בס"ד תמוז תשפ"ה
ראיתי את החיבור "נחלת בנימין" על עניינים שונים שחיברו החתן החשוב יקר שביקרים אוצר של תורה ויראת השם טהורה בנימין פודים שליט"א ובאו בו חידושים ערוכים ומסודרים נפלאים ומתוקים מדבש והוא חיבור חשוב ונכבד בעומק העניינים ברחבי הש"ס.
בענין מה שכתב שאף שגזל עכו"ם אסור אין בו דין השבה
לפי השיטות שהגוזל עכו"ם עובר על איסור גזל מדרבנן, נראה שאינו חייב להשיב את הגזילה, ואף לפי השיטות שאסור מהתורה, אם אינו עובר על לאו של לא תגזול אם גזל אינו חייב להשיב. ואף לפי השיטות שעובר בלא תגזול, דעת רבים מהאחרונים שאינו חייב להשיבו [ורק במקום חילול השם/קידוש השם יש להשיבו, וכדלהלן מהרמ"א], כיון שהדין להשיב גזילה נלמד מהפס' "והשיב את הגזילה", ופסוק זה נאמר רק בגוזל מישראל ולא בגוזל מגוי [נתה"מ (סי' שמח) וכ"כ בספרו קהלת יעקב (סי' כח סי"ב), שעה"מ (הל' גזילה פ"א ה"ב) בשם מהר"ם חביב (בספרו יום תרועה ר"ה כח), וכ"ה בשו"ת יד אליהו (מלובלין, סי' צ) ובחת"ס (בחי' סוכה ל ובשו"ת או"ח סי' סב) וביד אפרים (או"ח סי' תקפו, ועי' בספרו שו"ת בית אפרים או"ח סי' לז) ובאו"ש (פ"ה מהל' סוכה הכ"ה) ובשו"ת פרי יצחק (ח"ב סי' סה אות לג), ועי' שו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' ריט).
אולם ברמב"ם (פ"א מגזילה ואבידה ה"ב) מבואר שחייב להשיב גזל הגוי, וז"ל: "ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו"ם אסור לגוזלו או לעשקו. ואם גזלו או עשקו יחזיר" (וע"ע בהלכות גניבה פ"א ה"א). ולכאורה נראה שבדברי הרמב"ם מבואר דלא כהאחרונים הנ"ל שסוברים שאין חיוב השבה בגזל עכו"ם [וכן דעת השעה"מ הנ"ל לחלוק על המהר"ם חביב וסובר שהחובה להשיב היא מהתורה, וכן נקט בחידושי הגרש"ש (סי' לט [נא]) שפשטות דברי הרמב"ם כהשעה"מ שהחובה להשיב היא מהתורה, אך דחה את ראייתו].
אמנם יש לומר שכיון שנפסק שהפקעת הלוואתו מותר, אינו חייב להשיב לגוי את גזילתו מדין הפקעת הלוואתו, והרמב"ם שמחייב הוא משום שסובר שהפקעת הלוואתו אסור, כמו שנתבאר להלן בשם האחרונים ודלא כהכס"מ (פ"א מגזילה ה"ב) בשיטת הרמב"ם.
וכ"כ החזו"א (ב"ק סי' טו ס"ק מ) שהרמב"ם שכתב להשיב גזל עכו"ם הוא לשיטתו שהפקעת הלואתו אסורה, אולם להלכה שהפקעת הלואתו מותרת אין חיוב להשיב גזל עכו"ם. אך כתב שם שאם זה בעין אפשר שצריך להודיע לגוי שיכול לבוא אליו ליטלה, ומ"מ אם התייאש הרי זה שלו [ועי' נוב"ק (יו"ד סי' פא) שאין דין והשיב מן התורה, ומה שכתב הרמב"ם להחזיר הוא מדרבנן, ועי' מנ"ח (מצוה קל) שאין חיוב להשיב אך זה אינו שלו].
אולם בערוה"ש (סי' שמח) פסק שיש חיוב להשיב גזל הגוי, וכתב על הפוטרים מהשבה "ולא משמע כן מהפוסקים".
ומבואר באבה"ע (סי' כח ס"א) לגבי קידש אשה בגזל או גניבת עכו"ם שהיא מקודשת, כי אינה צריכה להחזיר רק מכח קידוש השם. ובח"מ (שם ס"ק ג) ובש"ך (חו"מ שמח ס"ק ב) תמהו על דבריו, שהרי הגזל אסור מן התורה. ועל זה כתב הנתה"מ (הנ"ל) שאף אם גזל אסור מן התורה אין חובה להשיב מן התורה, ורק משום קידוש השם/חילול השם יש להחזיר.
והדברים מבוארים בתוספתא (ב"ק פ"י הט"ו) "שהגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי וכו' מפני חילול השם", ומבואר שיש חובה להשיב גזל הגוי, אך מבואר שם שהוא רק מפני חילול השם. ולפי"ז כשאין חילול השם אין חובת השבה, וכנתה"מ ושעה"מ הנ"ל.
נמצא להלכה שאם גנב או גזל מגוי אינו חייב להשיב, אולם אם יש חילול השם כשיודע הגוי שיהודי גנב ממנו יש להשיב.
