דיני התענית
א. כתב השו"ע "נוהגים להתענות ערב ראש השנה".
ב. מי שהצום קשה לו, או שע"י הצום יתקשה ללמוד, או שהצום יגרום לו קושי בר"ה – אינו צריך לצום [אם אינו יכול לשמוע סיום, כדלהלן], ולכן נשים מקלות בזה.
ג. זמן סיום התענית: בני ספרד המתענים יתענו עד הקידוש לאחר צאת הכוכבים [כן הוא לדעת השו"ע, אמנם רבים מבני ספרד אינם מתענים כלל, ויש שמתענים עכ"פ עד חצות. ובאופן שלא מתענים עד צאה"כ, לבני ספרד אין לומר 'עננו'], אך לבני אשכנז אסור להתענות כל היום אלא יש הנוהגים להתענות עד פלג המנחה, ועליהם להתפלל מנחה קודם אכילתם, ולומר 'עננו', וי"א שידלגו את המילים 'ביום צום תעניתנו'. יש הנוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, ועליהם להתפלל מנחה ולומר 'עננו' כנ"ל ואח"כ יאכלו. ויש שאין מקפידים להתפלל מנחה קודם האכילה, ואין ממתינים עד זמן מנחה גדולה, אלא ממתינים רק עד חצות ואוכלים. והמנהג הנפוץ הוא שאוכלים לאחר מנחה גדולה.
ד. תענית זו אין צריך לקבל במנחה שלפניו, ומי שקיבל בסתמא, צריך לצום עד צאת הכוכבים. ולכן מי שחושש שכיון שבזמננו שלא כולם נוהגים לצום צריך קבלה בתפילה, עליו לומר בפירוש עד מתי מקבל את התענית.
ה. בתענית זו מותר לשטוף את הפה, אך יש להקפיד שלא לבלוע מים. כמו כן, אין איסור לעשן סיגריה אלקטרונית בתענית זו.
ו. שכח ואכל – ימשיך לצום [ואינו צריך לצום ביום אחר]. ולעניין אמירת "עננו" – אם אכל יותר מכזית [וי"א יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו, ידלג על המילים "ביום צום תעניתנו".
דין המשתתף בסעודת מצוה או סיום מסכת
א. המשתתפים בסעודת מצוה [דהיינו סעודת ברית או פדיון הבן] נפטרים מהצום, ויש מקילים שאף סעודת סיום מסכת פוטרת מהצום.
ב. נראה שכשם שמתכפר לאדם שמתענה בערב ראש השנה שליש מעברותיו, כך גם מתכפר לאדם שלא מתענה מפני שאוכל בסעודת סיום וכד', שהרי מעלת ההשתתפות בסעודת סיום מסכת גדולה ממעלת התענית.
כעת נפרט כמה פרטי דינים בעניין פטור מהתענית ע"י סיום מסכת:
ג. שמע את הסיום, אך לא אכל בסעודת הסיום, נראה שנפטר מהצום [ויש להסתפק בשומע דרך הטלפון]. וכן אם השתתף בסעודת הסיום ולא שמע את הסיום, נראה להקל שיכול לאכול. אמנם אם לא השתתף בסעודה אלא שלחו לביתו אוכל מסעודת המצוה, אינו יכול לאכול.
ד. גדר סיום: סיום מסכת גמרא ואף מסכת כמסכת תמיד, או סדר משניות שלם. אך מסכת משניות אינה מספיקה. כמו כן, סיום נושא שנלמד בעיון במשך זמן רב, גם נחשב סעודת מצוה.
ה. סיום מסכת שלמד בהרהור, או שלמד בהבנה קלה, או שלא למד לפי סדר הדפים [למד תחילה את הדפים המאוחרים], או קטן שלמד וסיים – בכל האופנים הנ"ל, נחשב סיום.
ו. ויש קולות נוספות בפטור מתענית בערב ר"ה [ובערב פסח] ע"י סיום מסכת: אע"פ שאין דרכו לעשות סעודה בסיום, יכול לעשות סעודת סיום בער"ה. מותר לְאַחֵר את הסיום כדי לעשותו בער"ה, ואת הקטע האחרון ילמד רק בשעת הסיום [ועכ"פ ביום הסיום].
ז. דינים נוספים: את הקדיש לאחר הסיום אומר המסיים, אפילו אם הוריו חיים, ואפילו אם הוא קטן [ואם רוצים, אפשר שאחר יתום יאמר].
ח. המשתתפים בסיום מותרים באכילה רק לאחר הסיום, אולם המסיים עצמו מותר מתחילת היום.