פרשת בא

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת בא

"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (בראשית יג, ב), "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ…" (בראשית יג, י)

ידוע שישראל נצטוו לקיים מצות תפילין ביציאתם ממצרים (אולם עיין בבית אלוקים למבי"ט פרק לז), ויש לשאול איך קיימו מצות תפילין, הרי שניים מתוך ארבע הפרשיות, פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמוע', נאמרו רק בערבות מואב (דברים פ"ו ופרק יא), ומבואר במנחות כח. שהפרשיות מעכבות זו את זו, ואם כן חסרו בתפילין שתי פרשיות?

ובביאור הדבר ישנן ג' שיטות:

[א]. י"א שבמדבר עמ"י הניחו תפילין עם שתי פרשיות בלבד, ומש"כ בגמ' במנחות שהפרשיות מעכבות זא"ז הוא רק אחרי שנתנו כל הארבע פרשיות (כלי חמדה פ' דברים).

[ב]. הרשב"א (מנחות לד) כתב שגם פרשיות 'שמע' ו'והיה אם שמע' נאמרו במצרים יחד עם 'קדש' ו'והיה כי יביאך', אלא שבתורה הן נכתבו מאוחר יותר.

[ג]. י"א שלא הניחו תפילין עד שהגיעו לערבות מואב (בפנים יפות פ' כי תבא, כלי חמדה פ' עקב).

אמנם בדעת זקנים מבעלי התוספות מבואר שכבר בזמן המקושש (שהיה בתחילת דרכם של בנ"י במדבר) נצטוו ישראל במצות תפילין, ודלא כתירוץ ג'.

וז"ל הדעת זקנים (במדבר טו, לב) "למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית, לפי שבשעה שחילל המקושש את השבת אמר משה לפני הקב"ה "ריבון העולמים, כתוב בתפילין 'למען תהיה תורת ה' בפיך' וציוית שלא לנושאם בשבת, (אילו) היה זה נושאן היה נזכר ולא חלל את השבת", אמר הקב"ה "הריני קובע ומצוה להם מצוה אחת שעל ידה יהיו נזכרין מן המצוות כמו במצות תפילין ותהיה נוהגת בשבת, וזו היא מצות ציצית".

שבת שלום