הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
יש חיוב משתה ושמחה קצת בשני הימים (לבן פרזים ביום טו' ולהיפך), ולכן בן פרזים צריך לעשות בטו' קצת משתה ושמחה.
נראה שבן פרזים הנמצא בירושלים ביום ו', אף אם לא התחייב בפורים דמוקפים, יכול לאכול סעודת פורים דמוקפין אף שהוא בערב שבת.
יש מחברים סעודת פורים וסעודת שבת יחד, אך אין לעשות כן לכתחילה כיון שנכנסים בזה לכמה ספיקות לגבי הברכות, לגבי אמירת 'על הנסים' ו'רצה', וכן לגבי תפילת ערבית (עיין סי' רעא סקכ"א, וסי' תרצה סקט"ו), ואף ע"פ הקבלה יש לאכול סעודת שבת אחרי תפילת ערבית (עי' כף החיים סי' רעא' ס"ק כב').
ומי שמחבר סעודת פורים ושבת, צריך לעשותו באופן של 'פורס מפה ומקדש' (רעא' סעיף ו'), וכך הוא הסדר:
אחרי תפילת מנחה נוטלים ידים ואוכלים סעודת פורים, ובין פלג המנחה לזמן הדלקת נרות – בתוך זמן זה מתי שרוצים ידליקו נרות שבת ויקבלו עליהם שבת ויפסיקו מלאכול, ויביא לחם משנה ויפרוס עליו מפה ועל כל הפת שעל השולחן, ויקדש על הכוס. ואם שתה יין בתוך הסעודה, לא יברך בפה"ג. לאחר שתיית כוס הקידוש בוצע המקדש על הלחם משנה בלי נטילת ידיים ובלי ברכת 'המוציא', ומחלקים לכל המסובים מעט יותר מכביצה פת כדי לקיים מצוות סעודת שבת, ולכל הפחות כזית פת כדי שיהיה קידוש במקום סעודה. וישתדלו לאכול גם כזית פת לאחר צאת הכוכבים, ובגמר הסעודה אומרים 'רצה' בבהמ"ז, ולא אומרים 'על הנסים'. תפילת ערבית, אם לא התפלל בתוך הסעודה יתפלל לאחר הסעודה.
יש להיזהר להוציא קודם כניסת שבת את כל המוקצה שהכניס לבגדיו במשך הפורים.