הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת שמות
פ"ד פסוק כב' "ויהי בדרך במלון ויפגשהו השם ויבקש המיתו" ועי' פירוש רש"י שם
ומבואר בגמרא במסכת נדרים לא' ע"ב אמר משה רבינו אם אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק, ומפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחילה
ומבואר בגמרא שכיון שהיה סכמה לתינוק משה רבינו לא היה מצווה למולו והקשו הראשונים איך היה מותר למשה רבינו לבטל מצוות עשה של מילה משום סכנת הוולד הרי כל הטעם שאדם אינו מצווה לקיים מצוות במקום סכנה הוא משום שכתוב "וחי בהם" ודרשו חז"ל (סנהדרין עד' ע"א) "ולא שימות בהם" והרי לפני מתן תורה שלא נאמר וחי בהם איך הותר לו לבטל את המצווה במקום סכנה.
וכמה תירוצים נאמרו בזה
א. כתבו התוספות בסנהדרין עד' ע"ב ד"ה ב"נ שמסברא אדם לא חייב למסור עצמו למיתה משום קיום המצוות משום שכל המקור שאדם מצווה למסור את עצמו למיתה נלמד מרוצח ונערה המאורסה שאפילו בצנעא יהרג ואל יעבור ולכן צריך את הפסור וחי בהם ללמדנו ששאר המצוות לא דומים לרוצח ונערה המאורסה. עכ"ד.
ולכן לפני שנתנה תורה לא היה צריך את הפסוק וחי בהם לפטור מלקיים את המצווה במקום סכנה אלא הוא פטור מסברא במקום סכנה.
ב. המצוות מילה היא על האבא והסכנה היא על התינוק וכיוון שלתינוק אין את המצווה אי אפשר להכניס את הצינוק לסכנה בגלל המצוות של האבא, אמנם צ"ע דברי רש"י חולין מז' ע"ב שכתב שאין למול תינוק אם יכול להכנס לסכנה שאין לך דבר העומד בפיקוח נפש חוץ מ ג' עבירות ותיפוק ליה שהסכנה היא לתינוק והמצווה היא על האבא ואי אפשר להכניס את התינוק לסכנה.