[דיני גילוח ונטילת ציפורניים בראש חודש, התבארו בשלוחה 42]

דיני שמות זהים בשידוכים:

מבואר בצוואת רבי יהודה החסיד, כי יש להקפיד על שמות זהים בשידוכים, באופנים הבאים:

1. שם הכלה כשם חמותה.

2. שם החתן כשם חמיו.

3. שמותיהם של המחותנים או של המחותנות זהים.

למעשה, האשכנזים מקפידים על כך, אך רוב הספרדים אינם מקפידים על כך.

אמנם, יש לדעת כי אם לאחד יש שני שמות ולשני יש רק שם אחד, וכגון שלחתן קוראים "ראובן", ולחמיו קוראים "ראובן שמעון", הרי זה נחשב שיש להם שמות שונים. ואפילו אם רק בעליה לתורה וכדומה חמיו נקרא "ראובן שמעון", אך בפועל מכנים אותו רק בשם "ראובן", אעפ"כ הרי זה נחשב שמות שונים, ואין בכך כל חשש.

ולפי האמור נמצא שאין כל מניעה מלהציע או מלגשת לשידוך שהשמות זהים לגמרי, ובמידה והשידוך יצא לפועל, אזי שלושים יום לפני החתונה, יוסיפו שם לאחד מהצדדים [לחתן או לחמיו, לכלה או לחמותה, לאחד מהמחותנים או מהמחותנות], ובאופן זה אין כל חשש.

הוספת שם נעשית ע"י שבקריאת התורה יעשו "מי שבירך" עם השם החדש. יצוין כי אין צורך לשנות את השם במוסדות הרשמיים, ואין צורך להודיע לכולם שמהיום הוא נקרא אחרת, אך נכון שמידי פעם ישתמשו בשם החדש [וכגון שבעלה יקרא לה מידי פעם בשם החדש].

דיני סתימת פתחים וחלונות בקירות:

מצוואת רבי יהודה החסיד שלא לסתום פתח או חלון משום סכנה, אפילו אם יש באותו קיר פתחים וחלונות נוספים. הקפדה זו נאמרה גם בקירות הבית הפנימיים.

אמנם, מותר לסתום את החלון אם משאירים חור קטן כל שהוא [ואף שיש המקלים שאין צריך להקפיד להשאיר את החור הנ"ל דווקא במקום בו היה החלון או הפתח, אלא יכול להשאירו במקום אחר הסמוך לפתח או לחלון שנסתם, לכתחילה אין להקל בזה, ולכן ישאיר דווקא במקום בו נסתם הפתח או החלון].

ולפיכך, הרוצה לסתום חלון או פתח, יניח צינור דק שבדקים מפולש מצד לצד בשעה שסותם [ויקפיד שהצינור לא ייסתם], ובכך נמצא שהחלון לא נסתם לגמרי [אולם, מותר לשים פקק שניתן לשולפו בקלות בסוף הצינור, מפני שאין זה נחשב שסתם].

יש לדעת שאף המעמיד ארון כנגד הפתח או החלון, באופן שהם נסתמו לגמרי ע"י כך, הרי זה נחשב כאילו סתם אותם. ולכן אין להעמיד ארון כנגד פתחים או חלונות.

אולם אם הארון אינו צמוד ומחובר לגמרי לקיר, ויש פתח כל שהוא שאפשר להגיע לחלון [וכפי המצוי, שיש מרחק בין הארון לקיר משום ה"פנל"]- מותר להעמיד את הארון במקום החלון.

אבל אם הארון צמוד לגמרי לחלון ומחובר לקיר, באופן שלא נשאר כלל רווח ביניהם [וכמצוי בארונות מטבח שמתקינים אותם צמוד לגמרי לקיר], באופנים אלו יש חשש, ולכן יש להקפיד לנקב חור קטן בדופן האחורית של הארון, ובכך לא יחשב החלון כסתום.

כאשר שוברים את כל הקיר ובונים קיר חדש, וכל שכן כשבונים בית חדש, לא חוששים להשאיר נקבים היכן שהיו חלונות ופתחים.

ההקפדה להשאיר נקב נאמרה רק במקום שהיה שם פתח או חלון, אך סתם חורים מותר לסתום. ולכן אם הוציאו את המזגן ממקומו, מותר לסתום את החור שהיה מיועד לו.

כאשר החלון או הפתח שנסתם היה בין שני שכנים, והשארת נקב באותו מקום יגרום נזק לשכנים, מותר לסתום לגמרי.

קציצת עצים:

קציצת עץ מאכל אסורה מדאורייתא, משום בל תשחית.

אולם אם העץ שווה יותר מהפירות שמוציא, או שצריך את מקומו של העץ, אף שאין בזה איסור, אך בצוואת רבי יהודה החסיד מבואר שיש בזה סכנה.

ולכן למעשה הרוצה לעקור עץ מאכל, באופן שאין בזה משום בל תשחית, וכגון שצריך את מקומו של העץ משום שרוצה לבנות שם בנין, או שהזבובים מפריעים לו – לא יעקור את העץ בעצמו, אלא יעקרנו ע"י גוי, או שיעביר את העץ ביחד עם גוש עפר למקום אחר, כדי שהעץ יוכל להמשיך לחיות שם, ובאופן זה מותר להעבירו גם ע"י יהודי.

קציצת ענפים שיש בהם פירות, מותרת במקום הצורך [וכגון שהם מסתירים את החלון וכד'], ולכתחילה יש לעוקרם ע"י גוי.

אין איסור לעקור ירקות, כאשר אין בזה משום בל תשחית.

קציצת עצי סרק מותרת מהתורה [באופן שאין בזה משום בל תשחית, וכגון שקוצצם לצורך], אולם הקוצצם בעצמו אינו רואה סימן ברכה, ולכן יש להשאיר חלק מהעץ. ואם צריך לעוקרו לגמרי, עדיף שיעקור ע"י גוי.