בס"ד מר חשון תשפ"ד
ראיתי את החיבור "מעשה השביתה" שחברו הרב הגאון רבי מנחם מנדל קריימר שליט"א אשר נכתב ברוב תבונה ודעת בהבנה ישרה ובהירה ומברר ומלבן סוגיות עמוקות במסכת שבת בעומק העיון.
והנה המחבר דן בחקירה האם יסוד דין בסיס הוא מצד 'הקצאת האדם' כי מקצה דעתו מזה, מאחר ויודע שאינו יכול לטלטלו בלי שינער את המוקצה שמעליו. או שיסוד דין בסיס הוא מצד "טפילות למוקצה" שהבסיס טפל למוקצה יחשוב כמותו. והאריך המחבר בראיות עצומות והרחיב בענין זה.
והנה בלשון רש"י (מ"ט ע"א) מבואר שהוא משום שהבסיס טפל למוקצה שעליו [כן הוא לשונו בד"ה לדבר האיסור ובד"ה הא]. וכן הוא בשו"ע הרב (סי' רע"ז ס"ו) שהוא משום טפלות וכן מבואר בתוספת שבת (סי' רע"ט סק"ד). אמנם בתרומת הדשן (ח"ב סי' קכ"ג) מבואר בלשונו שאיסור בסיס הוא משום "הקצאת האדם".
והנה נחלקו לגבי בסיס באקראי והוא שהניח את הדבר האסור על גבי דבר היתר, אך לא התכוון שיהיה דווקא מונח מעל דבר היתר זה אלא שיהיה מונח על השולחן, וכגון שהניח ארנק של כסף על בגד שמונח על השידה שכוונתו הייתה שהארנק יהיה מונח על השידה ולא על הבגד המונח על השידה אך כיון שהבגד היה מונח על השידה הניח את זה עליו בלי להזיזו האם החפץ המותר נהפך לבסיס כיון שלמעשה מונח עליו הדבר האסור, או שכיון שלא רוצה שיהיה דוקא מעל הדבר המותר לא נהפך לבסיס ודעת התרומת הדשו הנ"ל והט"ז (סי' שט' סק"א) להחמיר בזה, ודעת המג"א (סי' שט' סק"ו) להקל בזה [וכן נפק"מ לגבי המפה שעליה הפמוטים האם נהפכת לבסיס או רק השולחן ואכמ"ל]
ויש לבאר שנחלקו בחקירה זו, שדעת הסוברים שאין דין בסיס באקראי הוא משום שיסוד דין בסיס הוא משום טפילות, וכשהוא באקראי אין הוא טפל למוקצה.
ודעת הסוברים שיש דין בסיס באקראי הוא משום "הקצאת האדם" וגם באקראי יש הקצאה שהרי כיון שההקצאה היא משום שיודע שאסור לטלטל את הבסיס שהחפץ עליו ולכן מקצה את דעתו מזה, אין הבדל אם זה בקביעות או באקראי וכמו שביאר המחבר בספרו.
והנה מבואר (בסי' רעז') שאם רוצים לטלטל את השולחן בו מונחים הפמוטות, יש להניח חלות מע"ש ואז מותר לטלטל [ויש הסוברים שצריך דווקא שהערך הכספי יהיה שווה יותר מהפמוטות, ואם הפמוטות מכסף, צריך דווקא תכשיטים שיקרים יותר מהפמוטות].
אמנם דעת שיטת ר' משולם איגרא סי' ז' שזה לא מהני כיון שאוכלים את החלות בשבת, נמצא שהבסיס לדבר האסור "והמותר" הוא רק למקצת השבת, וכמו שבסיס לדבר האסור יש דעות בראשונים שצריך שהאיסור יהיה מונח שם כל השבת, כן בבסיס לדבר המותר צריך שהדבר המותר יהיה מונח שם כל השבת.
והנה בשיטת הראשונים שסוברים שאין דין בסיס לדבר האסור כשדעתו לנער יש לבאר ע"פ ב' הדרכים הנ"ל, שבדעתו לנער לא מקצה דעתו מזה וזה לא טפל. ובשיטת ר' משולם איגרא הנ"ל צריך לומר שס"ל שהוא משום שאם דעתו לנער זה לא טפל ולכן ס"ל שגם בבסיס להיתר שייך סברא זו, שאם דעתו לנער זה לא בסיס להיתר כיון שאין הוא טפל להיתר. אולם אם הביאור הוא משום שבאופן זה לא חשיב הקצאה, זה שייך רק בבסיס לדבר האסור.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר בו נתבארו ונתבררו סוגיות רבות באופן נפלא ביותר ויה"ר שיזכה המחבר שליט"א להוציא עוד חיבורים בכל מקצועות התורה.