המשאת בנימין והפמ"ג המכסה מותר וכהש"ך הנ"ל דבבלוע אנו בקיאים בין כחוש לשמן, ואין לחלק בין אם האיסור נוגע בהיתר.
ועוד יל"ד בזה דהנה כתב המהרש"ל מובא בט"ז (ס' צ"ד סקי"ד) שאורז ודוחן שבלוע מחלב ותחבו בו כף בלוע מבשר בן יומו נאסר המאכל משום בב"ח וגם נאסר הכף אבל אם הדוחן נאסר מבליעת איסור לא אוסר את הכף מאחר שאין הבלוע יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב, והק' החוות דעת (ס' צ"ד סקט"ו) דא"כ אף בבב"ח אמאי אוסר הכף נימא דאין הבלוע יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב, ותי' החו"ד דלפי שיטת הב"י דאף אם לא אמרינן חנ"ן בשאר איסורים אפ"ה בבלוע מבב"ח אמרינן ביה חנ"ן, [עי' ש"ך ס' צ"ד סקכ"ב וק"ג סקי"ח] וא"כ כיון שהאורז בלוע בו חלב וגם נבלע בו בשר מהכף הוי בלוע מבב"ח ואמרינן ביה באורז חנ"ן והנה נחלקו הש"ך (סי' ק"ה סקי"ז) עם הט"ז (סי' ק"ה סקי"ג) אם אמרינן בבב"ח אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו דלדעת הט"ז הוי כמו בעלמא דאמרינן אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו וה"נ בבב"ח, אמנם דעת הש"ך דבבב"ח הנאסר אוסר אף דאין האיסור הולך עימו, וא"כ כתב החוו"ד דהאורז שלדעת הב"י אמרינן ביה חנ"ן ולדעת הש"ך אמרינן ביה באורז דהנאסר אוסר אף שאין האיסור בב"ח יוצא עימו ואוסר הכף עכ"ד החו"ד. אמנם הפמ"ג (ס' צ"ד במ"ז י"ד) פירש דברי המהרש"ל באופן אחר ועי' ב"מ שם מה שכתב בזה.
והשתא לפירוש החו"ד א"כ ה"נ הלחם דבלוע מחלב וגם בלוע בו בשר דנבלע בו בשר מהמכסה דבלוע מכלי יוצא לאוכל בלא רוטב וכמו שכתב הרמ"א (סי' ק"ה ס"ז ועי' ש"ך סי' קה' סקכ"ג) א"כ אמרינן ביה לדעת הב"י חנ"ן ולדעת הש"ך אוסר הלחם את המכסה דהנאסר אוסר אף דאין האיסור הולך עימו, וכה"ג כתב הגרע"א בגליון השו"ע (ס' צ') דהנה בפשוטו בשר הנוגע בגבינה לדעת הש"ך יהיה אסור בשיעור של ב' כדי נטילות דהגבינה נכנסת בבשר כדי נטילה ואוסרתה משום בב"ח ולאחמ"כ הבשר שנאסר אוסר עוד כדי נטילה אף שאין הגבינה הולכת עימו, אבל הנטילה השניה לא תאסור את הנטילה השלישית דהיא רק בלועה מאיסור בב"ח ודינה כשאר איסורים שדינו שאין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו, אמנם הרע"א הנ"ל כתב דלפירוש הב"י הנ"ל דהבלוע מבב"ח אמרינן ביה חנ"ן א"כ כדי נטילה השניה תאסור את כדי נטילה השלישית לדעת הש"ך דבב"ח הנאסר אוסר אף שאין האיסור הולך עימו, וא"כ ה"נ בנדון דידן הלחם שנאסר משום בליעות בב"ח אף דהבב"ח הוי בלוע בלחם ואינו יוצא לכלי מ"מ הלחם עצמו דנאסר מבב"ח והוי חנ"ן לדעת הב"י אוסר את הכיסוי לדעת הש"ך, אמנם להילכתא לא קי"ל הכי ובפרט שדעת הגר"א (סי' קה' סק"מ) והחזו"א (סי' ט"ז סק"ד וסי' לד' סק"ה) כהט"ז דגם בבב"ח אמרינן אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו.
