בס"ד שבט תשפ"ה
ראיתי קצת מהחיבור של הרה"ג דן דוידיאן שליט"א מח"ס "השם גבולך שלום" והדברים נפלאים ויש לדון ולפלפל בהם הרבה ואכתוב בענין מה שדן לגבי פס"ר בריבוי פעולות.
יש לדון לגבי טלטול פלאפון בשבת מצד שינוי סימני הקליטה המופיעים על המסך כאשר מטלטלים את המכשיר ממקום למקום, וכגון שעובר מחדר שיש בו קליטה לחדר שאין בו קליטה, או להיפך.
והנה, אם אין פסיק רישא שישתנו הסימנים [כלומר, לא ודאי שישתנו סימני הקליטה] – מותר (סי' שלז), ואף אם זה ספק פסיק רישא [כלומר יתכן שישתנו ויתכן שלא ישתנו] – מותר (עי' בה"ל סי' שטז). אך אם זה פסיק רישא, והאדם יודע שברגע שיעביר את הטלפון ממקום למקום, בוודאי ישתנו סימני הקליטה, יש לדון בזה מכמה פנים:
א: באופן שבהליכה קצרה זה לא פסיק רישא שישתנו סימני הקליטה, אבל בהליכה מרובה הם בטוח ישתנו – יש להסתפק האם כיוון שבכל פסיעה ופסיעה שהולך אין זה פסיק רישא, אזי אף שבמשך כל ההליכה מסתבר שכן ישתנו הסימנים, אין זה נחשב פס"ר האסור, או שמא דנים את כל ההליכה כולה כמעשה אחד, וממילא הוי פס"ר האסור.
ובעניין זה מצינו סתירות: מחד גיסא מצינו (עיין שבת נ:, פא:, נזיר מב) שאסור להסתרק בשבת, כיון שהוא פסיק רישא שייתלשו שערות, ואף שבכל סירוק וסירוק אין פס"ר שייתלש שערות, ביאר הריב"ש (שו"ת סי' שצד) שדנים את כל פעולת הסירוק כמעשה אחד, וכיון שבמעשה זה יש פס"ר שייתלשו שערות, אסור.
לפי זה היה נראה לדון את כל ההליכה כמעשה אחד, וממילא צריך לאסור לטלטל פלאפון בשבת באופן שההליכה כולה תגרום בוודאי לשינוי סימני הקליטה.
אולם מאידך מצינו (עירובין ק:, סי' שלו ס"ג ומשנ"ב שם) שאף שאסור לרוץ על עשבים גדולים בשבת משום שהוא פסיק רישא ובוודאי ייתלשו, אך מותר ללכת עליהם, כיון שאינו פסיק רישא שייתלשו עשבים, ואף שבהליכה מרובה מסתבר מאד שכן יתלוש עשבים. ולפי דברי הריב"ש הנ"ל צ"ב מדוע מותר ללכת על גבי עשבים גדולים.
ונראה לבאר שאף שיש סבירות גבוהה שיתלשו עשבים [ודבר זה במעשה אחד נחשב פס"ר (עי' מהרש"א שבת קכ ובה"ל סי' רעז)], אך כיון שיש אפשרות שבמשך כל ההליכה לא ייתלשו עשבים כלל, אין זה נחשב פס"ר, כיון שדנים ריבוי פעולות כמעשה אחד רק כאשר בטוח באופן ודאי שמתוך כלל הפעולות ייעשה האיסור [וכמו סירוק], אך אם לא ברור שייעשה האיסור [וכמו בהליכה ע"ג עשבים גדולים], אף שיש להניח שכך יהיה, יש לדון כל מעשה בפני עצמו, וממילא יש להתיר, כיון שאין בכל מעשה ומעשה פס"ר.
ולפי זה נראה להתיר טלטול פלאפון באופן שאין ברירות גמורה שבמשך כל ההליכה ישתנו סימני הקליטה, ואף שמסתבר שישתנו, אין זה נחשב פס"ר, כיוון שדנים כל פסיעה ופסיעה בפני עצמה.
