הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
כתוב בפרשת השבוע (פרשת בא פרק יג' פס' ב') 'קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר'. ובפס' יא' 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ וכו'. והשאלה ידועה, הרי ישראל נצטוו ביציאתם ממצרים לקיים מצות תפילין, ובהר סיני לקיים את שאר המצוות, ויש לשאול איך קיימו מצות תפילין הרי יש ארבע פרשיות בתפילין ובמנחות (כח') מבואר שהפרשיות מעכבות זו את זו, והרי פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמע' נאמרו רק בערבות מואב (דברים פרק ו' ופרק יא'), ואם כן חסרו התפילין שתי פרשיות?
ובביאור הדבר ישנן ג' שיטות –
[א]. י"א שלא הניחו תפילין עד שהגיעו לערבות מואב, וכן הוא בפנים יפות פרשת כי תבא. ובכלי חמדה בפרשת עקב.
[ב]. י"א שהניחו תפילין במדבר רק עם שתי פרשיות, וכ"כ בכלי חמדה בפרשת דברים, והגמ' במנחות מדברת רק אחרי שנתנו כל הארבע פרשיות, אבל לפני שנאמרו לא היה מעכב.
[ג]. אמנם ברשב"א (מנחות לד') כתב שגם 'שמע' ו'והיה אם שמע' נאמרו במצרים ביחד עם 'קדש' ו'והיה כי יביאך', רק שנכתבו מאוחר יותר. וכן מוכח בדעת זקנים מבעלי התוספות (במדבר פרק טו'), שכתבו – 'ולמה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לפי שבשעה שחלל המקושש את השבת אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: 'רבון העולמים, כתוב בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, וצוית שלא לנשאם בשבת היה זה נושאן היה נזכר ולא חלל את השבת'. אמר הקדוש ברוך הוא : 'הריני קובע ומצוה להם מצוה אחת שעל ידה יהיו נזכרין מן המצות כמו במצות תפילין, ותהיה נוהגת בשבת, וזו היא מצות ציצית'. ומבואר שכבר בזמן המקושש שהיה בתחילת דרכם של בנ"י במדבר כבר נצטוו במצות תפילין.