ולגבי הלחם יל"ע בזה, דהנה אם הלחם הגיע לחום יד סולדת, אזי נבלע בפרוסה התחתונה מהבשר, ולגבי שיעור הבליעה זהו תלוי, דאם יש רטיבות בין הסיר ללחם או שיש רטיבות בלחם, הפרוסה התחתונה נבלעת כולה מבשר, משום דהבלוע
מכלי יוצא לאוכל בלא רוטב כמבואר ברמ"א (סי' ק"ה ס"ז) ובש"ך (סי' ק"ה סקכ"ג), וכן נבלעת כולה מחלב כיון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, והגבינה בלועה כולה מבשר, והפרוסה העליונה נבלע כולו מחלב, ולדעת החו"ד והחזו"א הנ"ל נבלע כולו גם מבשר.
ולדעת המשאת בנימין והפמ"ג הנ"ל הפרוסה העליונה נבלעת כולה רק מחלב, אולם מהבשר- אם ננקוט שסתם בשר כחוש הוא אם לא ידוע שיש בו שמנונית, א"כ רק הפרוסה התחתונה נבלעת כולה מבשר, אולם בגבינה ובפרוסה העליונה לא נבלע בשר משום דבבלוע אנו בקיאין כמו"ש הש"ך (סי' ק"ה סקי"ז הנ"ל).
ואם אין רטיבות בין הלחם לקדירה אזי נבלע מהבשר ללחם רק כדי קליפה של תחתית הפרוסה התחתונה. ואף אם בלוע בשר שמן במכסה נאסר רק כדי קליפה כמבואר במג"א (סי' תנא סקל"ז), ואף דהש"ך (סי' קה) הנ"ל נסתפק בזה אם אוסר בכולו למעשה קי"ל כמג"א כמבואר בשו"ת נוב"ק (יור"ד סי' ל) [ומובא בפתחי תשובה סי' קה סקי"ג], וכן פסק בחכ"א (כלל נז ס"ג) והפרמ"ג (סי' צה ש"ד ד' ובסי' קה ש"ד כג) ועי' משנ"ב (סי' תנ"א ס"ק קי"א), ונבלע הלחם כולו מהגבינה בין הפרוסה התחתונה ובין הפרוסה העליונה.
ואם הפרוסה התחתונה לא הגיע לחום שהיד סולדת בו [ומבואר בחו"ד (סי' צ"א סק"ה) דאף דאמרינן תתאי גבר הוא רק ביחס לתחתון החם אולם האמצעי ביחס למה שעליו אם הוא צונן לא נבלע בו ולא אמרינן תתאי גבר] אזי נבלע מהפרוסה התחתונה מהבשר, ולגבי שיעור הבליעה זהו תלוי, דאם יש רטיבות כל הפרוסה התחתונה בולעת מהבשר, ואם אין רטיבות נבלע רק כדי קליפה מהבשר בתחתית הפרוסה ומהגבינה נבלע בקצה העליון של הפרוסה התחתונה רק בשיעור גרידא (כמבואר בסי' צ"א ס"ד ובפ"ת סק"ד) והגבינה והפרוסה העליונה מותרים בכל גווני ורק בלוע מהגבינה בפרוסה העליונה בשיעור גרידא, וכנ"ל.
העולה לדינא: לגבי הלחם אם הגיע לחום שהיד סולדת, הפרוסה התחתונה אם יש רטיבות בין הכלי לאוכל כל הפרוסה התחתונה אסורה, אולם הגבינה והפרוסה העליונה לדעת החו"ד והחזו"א אסורים, ולדעת המשאת בנימין והפמ"ג יש לדון דסתם בשר כחוש הוא ובבלוע אנו בקיאים, וא"כ הגבינה והפרוסה העליונה לא נאסרים ונבלע בפרוסה העליונה גבינה בכולו. ולגבי המכסה והקדירה לדעת המשאת בנימין והפמ"ג המכסה והקדירה מותרים. לדעת החוו"ד והחזו"א אם יש ס' נגד הגבינה המכסה אסור והקדירה מותרת ואם אין ס' הכל אסור.
