בעוד שבשאר הצומות רק אדם המוגדר חולה פטור מהצום, בתענית אסתר התחדש היתר מיוחד, שאפילו מי שאינו חולה, אלא שיש לו רק מיחושים שהם כאבי ראש קלים או כאבי עיניים קלים, פטור מהצום, אולם הוא צריך להשלים את התענית ביום אחר.

חולה שאין בו סכנה, שגדרו מבואר לקמן, פטור מכל הצומות, וגם מתענית אסתר, ואף אינו צריך להשלים את התענית ביום אחר.

גדרי חולה שאין בו סכנה הפטור מהצום, ודינים הנוגעים לאדם שאינו צם 

להלן יבואר מי מוגדר חולה שאין בו סכנה שפטור מהצום, ואף אינו צריך להשלים ביום אחר:

חולה שאין בו סכנה, דהיינו שהוא שוכב במטתו, או שמרגיש צורך לשכב במטתו אם הייתה לו אפשרות, או שחולה כל גופו ואינו יכול לתפקד באופן שהיה מותר לו ליטול תרופות בשבת, וכדורים משככי כאבים אינם עוזרים לו – פטור מהצום. ולכן מי שיש לו כאבי ראש חזקים, אף שנוצרו מחמת הצום, אם מרגיש כנ"ל, פטור מהצום. מי שיש לו חום מעל 37.5 מעלות פטור מהצום, וכן אם יש שלשולים והקאות מרובים פטור מהצום.

מי שיש לו רק מיחושים, והם כאבי ראש קלים, אינו נפטר מהצום, אולם בתענית אסתר או אפילו בתענית רגילה כשהיא נדחית, גם מיחושים פוטרים מהצום.

יודגש כי מי שיש לו חולשה כללית, אפילו אם היא לא מצריכה אותו ליפול למשכב [כלומר, לשכב במיטה], הרי הוא מוגדר כחולה שאין בו סכנה, ופטור מכל הצומות. ולכן מי שהיה חולה בימים הסמוכים לצום, ויש חשש שהצום יחלישנו יותר מהרגיל, וכן כל אדם שהצום גורם לו חולשה משמעותית שמשפיעה עליו אף לאחר הצום, דינו כחולה שאין בו סכנה, ופטור מהצום. כמו כן כל אדם המכיר בעצמו מצומות עברו, שהצומות מחלישות אותו חולשה משמעותית שמשפיעה עליו אף לאחר הצום, הרי הוא פטור מהצום.

מי שיודע שאם יעבוד, לא יוכל לצום, ובאפשרותו להעדר מהעבודה – עליו לעשות זאת כדי שיוכל לצום. אשה המטפלת בילדים צריכה להתחיל לצום, ואם תרגיש חולשה, תוכל להפסיק את הצום.

אף הפטורים מהצום, ראוי שלא יאכלו בשר ויין ומיני תענוגים, כדי שלא לפרוש מהציבור. אמנם מה שנצרך בשביל חיזוק ובריאות, מותר.

מי שהיה חולה בתחילת הצום, או שנחלה באמצע הצום, אפילו אם הבריא בהמשך הצום, להלכה נראה שפטור מהצום, ואין דינו כבריא ששכח ואכל, שצריך להמשיך לצום.

רשימת המחלות הפוטרות מהצום

כל החולים במחלות המפורטות להלן, אינם צמים, ואף אינם משלימים ביום אחר:

חולי סכרת לכל סוגיהם, לחץ דם לא מאוזן, דלקות בדרכי השתן, דימום בשתן, אבנים בכליות או בדרכי השתן, חולי לב, חמש שנים לאחר המחלה הידועה, בלוטת התריס לא מאוזנת, שושנה, המוגלובין נמוך, אפילפסיה, הליקובקטר פעיל (או תוך כדי טיפול בתרופות), מונו (עד שתפקודי הכבד חוזרים לנורמה, ואף חצי שנה לאחר מכן).

הנוטל אנטיביוטיקה גם אם אין חום ומרגיש טוב – דינו כחולה שפטור מהצום. 

הנוטל משחה אנטיביוטית/טיפות אנטיביוטיות – אין זה משפיע כלל על הצום, ולכן אם מרגיש טוב, יצום כרגיל.

הסובל ממיגרנה – אם חש בכאבי ראש שיתפתחו למיגרנה – פטור מהצום. וכן אדם המכיר את עצמו שבצומות הוא מפתח מגירנה, פטור מהצום.

הסובל מפצעי בגרות ונוטל ריקוטן/ראקוטן – יצום כרגיל [ואף שהכדור גורם להתייבשות]. ואם נוטל ריקוטן בצום, יטלנו בלי מים, ואם אינו יכול, יקח עם מעט מים מרים (ממררים את המים ע"י מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר), ואם אינו יכול – יקח את הכדור לפני ואחרי הצום.

