בס"ד סיון תשפ"ג
ראיתי את החיבור "מים חיים" שחיברו הגאון רבי מנחם ישראלי שליט"א ובו עניינים רבים במקצועות התורה אשר נתבארו ונתבררו בתבונה רבה בעומק העיון ובבקיאות נפלאה בחדרי תורה ונכתב במסירות עצומה ותורה שלמד באף היא שעמדה לו.
ואכתוב בעניין מה שנתבאר בספרו בצורה נפלאה ביותר לגבי מחלוקת התוס׳ והר״ן בחולין (ק״ל:) אם מזיק מתנות כהונה חייב לצאת ידי שמים שנחלקו האם מתנות כהונה זה ממון השבט או לא.
והנה כתב הקצוה"ח (סי' רמ"ג ס"ק ד') שיש לחלק בין מתנות כהונה למתנת עניים שמתנות כהונה זה ממון השבט ואילו מתנות עניים אינו שייך לעניים אלא רק יש מצווה לתת להם את זה ובזה כתב לבאר מה שמצינו שחש״ו יש להם זכיה במתנות כהונה )עיין יבמות צ״ט ע״ב( ואילו במתנות עניים קטן אינו זוכה מדאו׳ (עיין ב״מ י״ב) וביאר כנ״ל שמתנות כהונה שייך לשבט הכהונה והוא חלף עבודתם משא״כ מתנות עניים דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם ואינו אלא עזיבה שיזכו בהם הם בעצמם עיין שם ]ועיין יד אפרים יו״ד (סי׳ ס״א) ועיין שם מדברי הרשב״א בתשובותיו ח״א סי׳ י״ח[.
אולם יש לעיין ממה שמצינו בב"מ (כא ע״ב)שמועיל ייאוש בממון עניים ][גבי מי שהלכו בה הנמושות ועיין שם בגרעק״א בגלין הש״ס שהקשה שהרי גם לעניים קטנים יש חלק והרי לא מועיל ייאוש בקטנים] ואם זה רק מצווה לתת להם אז זה לא שייך לכל העניים איך מועיל היאוש שלהם ומזה נראה שמתנת עניים שייך לכל העניים וכן מצינו בגיטין (דף ל׳) ברש״י.
והנה לגבי מתנת כהונה מצינו סתירה ברש״י בין דבריו בביצה )י״ב ע״ב( לדבריו בבכורות )ל״ו ע״ב( שבבכורות כתב בד״ה אא״כ כהן עמו וכן בד״ה הכי השתא התם כת שמי שלא נותן בכור לכהן הרי הוא גזלן ויש בזה משום לאו של גזל עיין שם הרי מבואר בדבריו שמתנות כהונה שייך לשבט הכהנים ולכן אם מעכב את ממון הכהנים עובר באיסור גזל.
אולם ברש״י ביצה שם ד״ה מתנות מבואר שאם מעכב את המתנות כהונה עובר בעשה ומשמע שאין בזה משום גזל ונראה מזה שמתנת כהונה ל״ש לשבט הכהונה אלא יש רק מצווה לתת להם וצ״ע סתירת דברי רש״י.
ובתוס׳ גיטין )כ״ה ע״א( ד״ה שני לוגין כתבו וזה לשונם ״אע״ג דאין חשודים על הגזל לא חשיב להו גזל דהוי ממון שאין לו תובעים״ [וכן הוא בתוס׳ יומא (נ״ה ע״ב) ד״ה הלוקח ועיין תוס׳ סוכה (כ״ג ע״ב) ד״ה שני לוגין] מבואר בתוס׳ שתרו״מ הרי זה ממון הכהן והלוי והמעכב ולא נותן תרו״מ הרי הוא עובר בגזל ורק הכותים ועמי הארצות לא נראה להם הדבר כגזל כי זה ממון שאין לו תובעים.
אולם בתוס׳ ישנים יומא (נ״ו ע״א) כתבו וזה לשונם ״וא״ת הא איכא לאו דלא תגזול י״ל דהוי ממון שאין לו תובעין״ ומבואר בתוס׳ ישנים שהמעכב מתנות כהונה אינו עובר על איסור גזל ולא רק שלא ״נחשב״ הדבר כגזל אולם עיין תוס׳ הרא״ש גיטין ויומא שם וצ״ב.
עוד מצינו בנתיבות (סי׳ רע״ח ס״ק י״א) שביאר הטעם שמועיל מקרי כהונה הוא משום שמתנות כהונה שייכים לשבט הכהונה וכיוון שאסור לו לחזור בו )עיין תוס׳ ב״ב קכ״ג ע״ב( זוכה בזה הכהן )ועיין קו״ש ב״ב שע״ד ואפיקי ים ח״א סי׳ מ״ב(.
ושוב אחזור בשבח החיבור שהוא נותן חשקת התורה כאשר בו ביאורים ובירורים מתוקים מאד בנושאים עמוקים ונכתבו בצורה שכל אחד יכול להבינו בצורה בהירה וברורה יה״ר שיזכה להוציא עוד חיבורים רבים בכל מקצועות התורה ויזכה ללמוד וללמד מתוך נחת ושלווה ויאתו רבים לאורו .