ואכתוב בדין חיממו בורקס חלבי בתבנית בשרית בת יומה [ולא נפל מהחלב עצמו על התבנית],
הבורקס אסור, אם יש רטיבות בין התבנית לבורקס נאסר כולו ואם אין רטיבות נאסר רק כדי קליפה, ושאר הבורקס חלבי כמו שנתבאר לעיל כיוצ"ב.
ולענין התבנית הוי כמו שנתבאר לעיל דהבורקס כולו בלוע מהחלב משום דאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן, ובלוע מהתבנית הבשרית כנתבאר לעיל דבלוע מכלי יוצא לאוכל בלא רוטב.
אמנם לגבי שהבורקס יאסור את התבנית אמרינן דאנו בקיאים בבלוע והחלב שבלוע בבורקס הוי כחוש כמבואר בש"ך (סי' ק"ה סקי"ז הנ"ל) ובלוע כחוש אינו יוצא בלא רוטב (כמבואר בסי' ק"ה ס"ז). [ואף אם יש רטיבות מועטת בין הבורקס לתבנית לא נחשב רוטב לגבי הדין שבלוע מחתיכה לא יוצא בלא רוטב כמבואר בחו"ד (סי' צ"ב סק"כ) ורק לגבי הבורקס עצמו אם יש רטיבות מועטת נאסר כולו. אמנם היד יהודה (סי' צ"ב) ס"ל דאף רטיבות מועטת נחשבת רוטב]. ולכן אינו יוצא מהבורקס כלום להתבנית.
אמנם להחו"ד ולהחזו"א הנ"ל נראה דכיון שהחלב נמצא כעת בבורקס, כמו שמבליע בכל הבורקס הרי הוא מבליע גם בתבנית ולא נחשב כבלוע שאנו בקיאים בו לומר שהוא כחוש, דכיון שכעת יוצא טעם מהחלב לבורקס הרי הוא מבליע
באותו פעם גם לתבנית ולכן נראה דהתבנית אסורה. אולם להמשאת בנימין ולהפרמ"ג הנ"ל אף בכה"ג שהחלב נוגע בבורקס בכ"ז החלב שנבלע בבורקס חשיב בלוע שאנו בקיאים בו לומר שהוא כחוש ואינו יוצא בלא רוטב. [ולפי החו"ד (שהובא בענין הקודם) אף אם החלב נחשב שמן אינו יוצא הבלוע בלא רוטב לכלי].
אולם עוד יש לדון בזה, דמכיון שהבורקס שמן דהרי יש בו שמן (עי' חזו"א סי' כ"ב סק"ז ד"ה ובנגוב לגמרי דנסתפק בזה אם שמן חשיב לדבר שמן), אמרינן ביה דין פיטום, דהנה הטור (סי' ק"ה) חידש והכי פסק בשו"ע (סי' ק"ה ס"ה וס"ט וסי' ע ס"ד וסי' צ"א ס"ה) דאם איסור כחוש נוגע בהיתר שמן אף דבעלמא איסור כחוש מבליע כדי נטילה [מעיקר הדין אמנם לדידן אין אנו בקיאים], אם נוגע איסור כחוש בהיתר שמן הרי הוא מבליע בכולו, משום דאזיל ההיתר השמן ומפטם ליה לאיסור הכחוש. והנה קיי"ל (סי' ק"ה ס"ז) דבלוע שמן יוצא מחתיכה בלא רוטב, ויל"ד כשההיתר שמן בולע מאיסור כחוש האם הוי כמו בלוע שמן דיוצא מחתיכה בלא רוטב ואז אי נימא דלא כהחו"ד דס"ל דאף בלוע שמן לא יוצא מאוכל לכלי, אלא נימא כמו"ש הט"ז (סי' ק"ה סקט"ז הנ"ל) דבלוע שמן יוצא מאוכל לכלי וא"כ החלב יוצא לכלי, וא"כ בנדו"ד התבנית הבשרית תבלע חלב ותאסר.
