הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת במדבר:
"קח את הלוים" (במדבר ג, מה)
כלומר, כל לוי יפדה בכור אחד מישראל. ובפשוטו פדייה זו נעשתה בגדרי מצות פדיון הבן.
זמן מצות פדיון הבן:
פדיון הבן נעשה ביום השלושים ואחד.
בני ספרד עושים את פדיון הבן בליל השלושים ואחד, ואילו בני אשכנז נוהגים לעשותו רק ביום השלושים ואחד במשך היום (ולא בלילה).
אם התינוק נולד קרוב לשקיעה (ובאופן זה, אם יעשו את פדיון הבן בליל ה- 31 לא יעברו 29 ימים מלאים ו- 12 שעות ותשצ"ג חלקים) – באופן זה יש מבני ספרד שנהגו לעשות פדיון הבן דווקא ביום.
בטעם הדבר שאשכנזים נוהגים לעשות פדיון הבן רק ביום, נאמרו כמה דרכים, ונביא כמה מהם:
א. אף שנפסק כשיטת רוב הראשונים שזמן הפדיון הוא בתחילת יום השלושים ואחד, אעפ"כ מכיוון שלשיטת היראים צריך להמתין 29 ימים ו12 שעות ותשצ"ג חלקים, נהגו להחמיר כמותו.
ומאחר ולשיטתו, אם התינוק נולד בסוף היום, א"א לעשות את הפדיון בלילה, כיוון שעדין לא יעברו השעות הנ"ל, לכך נהגו לעשות תמיד ביום (נודע ביהודה תניינא יו"ד סי' קפז).
ב. כיון שאחד מטעמי מצוות פדיון הבן הוא כדי שנזכור את הנס של בכורי מצרים, לכן נוהגים לעשות את הפדיון ביום, כיוון שביום יש יותר פרסום הנס (שו"ת מהר"י אסאד יו"ד סי' רסב).
ג. כיון שמכת בכורות הייתה מחצות הלילה ונפשם הייתה מפרפרת עד הבוקר כדי שבני ישראל יראו את הנעשה להם (כמבואר בריש מסכת שמחות), לכך עושים את הפדיון ביום, שאז הוא גמר הנס (שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' נג).
אגב כך נעיר, שבמצות פדיון הבן הנכון הוא שהאב יקנה גרגרי כסף בשווי 96-101 גרם כסף טהור (הנמכרים בחנויות כלי כסף), ואיתם יקיים מצות פדיון הבן, ואופן זה מהודר יותר מקניית מטבעות מהכהן.