פרשת ראה

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת ראה

"וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן השם לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ" (דברים יב, כא).

שאלה: שוחט במשחטה שהמשמרת שלו מתחילה בעלות השחר ומסתיימת אחר זמן תפילה, האם עליו להפסיק באמצע השחיטה כדי להתפלל שחרית או שמא הוא פטור מדין 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'?

תשובה: מצות שחיטה היא מצוה קיומית, ולפיכך אין בה פטור של 'עוסק במצוה פטור מן המצוה', וצריך להפסיק ולהתפלל.

הרחבת הדברים: נחלקו הראשונים האם שחיטה היא מצוה או לא [וראה בפתיחה לפמ"ג נפק"מ בין דעות אלו].

א) דעת הרמב"ם (ריש הלכות שחיטה, וכן בספר המצוות קמו) והחינוך (מצוה תנא), שיש מצוה לשחוט.

ב) דעת הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות שם) ששחיטה היא לאו הבא מכלל עשה.

ג) דעת התוס' (שבועות כד.) ששחיטה היא תיקון ללאו של אבר מן החי.

והנה לדעות הסוברות שאין מצוה בשחיטה פשוט שצריך להפסיק ולהתפלל, אך יש לעיין האם לדעות הסוברות ששחיטה היא מצוה, העוסק בשחיטה יהא פטור מכל המצוות.

ויש להרחיב בנושא זה, דהנה ידוע שלעוסק במצות תלמוד תורה אין פטור של 'עוסק במצוה פטור ממצוה'. ויש לדון באדם הלומד מסכת שבת, ומכוון לשם מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" [עי' ביצה טז, רמב"ן פרשת יתרו], האם יהא פטור מכל המצוות מדין עוסק במצות "זכור את יום השבת לקדשו", וא"כ פטור מלהתפלל וכו'.

אמנם לפי מש"כ בנתיבות המשפט (סי' עב ס"ק יט) שעוסק במצווה קיומית אינו פטור מהמצוה חיובית, נראה שאינו פטור, מכיון שאינו מחויב לכוון לשם מצות "זכור את יום השבת לקדשו", ונמצא שעוסק במצוה קיומית ואינו פטור משאר מצוות חיוביות.

ולפי"ז יובן מדוע הישן בשבת בבוקר צריך לקום לשחרית, דלכאורה הוא עוסק במצות עונג שבת (דשינה בשבת תענוג) ו'העוסק במצוה פטור מן המצוה'. ועפ"י הנ"ל מיושב, שמאחר ועוסק במצווה קיומית לא נאמר בו פטור 'העוסק במצוה פטור מן המצווה'.

וכן נראה לומר בנדון דידן, דנראה שאין לשוחט פטור מכל המצוות, מכיוון שאף אם שחיטה היא מצוה, הרי היא מצוה קיומית [היינו, שאינו חייב לשחוט, אלא שאם רוצה לאכול, עליו לשחוט קודם האכילה] ואינה חיובית [כתפילה ותפילין], ועפ"י המבואר לעיל שהעוסק במצוה קיומית אינו פטור ממצוה חיובית מדין 'העוסק במצוה פטור מן המצוה', לפיכך נראה שעליו להפסיק משחיטתו ולהתפלל.

והנה מצינו דעת הנודע ביהודה (תנינא או"ח סי' צד) שדין "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" (ר"ה טז:) אינו נוהג בזמן הזה. ולכאורה יש להקשות על דבריו מהמבואר בגמ' (סוכה י:, כו.) שרב חסדא ורבה בר רב הונא ישנו מחוץ לסוכה כיון שעסקו בהקבלת פני ריש גלותא ברגל, וצ"ע.

והיה ניתן ליישב דברי הנודע ביהודה, שאף שאין חובה בימינו להקביל פני רבו ברגל, אעפ"כ יש בזה קיום מצוה, ולכך נפטרו מדין 'עוסק במצוה [קיומית] פטור מן המצוה [חיובית, מצות סוכה]'. אך לדברי הנתיה"מ הנ"ל שהעוסק במצוה קיומית אינו פטור מן מצוה חיובית, א"א לומר תירוץ זה.