והנה הטור (סי' ק"ה ס"ז) כתב ומקורו מהרשב"א כמבואר בב"י דאם ההיתר השמן בלע מאיסור כחוש, כיון שהאיסור בעצמו כחוש הוי בלוע כחוש אינו יוצא מחתיכת ההיתר השמן. והקשה ע"ז הב"י דלפי"מ שחידש הטור דין פיטום היה לנו לומר דאף דהאיסור בעצמו כחוש הוא כיון שההיתר שמן אזיל ההיתר השמן ומפטם ליה לאיסור הכחוש ויהיה דינו כבלוע שמן שיוצא מחתיכה, והניח הב"י בקושיא. ומשום הכי בשו"ע השמיט דין זה דבלוע כחוש בהיתר שמן אין יוצא מחתיכה. והט"ז (סק"י) והפר"ח (סקי"ט) והגר"א (סקנ"ה) מכח קושיא זו הוכיחו דלא כהטור דס"ל לדין פיטום.
אמנם יש ב' דרכים ליישב קושית הב"י, עי' ש"ך (סקי"ט) ונקודות הכסף (על הט"ז סק"י) ופרמ"ג (ש"ד י"ד). הדרך א' יש לומר דדין פיטום אינו עושה את האיסור הכחוש לשמן אלא כיון שנכנס האיסור הכחוש בהיתר השמן לאסור כדי נטילה, ההיתר השמן מושך אליו את הטעם ונבלע בכולו, אבל האיסור בעצמו כחוש הוא ולכן הוי האיסור בלוע כחוש ואינו יוצא מההיתר השמן לחתיכה או לכלי אחר. ודרך ב' יש לומר, דבאמת דין פיטום הוא דהאיסור הכחוש נהפך להיות כשמן, עי' ש"ך (סקי"ד), אכן כיון שהאיסור בלוע בהיתר השמן בכולו, בלוע אינו עושה פיטום, ואין לו כח לצאת מהחתיכה לחתיכה אחרת והוי כעין מש"כ הפר"ח (סי' צ"ב סק"ג) והגר"א (סי' ק"ה סקמ"ב) דחלב הוי חצי שמן דמפעפע בכל החתיכה אבל לא מחתיכה לחתיכה, וא"כ מבואר דאף דאמרינן פיטום אינו יוצא לתבנית דהוי בלוע כחוש דאינו יוצא מהחתיכה.
ויש לדון בדין פיטום כשהאיסור נוגע עדיין בהיתר האם זה עובר מההיתר שנבלע בו האיסור להיתר שלידו. [באיסור כחוש והיתר כחוש ולידו עוד היתר נחלקו בזה הפמ"ג בשם המשאת בנימין עם החו"ד והחזו"א כנ"ל, והשאלה היא האם כשאמרינן פיטום באיסור כחוש והיתר שמן ולידו היתר דאמרינן דלא יוצא מההיתר השמן לחתיכה שלידו והנדון האם כשהאיסור עדיין נמצא כאן האם אמרינן פיטום לאסור אף את ההיתר השני והשלישי]. ונחלקו בזה הפמ"ג (סי' ק"ה ש"ד יד) והחזו"א (סי' כ"ב סק"ח), דהפמ"ג ס"ל דההיתר השמן לא אוסר את חתיכת ההיתר שלידו, והחזו"א ס"ל דאוסר משום דלא נחשב בלוע כל זמן שהאיסור עדיין הולך, ולכן כשהאיסור מבליע בחתיכת ההיתר השמן שלידו בכולו, אף מבליע בחתיכה השלישית והרביעית.
העולה לדינא: שהבורקס אסור, ואם יש רטיבות בין התבנית לבורקס נאסר כולו, ואם אין רטיבות נאסר רק כדי קליפה ושאר הבורקס חלבי. ולענין התבנית לדעת החו"ד והחזו"א התבנית אסורה, ולדעת המשאת בנימין והפמ"ג התבנית מותרת.
ושוב אחזור בשבח החיבור המיוחד שניכר מתוכו רוב עמלו ויגיעתו העצומה, ושקידתו הנפלאה, יה״ר שיזכה להוציא עוד חיבורים כאלו בכל מקצועות ההוראה