בס"ד סיון תשפ"ב
ראיתי את החיבור 'ברכי נפשי' של הרה"ג ר' יואל פלד שליט"א ובו פסקי הלכות בהלכות ברכות שנכתבו ברוב תבונה ובטוב טעם ודעת ובצורה בהירה וברורה, וניכר עמלו ויגיעתו בתורה. וכבר זיכנו בחיבורו החשוב 'מקדשי שביעי' ועוד חיבורים, ועתה מוסיף והולך לברר וללבן בעניני ברכות.
ובדין עיקר וטפל שביאר המחבר סוגיא זו באר היטב בספרו, הנה בברכת סלט פירות שרוב הפירות שבו ברכתם 'בורא פרי העץ' ומיעוטו 'בורא פרי האדמה', וכן להפך, כגון בחתיכת תפוז ובננה המעורבים בסלט אך כל אחד ניכר בפני עצמו, נחלקו החיי אדם (כלל נא' סע' יג') והפרי מגדים והדה"ח האם הולכים אחר הרוב או שיש לברך על כל דבר בפני עצמו (מובא במ"ב מסי' ריב' ס"ק א' ובבה"ל שם). דעת החיי אדם שמברכים על כל מין לעצמו כיון שהוא ניכר ולכן לא נחשב תערובת, ואילו דעת הפמ"ג והדה"ח שהמיעוט נחשב טפל ובטל כלפי הרוב. והכרעת המ"ב כהפמ"ג והדה"ח שהולכים אחר הרוב.
אמנם בבה"ל שם מבואר שיש מקום לחוש גם לדעת החיי"א ולכן יש להסתפק האם כדי לצאת מהספק אפשר לכוון במפורש שאינו רוצה לפטור את המיעוט כגון אם בסלט שיש בו רוב תפוחים ותפוזים ומיעוט בננות, יכוון שלא לפטור הבננה ואז לכו"ע יברך על כל פרי בפני עצמו, או שאינו מועיל ונמצא שברכתו על המיעוט היא ברכה לבטלה.
והנה כתב הב"ח (סי' תעג') שיכול לכוון שלא לפטור את הטפל ואז מברך על הטפל בפני עצמו, ולדבריו אפשר לעשות העצה הנ"ל.
אמנם הפרי מגדים (סי' קעז' א"א א' ובסי' ריב' משב"ז ג') מסתפק אם מועיל כוונה שלא לפטור את הטפל.
והנה ידועה מח' הפרי חדש והתבואות שור (יו"ד סי' יט') לגבי מי שלפניו בהמות העומדות לשחיטה – האם מועיל לכוון שהברכה תחול רק על הבהמה אחת ויברך על שחיטת כל בהמה בפנ"ע, וכן כשמונחים לפניו כמה פירות מאותו המין, האם מועיל לכוון שהברכה תחול רק על פרי אחד, ויברך על כל תפוח ותפוח – שלדעת הפר"ח מועילה כוונה זו ומברך על כל תפוח ותפוח (ויל"ד לגבי ברכה שא"צ שאין לעשות כן לכתחילה אך מ"מ כוונתו מועילה), ולדעת התבואות שור כוונה זו לא מועילה כלל ואסור לו לברך שנית (ועי' בסי' רו' סע' ה' ובחידושי רבי אריה ליב מאלין ח"א סי' ג').
ויש לדון לשיטת הפר"ח האם גם בעיקר וטפל מותר לכוון כנ"ל כדי שיוכל לברך על הטפל. ולכאורה יש לחלק שרק בשני תפוחים תועיל כוונה זו שהברכה תחול רק על אחד מהם ולא על חבירו, אבל לא תועיל כוונה לפטור רק חצי מהתפוח, וה"ה בתערובת שיש בה עיקר וטפל שנחשבת גוף אחד – לא תועיל כוונה שלא לפטור את הטפל.
עוד יש להעיר לגבי ברכת 'שהחיינו' על מאכל טפל שיש לחקור (והמחבר ביאר זאת היטב בספרו) בגדרי פטור הברכה של מאכל טפל – האם הטפל בטל כלפי העיקר ואינו טעון ברכה כלל, או שהוא טעון ברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו, ולפי הצד שטפל אינו טעון ברכה כלל יש לדון במקרים להלן –
א. האוכל סלט פירות שיש בו מיעוט תפוזים ורוב בננות וכדו' – בהתחדש עונת התפוזים – האם צריך לברך עליו 'שהחיינו', וכן מי שאכל סלט כזה ובירך רק בפה"א ללא ברכת 'שהחיינו' – האם כשיאכל אח"כ תפוז בפני עצמו יברך 'שהחיינו', והצד שלא יברך – כיון שהתפוזים הם מיעוט ודינם כטפל שאין מברכים עליהם 'העץ', יש לדון שנחשבים כמי שאינם וממילא לא מברכים עליהם 'שהחיינו' כשהם מעורבים בסלט.
ב. וכן יש לדון האם אפשר לברך 'שהחיינו' על אבוקדו כשאוכלו כממרח על לחם, ולכאורה נראה שכיון שאין מברכים על האבוקדו 'העץ' כיון שדינו כטפל הוי כמי שאינו, ואינו יכול לברך עליו 'שהחיינו'.
ג. עוד יש לדון האם יוצאים ידי חובת קידוש במקום סעודה כשאוכלים דג מלוח על מציות שהן טפלות (במקרה שהמציות אינן עריבות לו, ומשתמש בהם רק כאמצעי לאכול את הדג במקום מזלג), והרי רק מזונות יכול להחשב לסעודה שיהא הקידוש במקומה (סי' רעג' ס"ה).
ונראה שאף לצד שנאמר שטפל פטור מברכה לגמרי- היינו רק לגבי ברכת הנהנין שתקנו חז"ל לברך אותה רק על מאכל חשוב ולא על מאכל טפל, אבל אין הביאור שהטפל הוא כמי שאינו כלל, ולגבי שאר דיני התורה, הרי הוא קיים, ולכן בכל הנידונים לעיל – יש לברך 'שהחיינו' על סלט הפירות הנ"ל אף שהתפוזים טפלים, וכן יש לברך 'שהחיינו' על האבוקדו המרוח על הלחם, וכן יוצאים יד"ח קידוש במקום סעודה ע"י מציות.
אמנם למעשה נקטינן כהצד שטפל טעון ברכה אלא שנפטר בברכת העיקר.
ולגבי האבוקדו המרוח על הלחם – לאחר נט"י יקדים לברך – או 'המוציא', או 'שהחיינו' (כפי מנהגו בברכת 'שהחיינו' על אכילת פרי חדש – עי' מ"ב סי' רכה' ס"ק יא').
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב באופן נפלא ביותר ויה"ר שיזכה לסייעתא דשמיא מרובה להוציא עוד ספרים רבים אשר יאירו עיני המעיינים.