הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת בהר
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד אמיתך וכו' (ויקרא כה, יד)
וכתב רש"י: ומנין כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך וכו', ומנין שאם באת לקנות, קנה מישראל חברך וכו'.
מבואר ברש"י (ומקורו בתו"כה בפרשתנו) שאדם קונה מזון עליו להקדים לקנות בחנות או רשת מזון שבעליה יהודים.
והנה דין זה לא מובא להלכה ברמב"ם בטור ושו"ע, וכבר תמה בזה בשו"ת חקרי לב (חו"מ ח"א סי' קלט), וביאר בזה שאין זה חיוב אלא עצה טובה, וכמו שכתוב בפסיקתא זוטרתא בפרשתנו "למדה תודה דרך ארץ שלא תהא מוכר אלא לעמיתך ולא תהיה קונה אלא מיד עמיתך".
אכן בשו"ת הרמ"א (סי' י) מבואר שדין גמור הוא שחייבים להקדים לקנות דווקא מישראל, וכן פסק החפץ חיים באהבת חסד (פרק ה).
ולפי"ז אם לאדם יש אפשרות לשכור פועל יהודי או גוי (וכן מנקה יהודייה או גויה) – עליו לשכור את היהודי.
ובשו"ת חתם סופר (חו"מ קלד) כתב שמומר לא נקרא עמיתך לעניין זה ולכן יש להקדים לקנות מיהודי שאינו מומר.
ולפי"ז יש לקנות בחנויות או רשתות שבעליהם אינו בגדר מומר.
ויש להסתפק האם תינוק שנשבה נחשב עמיתך, כיון שמצינו בגמ' בבא מציעא (נט.) ובשבועות (ל.) ש'עמיתך' הכוונה היא ל"עם שאיתך בתורה ובמצות", ותינוק שנשבה למעשה הוא אינו איתך בתורה ובמצות, ועוד שמצינו בנימוקי יוסף (ב"מ שם) שהכוונה היא ליראי השם [וכ"פ הרמ"א חו"מ רכח סע' א).
והיה מקום לומר שכל זה רק אם המחיר בחנות של הגוי או המומר שווה למחיר בחנותו של הישראל, אבל כאשר המחיר של הישראל יותר יקר – מותר לקנות אצל הגוי או המומר.
אמנם בתשובת הרמ"א (שם) כתב שאף אם אצל הגוי המחיר יותר זול יש לקנות אצל הישראל, וכן פסק החפץ חיים (א"ח שם).
ובשער המשפט (סימן צז) כתב שמה שיש להקדים את הישראל הוא רק בהפרש מועט, אבל אם יש הפרש מרובה אין סברא להקדים את הישראל, וכמו שכתבו התוס' בע"ז (כ. ד"ה ורבי מאיר), וכן כתב החפץ חיים (אהבת חסד שם).
ומסתבר שהחיוב להקדים לקנות אצל ישראל שאינו בגדר מומר הוא דווקא בדבר שאינו טרחא מרובה אבל אם זה טרחא גדולה ללכת לחנותו של הישראל אינו מחויב.
וכן נראה שאם יש אצל הגוי חפץ יותר טוב – מותר לקנותו אצל הגוי, וכן אם הגוי נותן יותר אחריות מותר לקנות אצל הגוי.