ובענין מה שכתב גבי אין שליחות לעכו"ם
הנה מצינו שאף שאין שליחות לקטן ולגוי שליחות מעשה כן יש לקטן ולגוי שכתב המג״א (סי' רס"ג ס"ק י"א) שאפשר לומר לגוי להדליק נרות שבת, ויברך היהודי את הברכה על סמך הדלקה זו. אך בהגהות רע"א על השו"ע (שם) הקשה שהרי אין שליחות לעכו"ם, ואיך יקיים הישראל את מצוות ההדלקה ויברך על כך.
וצ"ל שדעת המג"א שיש שליחות מעשה לגוי ולכן יכול הישראל לומר לגוי להדליק נרות שבת ומקיים בזה את מצוות ההדלקה ולפי דבריו זקן שאינו יכול להדליק נרות שבת בעצמו יכול לומר לגוי שידליק נרות שבת בשבילו.
וכן כתב המג"א (סי' תמ"ו סק"ב) שאפשר לומר לגוי שישרוף את החמץ, ובהגהות רע"א על השו"ע (שם) וכן החת"ס (בשו"ת או"ח ק"י ויו"ד סי' שכ"א) הקשו על דברי המג"א שהרי אין שליחות לעכו"ם ואיך אפשר לשלוח גוי לשרוף את החמץ.
ויש לבאר את דברי המג"א שסובר שאפשר לשלוח גוי לשרוף את החמץ בשני אופנים:
א. שסובר שאף שאין שליחות לעכו"ם (ב"מ דף ע"א), הוא רק בדבר שצריך לפעול חלות כגון גיטין וקידושין ומכירה, אבל דבר שהוא רק מעשה כמו במקרה שלפנינו שהוא רק פעולת שריפה וצריך לייחס את פעולת השריפה למשלח, בזה יש שליחות אף לגוי וקטן. וכן כתב הנתיה"מ (סי' קפ"ב) שיש שליחות מעשה לגוי וקטן.
ב. שמצוות 'תשביתו' כיון שעיקרה התוצאה שלא יהיה חמץ בבית, לכן אפשר לקיימה אף על ידי גוי וקטן או כל גורם אחר, כי עיקר המצווה היא לדאוג שלא יהיה חמץ בבית, ולא משנה באיזה דרך דואג לזה.
ומתבאר באופן הראשון, שדעת המג"א שיש שליחות מעשה לגוי וקטן. ומצינו לגבי טבילת כלים (יו"ד סי' ק"כ סעיף ט"ו) בט"ז (שם ס"ק י"ז) שאם שולח גוי לטבול כלים אינו יכול לברך על הטבילה כי אין שליחות לעכו"ם. אך לדברי המג"א הנ"ל שיש שליחות מעשה לגוי, יוכל לברך על הטבילה. ואכן בפר"ח (יו"ד ק"כ ס"ק מ') כתב שאפשר לטבול כלים על ידי גוי ויברך הישראל על טבילה זו. ונראה שסובר כהמג"א והנתיה"מ הנ"ל שיש שליחות מעשה בגוי.
ובקובץ שיעורים (ביצה אות כ"ה) כתב כדרך השניה ש'תשביתו' עיקרו הוא התוצאה ולכן אפשר לקיימו אף על ידי גוי, וביאר בזה את דברי שו"ת הרשב"א (ח"א סי' שנ"ז) שבית דין יכולים לקיים דין מיתת בית דין [ושריפת בת כהן] על ידי גוי. וכן ביאר בזה את המבואר בגמ' בביצה (דף ו') שאפשר לקבור מת ביו"ט ע"י גוי, וביאור כל הנ"ל שמכיון שהמצוה היא בתוצאה אפשר אף לקבור ע"י גוי ולקיים מצוות מיתת בי"ד ע"י גוי וכן לשרוף את החמץ.
ולהלכה כתבו החק יעקב והשו"ע הרב (סי' תמ"ו) וכן פסק המשנ"ב (סי' תמ"ו סק"ז) שאפשר לשלוח גוי לבער את החמץ ולפי זה נראה שהוא הדין בקטן שאפשר לשולחו לשרוף את החמץ, אך צריך ידיעה מישראל אחר שאכן הגוי והקטן שרפו את החמץ.
אך צ"ע מדוע במצוות הדלקת נרות שבת פסק המשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק כ"א) כהרע"א שאין שליחות לגוי וא"א לשלוח גוי להדליק נרות שבת, מאי שנא משריפת חמץ שפסק המשנ"ב כהמג"א שאפשר לשלוח גוי [ולא חשש לקושית רע"א].
וצריך לומר שסבר המשנ"ב כדרך השניה הנ"ל, שאכן אין שליחות מעשה לגוי וקטן ורק במצווה שעיקרה התוצאה אפשר אף על ידי גוי, ולכן בשריפת חמץ שעיקרה התוצאה אפשר ע"י גוי, ואילו בהדלקת נרות שבת שעיקרה המעשה א"א ע"י גוי.
ושוב אחזור בשבח החיבור העצום הזה שנכתב מתוך מידות טובות ומיוחדות ברוב עמל ויגיעה רבה ושקידה נפלאה לילה כיום יאיר, וכל הזמנים שווים לטובה בהתמדה עצומה, ועי"ז זכה לס"ד גדולה בהוצאת חיבור אדיר זה, ואין עונג גדול מזה בהתבשמות בדברים המתוקים מאד , יה"ר שיזכה להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים כאלו אשר יאירו עיני המעיינים.