אמירת סליחות ביחידות
א. איש או אישה המתפללים ביחידות יכולים לומר את כל הסליחות, מלבד מה שאומרים בארמית כגון "מחי ומסי" "מרן די בשמיא" וכד', וכן לא יאמרו י"ג מידות, אא"כ יאמרום כקורא בתורה בניגון ובטעמים. כמו כן יאמרו תחנון מבלי נפילת אפיים [ואם יש במקום ספרי קודש מלבד סידורים וסליחות – אף נופלים על הפנים].
ב. השומע סליחות בשידור חי דרך הטלפון וכד', יכול לומר י"ג מידות עם הציבור.
ג. האומר י"ג מידות ביחיד [בטעמי המקרא] אינו צריך לסיים את הפס' עד המילה "רבעים", אלא יכול לומר כרגיל עד המילה "ונקה".
ד. יחיד שלא אומר י"ג מידות כלל [וכגון שאינו יודע את טעמי המקרא], יאמר קל ארך אפיים רק עד המילים "כמו שהודעת לעניו מקדם" [כולל].
ברכות התורה וברכות השחר קודם הסליחות
א. לפני אמירת הסליחות בבוקר יש לברך ברכות התורה, וכן ברכת 'אשר יצר' כיון שצריך להסמיך הברכה לעשיית צרכיו כשמכין עצמו לתפילה בבוקר, וכן ברכת 'אלוקי נשמה' הסמוכה לברכת 'אשר יצר'.
ב. ברכת 'על נטילת ידיים' לפני סליחות: בני ספרד מברכים מיד לאחר שקמים, ולבני אשכנז – אם יצטרך להתפנות לאחר הסליחות, יברך לאחר הסליחות. ואם לא יצטרך להתפנות אחר הסליחות, יברך לפני הסליחות.
דיני אמירת הסליחות וי"ג מידות
א. אמירת הסליחות אינה חיוב גמור, אך היא מנהג שנהגו בו ישראל, ומוזכר בשו"ע (סי' תקפא ס"א), ויש להשתדל לנהוג כן אף שע"י כך לומד פחות. נשים שיש באפשרותן לומר סליחות, די שיאמרו בבית.
ב. יש לעמוד כשאומרים "קל ארך אפים וכו'", "קל מלך יושב וכו'", י"ג מידות ווידוי. בשאר הסליחות טוב לעמוד אך אין חובה.
ג. כשאומר "ויקרא בשם השם", יפסיק מעט בין "בשם" ל"השם".
ד. השומע י"ג מידות כשהוא באמצע מזמורי הסליחות, יענה י"ג מידות עם הציבור, ולאחר אמירתם – או שימשיך מהמקום שהפסיק [עד "קל מלך"], או שימשיך היכן שהציבור אוחז.
ה. הפסוקים המודפסים בין סליחה לסליחה [מיד לאחר הי"ג מידות] הם עיקר הסליחות, ועליהם מבוססת הסליחה הבאה אחריהם, ולכן יש לומר פסוקים אלו ולא לדלגם. אך "כרחם אב על בנים וכו'" [המודפס לאחר פסוקים אלו] נוהגים לומר רק לאחר הי"ג מידות הראשון.
ו. את הוידוי שבסדר הסליחות – יש אומרים שלש פעמים (כמודפס), אבל המנהג הנפוץ הוא כמנהג הגר"א והאריז"ל לאומרו פעם אחת.
ז. "במוצאי מנוחה / שחר קמתי / באשמורת הבוקר / בזעקתם בעוד ליל / בעומדם לפניך בלילות" – יש המדקדקים לדלג מילים אלו בהתאם לשעת אמירתן משום דמיחזי כשיקרא, אולם מנהג העולם שלא לדלגם, ויש לבאר בטעמם משום שזה הולך על כלל הציבור.
ח. "מחי ומסי" הנאמרים בארמית בסליחות – אף שהציבור כבר סיים את אמירתם, כיוון שהציבור עדיין קיים [אף לאחר הקדיש] – מותר לאומרם, בשונה מי"ג מידות שהוא דבר שבקדושה וצריך שיאמרום עשרה יחד [ודי שיתחיל לאמרם עם הציבור]. אמנם יחיד המתפלל בביתו לא יאמר 'מחי ומסי' כלל.
ט. המאחר לסליחות – יכול לומר מתחילת הסליחות ויכול לומר מהיכן שהציבור אוחז, אך נכון יותר שיאמר עם הציבור היכן שהוא אוחז, ואח"כ יכול להשלים [ואף "אשרי" ישלים לאחר מכן].
י. כשיש בעל ברית והסליחות בלילה – אומרים תחנון כרגיל (כיון שאין זמן ברית בלילה). אך כשיש בעל ברית והסליחות ביום, או כשיש חתן בין שהסליחות ביום ובין בלילה – נחלקו האחרונים אם אומרים תחנון, ולהלכה נראה שאין לומר [ויש המקצרים ואומרים רק עד "להשם אלוקינו הרחמים והסליחות"].