דיני אונן בפורים

קריעה: חייב לקרוע ומברך "דיין האמת", ולאחר הקריעה מחליף ולובש בגדי שבת ואינו קורעם.

סעודת הבראה: עושים סעודת הבראה, אך עושים זאת בבשר ויין ולא בביצים ועדשים. בירושלים יש הנוהגים לעשות הבראה רק על אב ואם, ובשאר קרובים אוכל אפי' סעודה ראשונה משלו, אולם מי שלא ידוע לו שנוהג כך, עושה סעודת הבראה אף על שאר קרובים וכנ"ל.

אונן מותר בבשר ויין [ומברך לפניו ולאחריו] ביום ולא בלילה, אך בן י"ד אסור בכך בט"ו, ובן ט"ו אסור בי"ד.

חייב בתפילה ובקריאת שמע ובקריאת מגילה, וילך לבית הכנסת להתפלל. אך בליל פורים, לאשכנזים אם יכול יעשה מניין בביתו, ואם לא יכול – יתפלל ערבית בביתו וילך לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה. תפילת מנחה יתפלל בביתו.

מלבד מה שנתבאר להתיר יציאה לבית הכנסת, אסור לצאת מביתו, כיון שזה דברים שבצינעא.

דיני אבילות שבפרהסיה אינם נוהגים לא בי"ד ולא בט"ו, לא בלילה ולא ביום. ולכן מותר האבל בנעילת הסנדל, ישיבה על כסא גבוה, לבישת בגדי שבת, ואף לבישת בגדים מכובסים ומגוהצים [ומצעים מכובסים, ייתן לאחר לשכב עליהם כמה דקות, או ילכלכם על רצפה שאינה נקיה לגמרי].

אמנם, דיני אבלות שבצנעה נוהגים, והם רחיצה, סיכה, תלמוד תורה, מצוות עונה ושאר ההרחקות, ולכן יום זה נחשב כיום מימי השבעה.

נפטר ונקבר ביום הפורים אין האבל מניח תפילין. נפטר בערב פורים ונקבר בפורים, מניח תפילין בפורים בצנעא [בביתו ושלא בפני אנשים] בלא ברכה.

דיני אבלות שבעה בפורים

בערב פורים נוהגים דיני אבלות עד שקיעת החמה.

משקיעת החמה נוהגים רק דברים שבצנעה, שהם רחיצה, סיכה, תלמוד תורה, מצוות עונה ושאר ההרחקות, ולא דברים שבפרהסיא.

דיני אבלות שבפרהסיה אינם נוהגים לא בי"ד ולא בט"ו, לא בלילה ולא ביום, ולכן מותר האבל בנעילת הסנדל, ישיבה על כסא גבוה, ולבישת בגדי שבת, ואף לבישת בגדים מכובסים ומגוהצים [ומצעים מכובסים ייתן לאחר לשכב עליהם כמה דקות, או ילכלכם על רצפה שאינה נקיה לגמרי].

ילך לבית הכנסת להתפלל. אך בליל פורים, לאשכנזים אם יכול יעשה מניין בביתו, ואם לא יכול, יתפלל ערבית בביתו וילך לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה. תפילת מנחה יתפלל בביתו.

האבל חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים ובסעודת פורים, כפי כל פרטי הדין המבוארים בשלוחה 3 בתפריט הקודם.

דיני אבלות י"ב חודש על הוריו, ושלשים על שאר קרובים בפורים

אבל חייב בסעודת פורים ובבשר ויין, ומותר באכילה אף עם אחרים, ומצווה לאכול בחבורה, וכן מותר להשמיע מוזיקה בסעודה. ומותר לו גם לרקוד, אך יראה למעט.

אם אי אפשר לו לעשות את הסעודה בביתו, יכול לאכול ולשמוח אפילו מחוץ לביתו [ונראה שכל הנ"ל מותר אף אם הסעודה נמשכת בלילה. ויל"ע אם הוא הדין בליל פורים].

אבל חייב במשלוח מנות, וישלח לשנים או שלושה ממכריו, אבל לא ישלח דברי שמחה [היינו ממתקים וכד'], וי"א שאינו שולח אלא משלוח מנות אחד.

בני אשכנז [וכן נהגו חלק מבני ספרד] לא ישלחו משלוח מנות לאבל [אך עבור משפחת האבל מותר, בתנאי שהוא אכן עבור המשפחה ואינו אישי עבור האבל]. אם שלחו לאבל מחוסר ידיעה, רשאי לקבלו [לרבו אבל, וכן למלמד ולגננת אבלה – מותר לשלוח, שכיון שמקובל לשלוח להם, הרי זה כפרעון חוב המותר].

אבל חייב במתנות לאביונים כרגיל, וכן מותר לתת לאָבֵל עני מתנות לאביונים.

לאשכנזים האבל אינו ניגש הן בי"ד והן בט"ו, ולספרדים ניגש.

לאשכנזים אבל יכול להיות בעל קורא רק אם אין אחר שיכול לקרוא כראוי, ואחר יברך שהחיינו. ולספרדים יכול האבל להיות בעל קורא.

אבל תוך י"ב חודש שהוא בן י"ד, שרוצה להיות בסעודת פורים אצל הוריו בט"ו [ולהיפך], יכול להיות שם בלי לאכול. אך אם כשלא יאכל יהיה ניכר שזה בגלל האבלות, אין להשתתף שם. במקרה שאם לא ישתתף יהיה ניכר שזה בגלל האבלות, יש להקל להשתתף בסעודה ולאכול, ולא יתכוון ליהנות מהמוזיקה. ולגבי ריקודים [באופן שאי השתתפותו בריקוד תהיה אבלות בפרהסיא], אם הרוקדים הם בני ט"ו אפשר להקל להצטרף.