המוצא חמץ שלו בביתו בפסח, כיון שבשטר מכירת החמץ כתוב שמוכרים את החמץ הנמצא בכל מקום שהוא, ממילא החמץ הוא של הגוי, והדין הוא שאם מצא ביו"ט כופה עליו כלי, ואם מצא בחוה"מ עושה מחיצה בגובה מטר לפני החמץ, ולכן יכניסו לארון סגור, וידביק את דלת הארון.
אך הרוצה להחמיר ולא לסמוך על מכירה של חמץ בעין, ישרפנו או יפוררנו בבית הכסא.
המוצא חמץ ברחוב, אסור לגעת בו וישאירנו במקומו. אם לקחו, אף שלקח ע"ד שלא לזכות בזה, הרי הוא מתחייב בביעורו, ויש לשורפו או לפוררו בבית הכסא.
המוצא חמץ שאינו שלו ברשותו (כגון שמצא בשטח הבניין חמץ של שכנים שאינם שומרי תומ"צ), יש בזה פרטים רבים.