דינים כלליים, מוזיקה ווקאלית, מוזיקה לצרכים שונים, מוזיקה לילדים וכו'
אדם בריא בגופו ובנפשו – אסור בשמיעת מנגינות ושירים בימי ספירת העומר.
מי שמצבו הנפשי ירוד מאוד והמוזיקה משפיעה עליו לטובה – מותר בשמיעתה.
מוזיקה ווקאלית [שלא נשמעים כמוזיקה רגילה] ושירי רגש – אין לשמוע, אך אין למחות ביד המקלים.
שירה בפה ללא כלי נגינה – ביחיד מותרת ובציבור יש להימנע.
מוזיקה לצרכים שונים: האיסור נאמר רק כאשר שמיעת המוזיקה היא לצורך הנאה בלבד, אך כאשר שר או שומע לצרכים אחרים, מותר, וכבמקרים הבאים:
צלצול טלפון, מוזיקת ליווי [ברקע של סיפור וכד'], לימוד נגינה, שינון חומר לימודי ע"י שירתו/שמיעתו במנגינה – מותר. וכן שירה ושמיעת מוזיקה לצורך הקלטת שירים או לצורך חזרות או אימון להצגה וכדומה – מותרים.
מוזיקה לצורך רפואי מותרת (וכנ"ל). כמו כן אדם שעושה התעמלות לצורך בריאותו, ונצרך לשמוע מוזיקה לצורך כך – מותר בשמיעתה. וכן הנוהג ברכב וחושש שיירדם ויבוא לידי סכנה – מותר בשמיעת מוזיקה.
מוזיקה לילדים: לילדים עד גיל חינוך [גיל שש] מותר לשמוע. ואף אם הגדולים שומעים ברקע את המנגינה, אין בזה איסור, כיון שלא מתכוונים לשמוע וליהנות ממנה.
גם בערב שבת [אף לאחר חצות] אסור לשמוע מוזיקה, אך אם משמיעה לצורך מניעת כעס, הרגעת ילדים קטנים וכד' – מותר.
גם בראש חודש אסור לשמוע.
האיסור מתחיל ממוצאי שביעי של פסח, ואף באיסרו חג אסור לשמוע [ובני ספרד שיש להם מנהג להתיר שמיעת מוזיקה במוצאי שביעי של פסח (מימונה), ינהגו כמנהגם].
דין שמיעת מוזיקה בסעודות מצווה, וכן באירוסין וכד'
בסעודת מצוה כגון ברית, פדיון הבן, בר מצוה בזמנה, סיום מסכת או סדר משניות [בשעת הסעודה]:
יש להימנע מלהביא תזמורת לסעודות אלו [אולם רבים מבני עדות המזרח נוהגים היתר בדבר, אם רגילים בכך בשאר ימות השנה].
שמיעת מוזיקה מוקלטת מנגן מותרת, אם רגילים להשמיע מוזיקה בשמחות אלו בשאר ימות השנה.
בימים שאחרי ל"ג בעומר – יש להקל להביא תזמורת לסעודות הנ"ל אף לנוהגים אבילות בימים אלו.
תזמורת בהכנסת ספר תורה – עד ל"ג בעומר יש להחמיר, ולאחר ל"ג בעומר ניתן להקל לכתחילה. ורבים נוהגים להכניס ס"ת אחר ר"ח סיון.
מותר לעשות סעודה [עם נטילת ידיים] באירוסין ובוורט, וכן בסעודות מרעים. אמנם אין לרקוד בהם, או להשמיע מוזיקה [אפילו מוקלטת מנגן (ואין זה נחשב כסעודת מצווה דלעיל)], אך שירה בפה מותרת.
דיני נישואין
בני אשכנז מותרים להתחתן לכתחילה ביום ל"ג בעומר [ויעשו החופה קודם השקיעה] ובני ספרד ביום ל"ד בעומר. בשעת הדחק [כגון שקשה למצוא אולמות וכדו'] – בני אשכנז יכולים להתחתן בליל ל"ג בעומר.
בני ספרד נהגו היתר בחתונות מל"ד בעומר ואילך, ובני אשכנז [בא"י עכ"פ] נהגו שלא להתחתן עד א' סיון או ב' סיון או ג' סיון – תלוי במנהגים.
הנוהג איסור אחרי ל"ג בעומר והוזמן לשמחת חברו – מותר ללכת, ואף שנהנה מהשירים או רוקד בשמחה – יש לו על מה לסמוך.
חתן המתחתן בליל ל"ג בעומר, מותר להסתפר מיום ל"ב בעומר אחר חצות [ונראה להקל אף לאביו ואחיו].