רשימת מיני הקטניות המצויים

אפונה, אורז, בוטנים, גרעיני חמניות, דוחן, חומוס, חרדל, חילבה, כוסמת [לא כוסמין שהוא מין דגן], לוביה, לפתית [וכן שמן קנולה המופק מלפתית], סויה, עדשים, פול, פרג, פשתן, קינואה, קצח, שומשום, שעועית, תורמוס, תירס (וכן פופקורן העשוי מתירס). גריסים אינם קטניות.

גרעיני דלעת ואבטיח – יש להסתפק האם הם קטניות, ורבים נהגו לחוש שהם קטניות.

קשיו ופיסטוק אינם קטניות, אמנם רבים נוהגים להימנע מהם.

ירקות עלים אינם קטניות, ובכללם טימין, בזיליקום, פטרוזיליה, עלי כוסברה, למון-גראס, מרווה, עלי סלרי/שמיר/שומר, עלי דפנה.

תבלינים – רובם אינם קטניות, ובכללם פלפל לבן/שחור/אנגלי, כורכום, משייה. וכן פפריקה ושאטה אינם קטניות. וכן רוזמרין, אורגנו, לואיזה וזנגביל (ג'ינג'ר) אינם קטניות.

אולם ישנם תבלינים שאינם אוכלי קטניות לא יכולים לאוכלם משום שמערבים בהם קטניות או שמן קטניות בתהליך הייצור, וכגון חוואיג', זעתר ועוד.

כמון: המין הנקרא בזמננו כמון אינו קטניות. אך יש מדינות שבהן הכמון גדל ליד שיבולת שועל, וכיון שהכמון והשיבולת שועל דומים מאד, יש חשש של תערובת שיבולת שועל בכמון, ולכן אין לאכול כמון ממדינות אלו. אך במדינות שהכמון אינו גדל ליד שיבולת שועל, אין חשש, ומותר לאכלו ככל תבלין, אולם רבים נוהגים שנחשב כקטניות.

פירות עץ אינם בכלל קטניות, ולכן סירופ מייפל ומסטיק תימני אינם קטניות. וכן שקדים, וכל סוגי האגוזים [ובכללם ערמונים וקוקוס] אינם קטניות.

נבטים הגדלים מחיטה – הם בחשש חמץ [וכן יש לחוש בנבטי אלפלפא]. נבטים הגדלים מקטניות – הם בחשש קטניות, וכן מצוי שנשאר קטניות על הנבטים [גם לאוכלי קטניות, צריך שיהיה כשרות מהודרת לפסח, מחשש שבין זרעי הנבטים יש תערובת מועטה של מיני דגן]

דין קטניות

השו"ע מתיר לאכול קטניות וכן נהגו חלק מבני ספרד, אך הרמ"א אוסר, וכן נהגו בני אשכנז.

מעיקר הדין מותר להשאיר את הקטניות בבית מבלי למכרם לגוי, אך נהגו למכור קטניות שאין עליהם כשרות לפסח.

לילדים מבני אשכנז מותר לתת במבה עד גיל חינוך [גיל 5-6], אם נזקקים לכך. ומטרנה קטניות מותר לתת לכתחילה. וכשמשתמשים במטרנה קטניות, מן הדין מותר לשפוך ישירות מהקומקום על המטרנה, אך רבים נוהגים שלא לערות ישירות, אלא ישפוך לתוך כוס חד פעמית, וממנה לבקבוק, או שישפוך לתוך הבקבוק לפני ששם את המטרנה.

דין כלי שבישלו בו קטניות, לבני אשכנז: אם אינו בן יומו – מעיקר הדין מותר לבשל בו אוכל כשל"פ, אך רבים נהגו להחמיר להגעילו [ודברים שבלעו קטניות רק בכלי שני, מותרים בשימוש לאחר 24 שעות], ואפשר להגעילו גם בפסח. אם הוא בן יומו – אין לבשל בו, ובדיעבד אם בישלו, האוכל מותר.

בדין תערובת קטניות, כגון סלט ירקות ששמו בו שמן סויה, אכילת תבשיל שהתבשל עם קטניות, וכיו"ב – יש בזה פרטים רבים, התבאר בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב.

דין שרויה

יש מחמירים שלא לאכול מצה שרויה במים וכל דבר שמכיל תערובת מים.

שרויה בחלב: חלב ומוצריו אין בהם תערובת מים, אך יש חשש לטיפות מים בודדות שנשארו משטיפת הצינורות של החלב. ולמעשה נראה שאין בזה חשש שרויה, אמנם יש שמחמירים בזה.

מצה שרויה במי פירות ולא במים, מותרת [ויש שמנהגם להחמיר אף בכך, ומקילים רק באבוקדו, ביצים שקליפתן יבשה וכד'].

במצה שרויה בדבר קרוש יש פחות חשש.

בישול מצה במים, ומריחת מוצרים המכילים מים על המצה: המחמירים בשרויה לא מבשלים מצה ופירורי מצה במים. אמנם במריחת דברים המכילים מים על המצה יש פחות חשש, מפני שאוכלים את זה מיד, וזה לא מספיק להחמיץ. אך למעשה גם בזה נהגו להחמיר.

על פי האמור לעיל, יובאו להלן כמה מוצרים שאין בהם חשש שרויה ["אין חשש" פירושו למחמירים בשרויה ונוהגים כמנהג הנפוץ שלא לחשוש לשרויה במי פירות, כנ"ל]:

חלב – אין חשש [ויש שמחמירים]

לבן לסוגיו – אין חשש [ויש שמחמירים]

שמנת – אין חשש [ויש שמחמירים]

מעדנים לסוגיהם – אין חשש [ויש שמחמירים]

גבינות רכות – אין חשש [ויש שמחמירים]

חמאה – אין חשש

שמן – אין חשש

ביצים – אין חשש [ויש להקפיד שהקליפה תהיה יבשה]

אבוקדו – אין חשש

שוקולד – אין חשש

מיונז – אין חשש [אא"כ ידוע שמעורב בו מים]

בגבינות דלהלן יש חשש של תערובת אבקת חלב המומסת במים:

גבינה מלוחה

קוטג' [גרגרי הקוטג' עוברים שטיפה במים]

גבינות צהובות

חמאה מלוחה או עם תוספות

חריין – [כיון שמבשלים אותו במים]

יין – מעורב בו מים, אא"כ ידוע שהוא מייצור ביתי שאין בו תערובת מים כלל.

מיץ ענבים – יש בו תערובת מים, אא"כ מופיע "100% מיץ" [ויש שמחמירים אף בזה, מחמת מי שטיפת הצינורות כמו בחלב כנ"ל]