ב: באופן שזה פסיק רישא ויש ברירות גמורה שישתנו סימני הקליטה, לכאורה יש לאסור לטלטל, כיון שאף פס"ר דלא ניחא ליה אסור [ואף שהערוך מתיר (כמבואר בתוס' כתובות ו, שבת קיא) להלכה נפסק שזה אסור (כמבואר בסו"ס שכ)].
אמנם נראה לדון להתיר, דמאחר והדבר נעשה בדרך הילוכו, אין זו צורת המלאכה, ונבאר:
יש לעיין כיצד מותר ללכת ברחוב בשבת, הלא ע"י ההליכה נדלקות מצלמות וחיישנים, כידוע [והדבר נחשב כמעשה בידים (עי' ב"ק ס.), אבהע"ז (סי' שכח), בה"ל (סי' רנב ס"ה), חזו"א (או"ח לו סק"א)], ואף שאינו מתכוון, הוי פ"ר דלא ניחא ליה האסור.
אמנם נראה שכיוון שהליכה ברחוב הינה מעשה מובהק של היתר ואין זה צורת המלאכה, לכן הדבר מותר.
וידוע להוכיח כן מדברי הרשב"א (הובאו בר"ן שבת קו) שהתיר לאדם היוצא מביתו לנעול את הדלת אף שיש צבי בתוך הבית, כיוון שמטרתו בנעילת הדלת היא שמירת הבית מגנבים ולא צידת הצבי. ותמה הר"ן על דבריו, מדוע אין זה פסיק רישא שהצבי ניצוד, ומודה ר' שמעון בפ"ר שאסור (שבת קג.).
וביארו בזה שכיוון שנעילת דלת הבית היא מעשה מובהק של היתר, וכל אדם רגיל לעשות זאת, אין בזה איסור, אף שהוא פסיק רישא, כיוון שאין זה "צורת המלאכה" של צידה [עיין ישועות יעקב (סי' שטז), שו"ת שואל ומשיב (קמא ח"ב סי' סא, תליתאה ח"ב סי' קסט), שו"ת רב פעלים (או"ח ח"א סי' כג)].
ואף שלהלכה נפסק כדברי הר"ן (שם) שחולק על הרשב"א, וסובר שאסור לסגור את הדלת כשהצבי בבית [עי' מג"א (סי' שטז סקי"א) ומשנ"ב (שם סקכ"ה)], הוא משום שהר"ן סובר שנעילת הדלת כן מתייחסת לצידת הצבי, אך ביסוד הדבר שאם אין "צורת המלאכה" אין לזה שם מלאכה, הם כלל לא נחלקו.
ולפיכך פשוט שמותר ללכת ברחוב אף שיש לווינים שמצלמים את כל הארץ, וזאת מכיוון שאי"ז "צורת המלאכה", כי אין התייחסות של המלאכה להליכה, וההליכה היא מעשה מובהק של היתר.
ולפי"ז נראה להתיר גם לטלטל מכשיר פלאפון, אף באופן שיש פס"ר שיתשנו סימני הקליטה מחמת הילוכו, משום שאין זה צורת המלאכה, והדבר נעשה כדרך הילוכו.
ולמעשה נראה שאף שמעיקר הדין פעמים רבות מותר לטלטל מכשירי פלאפון רגילים לצורך השעון מעורר וכנ"ל [אך יש מכשירי פלאפון המוקצים מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם כלל, וכגון מכשירים עם מסך מגע שעלול להישבר, ומקפידים שילדים קטנים לא ישחקו בו. ואילו מכשירי הפלאפון הרגילים מוגדרים 'כלי שמלאכתו לאיסור', ומותר לטלטלם לצורך גופו ומקומו.], אך יש להימנע מלטלטלם בידיים, כיוון שהדבר נראה כזלזול בשבת, וגם משום שעלול להיווצר עוד תקלות מכך, ולכן יש לטלטלם כלאחר יד בלבד, דהיינו ע"י גב היד או ע"י כרית וכד'.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר מעורר לישא וליתן בסוגיות רבות של פס"ר בהיקף רב ובקיאות גדולה כדי שההלכה תוכל להתברר היטב. יה"ר שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כוחו ולברר עוד סוגיות רבות.