בס"ד תמוז תשפ"ה
ראיתי את חיבורו של הבחור החשוב אלעזר ליאזאדה הי"ו ובו נתבאר חידושים וביאורים נפלאים על מסכת בבא קמא שניכר שנכתבו מתוך שקידה ויגיעה עצומה.
ואכתוב בענין מה שכתב בחיבורו את הטעמים מדוע אסור להזיק שהוא או משום השבת אבידה או משום ואהבת לרעך כמוך או משום לא תגזול או כמו שכתב רבינו יונה בריש מסכת אבות שבגזל כלול אף האיסור להזיק את חבירו. או משום מצות דיינים.
ונפק"מ בטעמים הנ"ל לגבי אם יש איסור להזיק גוי שאם הטעם הוא משום השבת אבידה אין דין השבת אבידה בגוי (ב"ק קיג וב"מ כז) וכן אם הטעם הוא משום ואהבת לרעך כמוך לא שייך בגוי, כי גוי אינו נקרא רעך (עי' ב"ק לח)
אך אם הטעם הוא משום לא תגזול יש להסתפק אם שייך גם בגוי, ותלוי בשיטות אם יש איסור לא תגזול בגוי שדעת המחנ"א (הל' גזילה סי' ג) שעובר על לאו של גניבה וגזילה, וכפשטות דברי הרמב"ם (הל' גניבה פ"א ה"א) והשו"ע (חו"מ סי' שמח ס"ב), וכמו שכתב היש"ש (ב"ק פ"י סי' כ) בשיטת הרמב"ם, וכן הוא להדיא בראב"ן (ב"ק סי' תנב, על דף קיג) ובסמ"ק (מצוה רעא), וע"ע בילקוט שמעוני (פ' צו רמז תקד) ובתנא דבי אליהו (רבה פט"ו). וא"כ יש לומר שאף בגוי יש איסור להזיק, וכמו שאסור לגזול. אך דעת הלבוש (חו"מ סי' שמח) והחכם צבי (סי' כו) שאין איסור לא תגזול בגוי, והאיסור לגזול גוי הוא רק משום הפסוקים המבוארים בב"ק קיג, ולפי"ז לא מצינו איסור להזיק לגוי.
אך יש לדון שאם נאמר שהמזיק גוי פטור מלשלם (ונחלקו בכך האחרונים ועי' חת"ס פסחים ה' ובמנ"ח (מצוה נז ס"ק לו) ובחידושי הגר"ש שקופ (ב"ק סי' ה [ט], ושם בסי' נא [לה] ובמש"ח (ויקרא כד) ובחק יעקב סי' תמ ס"ק א ובבית מאיר שם ושו"ע הרב שם ס"ז ושאג"א סי' פח ובחוו"ד סי' קסט ס"ק יד ובחזו"א (ב"ק סי' י ס"ק יד) שמא אף אם יש לא תגזול בגוי, מזיק אינו בכלל גזל. ויל"ע בכל זה. ואם הטעם הוא משום דיינים יש להסתפק אם שייך טעם זה לאסור להזיק גוי.
בענין מה שכתב עוד דברים נפלאים בענין היזק שאינו ניכר יש לדון במי שמחק בשוגג קובץ/תוכנה/שיר מדיסק של חבירו, האם חייב לשלם על שחזור הקובץ או שנידון כהיזק שאינו ניכר שבשוגג פטור.
ויש לומר שהגדרת 'היזק שאינו ניכר' שפטור הוא רק בנזק שלפי ההלכה אסור לעשותו, אלא שבמציאות אין הנזק ניכר, כגון 'המטמא והמדמע והמנסך' שהנזק אינו ניכר כלל במציאות, אבל כאן שהנזק הוא מציאותי וחסרון הקובץ ניכר, נחשב להיזק ניכר וחייב לשלם את השחזור אף שעלותו גבוהה ונעשה בשוגג. ועי בגיטין נב וברמב"ם הלכות חובל ומזיק פ"ז ה"א ובשו"ע חו"מ סי' שפה.
עוד יש לדון במי שהשתמש בשגגה בטוסטר החלבי של חברו לחימום נקניקיות בשריות, ולאחמ"כ התבררה טעותו, וא"א להכשירו מכיון שהוא מצופה טפלון, ואינו מגיע לחום הנצרך לליבון, האם חייב לשלם או שנחשב 'היזק שאינו ניכר' – שבשוגג פטור.
ונראה שחייב לשלם כפי שווי טוסטר משומש, כיון שההיזק נחשב ניכר. ואף שבפשוטו היה נראה שהנזק אינו ניכר, שהרי נאסר בשימוש מחמת דין הלכתי, ולא נשתנתה כלום בצורתו. אמנם כתב הפמ"ג (מובא בפת"ש חו"מ סי' שפה) שנחשב היזק הניכר כיון שאפשר להרגיש בטעם הבלוע בטוסטר באוכל המתחמם בו, את טעם הבשר, ולכן אף שהנזק הינו הלכתי בלבד, כיון שניכר במציאות ע"י טעם – נחשב נזק הניכר, וחייב לשלם אף בשוגג.
אך למעשה יש לפטרו, משום שהשער המלך (הל' חובל ומזיק פ"ז) חולק על הפמ"ג, וממילא הוי המוציא מחבירו עליו הראיה, ובפרט שבימינו כמעט ולא מרגישים כלל טעם בלוע.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב מתוך בהירות וברירות בסוגיא ובמפרשיה, ויה"ר שיזכה להמשיך לעמול ולשקוד בתורה ולברר ולחדש בה.