בס"ד טבת תשפ"ה
ראיתי את החיבור "גדר דין סמיכה" שחיברו הבחור החשוב יקר שביקרים משה שמעון רוזנוסר ני"ו והוא חיבור חשוב ונכבד בעומק העניינים של סמיכה ודברים שבלב.
ומה שכתב בענין דברים שבלב אעתיק ממה שנתבאר באזמרה לשמך בענין דברים שבלב שיש לבאר בכמה אופנים טעם הדבר שדברים שבלב לא הוי דברים.
א. משום שאינו נאמן לומר שכך חשב [שיטה לא נודע למי קידושין מ"ט וכן משמע בתוס' רי"ד נדרים י"ח ב'] וצריך עיון על הטעם הנ"ל ממה שהוכיחו התוס' בגיטין ל"ב מדברי הגמ' בקידושין דף נ' שאף במקום שנאנס מלפרש דברים שבלב אינם דברים.
ב. מזה שלא פירש את דבריו רוצה שזה יחול בכל מקרה [תוס' גיטין ל"ב א'].
ג. אין בכח הלב להחיל פעולות [שו"ת כת"ס אה"ע סי' נ"ד] ולכן גם אם נאנס מלפרש את הדברים בפיו גם דברים שבלב אינם דברים [תוס' גיטין ל"ב א' הנ"ל בסו"ד].
ד. אין בכח המחשבה לבטל מעשה [פנ"י שבת מ"א].
הר"ן בפסחים [דף ב'] הקשה איך מועיל ביטול חמץ בלב הרי דברים שבלב אינם דברים, ותירץ המאירי [קידושין נ'] שכיון שהוא בינו לבין קונו ואינו תלוי באחרים דברים שבלב דברים [וכל מה שאמרו דברים שבלב אינם דברים זה רק במקום שמתעסק עם אחרים].
ויש לבאר שפלוגתת הר"ן והמאירי תלויה בטעמים הנ"ל מדוע דברים שבלב אינם דברים, שלפי טעם א' וב' הנ"ל זה שייך רק כשמתעסק עם אחרים, אך לפי טעם ג' וד' הנ"ל יש לדון שגם בבינו לבין קונו דברים שבלב אינם דברים.
וצריך עיון בנדרים [כ"ח א'] שמבואר שיש חסרון דברים שבלב בנדרים, וכן מבואר בראשונים [ר"ן רא"ש ריטב"א מאירי נדרים כ"א א']. ובשו"ת מהרי"ט [ח"ב סי' כ"ז] העיר בזה עי"ש.
כתב הר"ן פסחים [דף ב'] שהטעם שהצריכו רבנן בדיקת חמץ ולא די בביטול המועיל מדאורייתא [עי' פסחים ד' ב', י' א'] הוא משום שביטול תלוי במחשבתם של בני אדם ואפשר שלא יוציאו מליבם לגמרי ולכן הצריכו רבנן לבדוק ולבער את החמץ, עכ"ד.
וברעק"א מהדו"ק [סי' כ"ג] תמה על הר"ן שאף אם במחשבה אינו מוציא את החמץ מלבו לגמרי כיון שבפיו מבטל אף שבלבו אינו מבטל הרי זה דברים שבלב שאינם דברים.
וביאר בזה ברעק"א שם שכיון שביטול חמץ הוא דבר שעיקרו בלב לא מועיל מה שאומר בפיו כיון שהעיקר בזה הוא הלב ובזה דברים שבלב דברים, עכתו"ד.
ויש לדון לפי"ז באדם שחברו פגע בו, האם צריך שימחול בלב או בפה [האם צריך את שניהם או די באחד מהם] וכתב בספר גליוני הש"ס [קידושין מ"ט ב'] שמועיל מחילה בפה ואף שאינו מוחל בליבו כי דברים שבלב אינם דברים, ונראה שלפי"ד הרעק"א הנ"ל לא תועיל המחילה בפה אם בלבו אינו מוחל מאחר שהמחילה עיקרה היא בלב. וע"ע ברבנו בחיי בראשית פרק נ'.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר נכתב ברוב תבונה ודעת בשכלו הישר והזך יהי רצון שיזכה להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים אשר יאירו עיני המעיינים.