כל מקום שיכול להגיע אליו חמץ אפילו באקראי, חייב בבדיקה.
מאחר וניקיון לבד אינו מועיל כבדיקה, וצריך לבדוק גם את החדרים שניקו אותם, ומאחר ובליל בדיקת חמץ קשה לבדוק את כל הבית כולו, לכן העצה לכתחילה היא שכל ארון וכד' שניקו באותו יום, יעברו עליו בערב עם נר [או פנס] בחורים וסדקים, ובליל בדיקת חמץ עליו לבדוק את המקומות שטרם בדק, וכמו כן לעבור על כל הבית ולברר שאכן כבר ניקו ובדקו את כל הבית מחמץ.
פירורי חמץ פחות מכזית – אם הם מטונפים קצת, להלכה אין חייבים בביעור, ועל כן די לשים עליהם חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שהם יישארו עדיין ראויים למאכל אדם]. ומסיבה זו מספיק לעבור על החלונות והתריסים עם חומר ניקוי כלשהוא, ודי בכך.
פירורי חמץ שבחריצים ובסדקים שקשה להגיע אליהם, וכן חתיכות שהגישה אליהם היא רק ע"י פתיחת הברגה וכד' – אינם חייבים בביעור, מפני שדינם כחמץ שנפלה עליו מפולת. מסיבה זו, לא חייבים לנקות ולבדוק את השטחים המוברגים במקרר וכד', וכן את חריצי הספות והכיסאות בבית וברכב.
פירורי חמץ שברצפה ['פירורים הנדרסים'] – אין עליהם חיוב בדיקה וביעור, ועל כן אין צורך לחפש חמץ על הרצפה. אמנם החמץ שבזוויות הבית אינו נדרס, ויש לטנפו בחומר ניקוי, ויוודא בליל בדיקת חמץ שאכן הגיע חומר ניקוי לכל זווית וזווית מרצפת הבית.
צעצועים ימכרם לגוי. ואם רוצה להשתמש בהם בפסח, יבדקם או שיכבסם בתוך סדין או ציפית סגורה ואז גם אם יש בהם פירורי חמץ, הם פירורים מטונפים.
יש לבדוק את כיסי הבגדים מחמץ. אם מכבסם – שוב אין צריך לבדקם. אם לא הוציאו בשעת הכביסה את הכיסים החוצה, יש לוודא שאין בהם חמץ באריזה או בשקית.
ארונות ומדפי הספרים שניגשים אליהם בשעת האוכל, וכן מקומות שילדים קטנים מגיעים לשם – יש לבדקם או למכרם לגוי.
ספרים שאוכל איתם במשך השנה – נחלקו הפוסקים אם חייבים בבדיקה, ומנהג העולם להקל בזה. אך גם לדעת המקלים, יש להקפיד שלא לאכול איתם בפסח, ולא להניחם על מקומות שמניחים שם מזון כגון על השולחן או משטחי השיש. ולדעת המחמירים (החזון איש) יש למכור את הספרים לגוי, והרוצה להשתמש בהם בפסח יבדקם דף דף.
את הברכונים והזמירות שקשה לנקות, ימכור לגוי.
ברכב – יבדוק את המקומות שניתן להגיע אליהם בקלות (או שיתיז חומר ניקוי), ומקומות שקשה להגיע אליהם אינם צריכים בדיקה, כאמור לעיל.