הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת אמור:
"וספרתם לכם ממחרת השבת…" (ויקרא כג, ט"ו)
ידוע שנחלקו הראשונים האם נשים מחוייבות בספירה כגברים או לא.
דעת הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ד) שנשים פטורות ממצות ספירת העומר, וביארו המפרשים שטעמו הוא מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
לעומת זאת, דעת הרמב"ן (קידושין לד.) שנשים חייבות בספירת העומר.
וצ"ב בדעת הרמב"ן, מדוע לדעתו נשים מחוייבות, הרי זוהי מצות עשה שהזמן גרמא.
ונאמרו בדבר כמה ביאורים, וכדלהלן:
בספר שיטת הקדמונים (עמ"ס ב"ק) הובאו דברי בנו של המהר"ם חלואוה בשם אביו בביאור דעת הרמב"ן, וביאר שספירת העומר זוהי מצות עשה שאין הזמן גרמא, כיון שספירת העומר אינה תלויה בזמן מסוים אלא בהקרבת העומר, וכל מצווה שאינה תלויה בזמן אלא תלויה במעשה אחר – אפי' שהמעשה אחר תלוי בזמן מסוים – נחשבת למצוה שאין הזמן גרמא.
בספר דברי יחזקאל (סי' מה') תירץ באופן דומה, וכתב שמה שמתחילים לספור בט"ז ניסן, הוא משום הקרבת העומר שהייתה באותו זמן, ואילו הקרבת העומר הייתה בזמן אחר, אזי היינו סופרים ביום אחר, ולפיכך ספירת העומר אינה נחשבת שהזמן גרמא, אלא המעשה גרם.
ותירוץ הוא הדברי יחזקאל, הוא כעין דברי הטורי אבן (מגילה כ:) בביאורו מדוע נשים נכללות במצוות ביכורים והיא אינה נחשבת מצ"ע שהזמן גרמא (אף ששייכת רק מעצרת עד חנוכה), וביאר הטורי אבן שזמן המצווה הוא מעצרת עד חנוכה, משום שבזמן זה יש פירות בשדה, וא"כ נמצא שאין מצות ביכורים תלויה בזמן, אלא תלויה במציאות. וכן כתב החכמת שלמה (בהגהות סי' תכו) לעניין קידוש לבנה שאינה נחשבת מ"ע שהזמן גרמא, כיון שהמצוה היא תמידית, אלא שהיא תלויה במציאות [בחידוש הלבנה], וכן כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א סי' ה') לעניין ברכת החמה, שאינה נחשבת שהזמן גרמא, כיון שהיא תמידית אלא שהיא תלויה במציאות שגורמת את הברכה, ומציאות זו קיימת רק בזמן מסוים.
לפי"ז י"ל שגם ברכת האילנות אינה נחשבת למצות עשה שהזמן גרמא, משום שהיא מצווה תמידית התלויה בזמן הלבלוב.
בשו"ת אבני נזר (או"ח ח"ב שפד') ביאר באופן אחר את דברי הרמב"ן, וכתב שנשים מחוייבות בספירת העומר, משום שזמנה הוא 'ממחרת השבת' [דהיינו למחרת יו"ט ראשון של פסח], וכיון שנשים מחויבות במצוות הפסח, כך הן מחויבות בספירת העומר שתלויה בפסח.
קדימות כהן בתור
שאלה: כהן שנמצא בתור בבנק / במכולת, האם יש לו דין קדימות.
תשובה: אין לו דין קדימה.
מקור הדין: מבואר בגמ' (מו"ק כח:, נדרים סב:, גיטין נט:) שמ'וקדשתו' נלמד שכהן קודם לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
ונחלקו הראשונים, שדעת המפרש (נדרים שם) שהכהן קודם דווקא בדברים של קדושה (ו'ליטול מנה יפה ראשון' הכוונה ללחם הפנים או למעשר וצדקה), ודעת הרא"ש והר"ן שכהן קודם אף בדברים של חולין (ו'ליטול מנה יפה ראשון' איירי בכל דבר), [ועיין או"ח קלה בפרי מגדים במשב"ז שם].
ולעניין תור, עי' ריטב"א (מו"ק כח) וחכמת שלמה ונחל יצחק (חו"מ סי' טו) שכתבו שיש להקדים כהן בתור, אך מפשטות השו"ע (שם) נראה שאין דין להקדים כהן בתור, וכ"כ התומים (שם) [ועי' משנ"ב סי' רא ס"ק יג].
ולמעשה, בנידון דידן, מאחר ויש בבנק/במכולת תור, ויש לתור תוקף הלכתי (עיין כתובות קו, שבועות ל, סנהדרין לב, חו"מ סי' טו וכן בסי' ערב).
לפיכך נראה שאין דין קדימה לכהן בתור לבנק או למכולת.