בס"ד מנ"א תשפ"ג
הנני בשבח הכולל תפארת מנחם שבראשות הרה"ג שמריהו אלפא שליט"א שבו עושים קבלת שבת זמן רב לפני השקיעה, ואח"כ לומדים ומעלתם גדולה מאוד, כי דבר גדול הוא שיהיה הקבלת שבת, ואמירת בואי בשלום לפני השקיעה.
וכתב בערוך השולחן סי' רמ"ב סעיף מ', "וכתב הקדוש של"ה בסידורו שיזהרו לומר מזמור שיר ליום השבת קודם שקיעת החמה דאל"כ המזיקים שנבראו בע"ש בין השמשות מתעוררים ממקומם להזיק ע"ש ודו"ק" עכ"ל.
וכתב בבן איש חי שנה שניה פרשת וירא אות ו' "והמאחר לומר קבלת שבת בין השמשות, וכו' הפסיד מצות התוספת". [ועי' אורחות חיים להרא"ש אות יט' ובפירוש התוס' יו"ט שם].
ואמנם דברי הבא"ח מחודשים שהרי מצות תוספת שבת היא על ידי פרישה ממלאכה, ולא צריך קבלת שבת בפה, [ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך תמוז תש"פ].
אך מ"מ כיון שיש מצוה לקבל שבת ע"י אמירת בואי בשלום, [עי' ב"ק לב:]. וברמב"ם בהל' שבת (פ"ל ה"ב) כתב "איזהו כבוד וכו' ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך". וכעי"ז בשו"ע [סי' רס"ב ס"ג] "וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה".
ובודאי שעניין זה שייך לפני שהשבת נכנסת, שאז יש לצאת לקראתה כשהיא מגיעה.
וכאשר בכולל הנ"ל, מקיימים עניין זה בהידור רב כאשר כבר לפני השקיעה אומרים קבלת שבת ושכרם, וכן של כל התומכים והעוזרים והמסייעים להם, גדול ועצום, וזכות מיוחדת היא להיות שותפים בדבר גדול זה.
וכן הלימוד בשבת כתב הבא"ח (בהקדמה לפרשת שמות שנה שניה) שמעלתו גדולה פי אלף מלימוד של ימות החול. וכאשר תלמידי חכמים עוסקים בתורה בשבת בשעות קשות מצווה גדולה לתמוך בהם כדי שיוכלו ללמוד בשקידה, וכל העוזרים והמסייעים בדבר גדול זה, יתברכו בהצלחה מרובה וס"ד בכל הענינים, ברוחניות ובגשמיות וירוו נחת מכל יו"ח.