דיני לקיחת תרופות בצום

מותר ליטול תרופות בצום. ומי שצריך ליטלם עם מים – ימרר את המים אותם שותה עם התרופה. ממררים את המים ע"י מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר.

אם יש לו כאבי ראש חזקים באופן שהוא פטור מהצום, אינו צריך למרר את המים שלוקח עם התרופה. וכן כל מי שפטור מהצום ורוצה לצום, וצריך לקחת תרופות, יכול לקחתם עם מים הנצרכים לבליעת התרופות, אף מבלי שימרר אותם.דיני הצום לקטנים

קטנים עד גיל מצוות פטורים מהצום, ואף בשלוש הצומות הסמוכים לבר מצוה ולבת מצווה.

קטנים מגיל 9, שהוא גיל חינוך להתאבל על ירושלים, ראוי שלא יאכלו בשר ויין וממתקים מיוחדים בצום. אולם אם יש צורך בכך, יכולים לאכול.

דיני חתן וכלה ובעלי ברית בצום

חתן וכלה בתוך ימי השבע ברכות, וכן בעלי ברית [שהם אבי הבן, המוהל והסנדק] – נחלקו הפוסקים האם צריכים לצום, ולהלכה נפסק שצריכים לצום. אולם בתענית נדחה אינם צריכים לצום, וכן בתענית אסתר אינם צריכים לצום, אך רבים נהגו לצום אף בתענית אסתר.

בעניין אמירת הסליחות בתענית ציבור כאשר יש ברית או חתן – החתן עצמו וכן בעלי הברית עצמם, מבואר בפמ"ג (סי' קלא משב"ז ס"ק יב, ובשע"ת שם) שאינם אומרים סליחות ווידוי, אמנם אבינו מלכנו אומרים. אולם למעשה כיום רבים נוהגים לומר גם סליחות ווידוי.

ולעניין הציבור – כתב בלוח ארץ ישראל שמקצרים בסליחות ואומרים רק עד "להשם אלוקינו הרחמים והסליחות", וכן המנהג הנפוץ בהרבה בתי כנסיות. אמנם להלכה נראה שהציבור אומר את כל הסליחות ואבינו מלכנו כרגיל, ורק תחנון לא אומרים (כמבואר מסתימת השו"ע סי' קלא ס"ה, ומשבולי הלקט הל' תפילה סו"ס ל).

דיני תפילה לפטורים מהצום

חולה האוכל וכן קטן האוכל לא אומרים עננו, אך אומרים סליחות ואבינו מלכנו כרגיל, וכמבואר בשלוחה 435, דיני תפילה בתענית.

להלן נבאר דין עליה לתורה, שליח ציבור ונשיאת כפים לחולה הפטור מהצום. יודגש כי דינים אלו נאמרו אף באופן שהוא עדיין צם בזמן התפילה.

כאשר אין עשרה אנשים שצמים: ההוראה למעשה שדי בשישה אנשים שצמים כדי לקרוא "ויחל" וכדי לומר "עננו" כברכה בפני עצמה בחזרת הש"ץ, וכן כדי לישא כפים. אולם אם אין אפילו שישה שצמים, לא נושאים כפים במנחה, ולא אומרים עננו כברכה בפני עצמה בשחרית ובמנחה, וכן לא קוראים "ויחל" בשחרית ובמנחה, ואם הוא בשני וחמישי, יקראו בשחרית את קריאת התורה של פרשת השבוע.

אדם שלא צם, אינו עולה לתורה. ואף אם הוא כהן או לוי לא יעלה אלא יצא החוצה. אמנם יש חילוק בין שחרית למנחה – בשחרית אם הצום חל בימי שני וחמישי, לכתחילה לא יעלה, ואם כבר קראוהו יעלה, וכן במקום שיהיה לו בושה אם לא יעלה, מותר לעלות. אך בשחרית בשאר ימים חוץ משני וחמישי וכן במנחה בכל הימים – אף אם קראו לו, יאמר שלא צם ולא יעלה. אולם אם הוא ת"ח ויהיה חילול השם כשידעו שלא צם, יעלה.

אדם שאינו צם לא יהיה בעל קורא במנחה, אם יש אחר שיכול לקרוא.

הגבהה, גלילה, הוצאה והכנסה – אין חשש לתת למי שלא צם.

ש"ץ – מי שלא צם לא ייגש להיות שליח ציבור, בין בשחרית ובין במנחה. ואם אין שליח ציבור אחר, ייגש, אבל לא יאמר עננו כברכה בפני עצמה אלא יאמרה רק בשומע תפילה, ובמקום המילים "ביום צום תעניתנו" יאמר "ביום צום התענית הזה", ויחתום כרגיל "שומע תפילה". כהן שאינו מתענה – בשחרית נושא כפים כרגיל, ובמנחה [בין אם יש עוד כהן ובין אם אין עוד כהן] לא ישא כפים, אלא יצא מביהכנ"ס לפני רצה. אולם אם כבר עלה לדוכן, לא ירד.