1 – דינים כלליים

א. היוצא לדרך בין עירונית, אומר תפילת הדרך, אם הדרך באורך של פרסה ומעלה, וכן רחוקה מכל מקום יישוב מרחק פרסה. אם נוסע פחות מפרסה, או שהדרך אינה רחוקה פרסה ממקומות יישוב, אינו אומר תפילת הדרך, ואף אם נוסע במקום סכנה.ב. שיעור פרסה – לבני אשכנז נמדד לפי מרחק של 4.600 ק"מ, ורבים מבני ספרד מודדים לפי זמן של 72 דקות.

ג. את הברכה לכתחילה יש לומר מיד לאחר שהתרחק 40 מטר מהבית האחרון של העיר [או של גוש הערים, כמצוי בערים רבות בגוש דן]. ובדיעבד יכול לאומרה כל עוד שנמצא בדרך, עד שיגיע ל-4.600 ק"מ הסמוכים למקום יישוב.

ד. הנוסע ברכב יאמר תפילת הדרך בישיבה, כיון שהעצירה בצידי הכביש מסוכנת. ואף בנסיעה באוטובוס או ברכבת, אם זה לא קל לעמוד ולכוון – יאמר בישיבה.

ה. אם חוזר לביתו באותו יום יאמר "ותחזירנו לשלום", אך אם לא אמר ותחזירנו לשלום – אינו מברך שוב.

ו. יש המקפידים לברך תפילת הדרך באופן של ברכה הסמוכה לחברתה, כגון שאוכל מעט ומברך ברכה אחרונה [מעין שלש ואף בורא נפשות] ומיד לאחריה תפילת הדרך. ואם אין לו מאכל שמברך עליו ברכה אחרונה, יסמיך לברכה קצרה, כגון שיברך ברכת הנהנין ויטעם קצת או יריח. אולם להלכה אין חובה בכך.

ז. לכתחילה אין לצאת ע"י שמיעה מרמקול, ואם רוצים אפשר שאחד יאמר ברמקול, והשאר יחזרו אחריו בפיהם.

ח. בטיסה במטוס יאמר תפילת הדרך מיד בשעת ההמראה, אף שיצטרך לשבת בעת אמירתה. ואם בנסיעה לשדה התעופה יש 4.600 ק"מ ללא בתים לבני אשכנז, או 72 דקות לבני ספרד, יאמר תפילת הדרך כבר בנסיעה לשדה התעופה ופוטר בכך את הטיסה במטוס.

2 – הנוסע כמה נסיעות באותו יום

א. הנוסע כמה נסיעות בין עירוניות באותו יום, ותכנן מראש לעשות זאת, אומר תפילת הדרך בנסיעה הראשונה ופוטר בכך את כל הנסיעות האחרות, ואף אם לא אמר ותחזירנו לשלום, ואף אם ישן שינת קבע ביום בין הנסיעות.

ב. אמנם, אם ישן שינת קבע בלילה בין הנסיעות, אומר שוב תפילת הדרך.

ג. אם לא תכנן לנסוע פעם נוספת באותו היום, ולאחר שאמר תפילת הדרך התחרט ורוצה לנסוע שוב, צריך לומר תפילת הדרך בנסיעה השנייה.

ד. הנוסע בלילה ובמהלך נסיעתו עלה עמוד השחר, אינו מברך פעם שניה. אך אם עצר לפני עלות השחר במקום יישוב, והמשיך את נסיעתו לאחר עלות השחר, מברך שוב.