מקבץ הלכות לראש השנה שחל בשבת

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

מקבץ הלכות לראש השנה שחל בשבת:

א. זמן סיום תענית ערב ר"ה: בני ספרד נהגו להתענות כל היום, אך לבני אשכנז אסור להתענות כל היום אלא יש הנוהגים להתענות עד פלג המנחה, ועליהם להתפלל מנחה קודם אכילתם, ולומר 'עננו', וידלגו את המילים 'ביום צום תעניתנו'. יש הנוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, ועליהם להתפלל מנחה ולומר 'עננו' כנ"ל ואח"כ יאכלו. ויש שאין מקפידים להתפלל מנחה קודם האכילה, ואין ממתינים עד זמן מנחה גדולה, אלא ממתינים רק עד חצות ואוכלים.

ב. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות.

ג. השנה, שראש השנה חל בשבת, ידליקו נרות שבת ויום טוב מערב שבת.

ד. מותר ללבוש בגדים חדשים בראש השנה.

ה. יש לבדוק את מאכלי הסימנים מתולעים לפני הכנתם. ומי שחושש מכשרות הסימנים, יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד.

ו. באכילת הסימנים מברכים תחילה ברכת בורא פרי העץ על התמר שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות.

ז. עדיף לאכול את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, מאשר לאוכלם לאחר הקידוש.

ח. יש מן הסימנים שברכתם האדמה שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדו'.

ט. אם לוקחים נייר מחשב ל'כורעים' – צריך ומועיל יחוד לפני ראש השנה, אף שהוא רק ליום זה.

י. אסור להכין מיום א' של ראש השנה ליום ב', עד צאת הכוכבים של יום ב'.

יא. מצוה להקדים ולהתחיל את סעודה שלישית לפני שעה עשירית. ואם לא הספיק – יאכל אחר שעה עשירית, אך לא יאכל שיעור קביעות סעודה [דהיינו כרגילותו בחול], ומצוה לאכול רק שיעור מועט יותר מכביצה פת, כדי שיאכל בלילה לתאבון.

יא. תשליך השנה – בני אשכנז נהגו לומר תשליך ביום ב' של ראש השנה, ובני ספרד נהגו לומר ביום א' של ראש השנה [אך אם צריך לטלטל את הסידור במקום שלא סומכים על העירוב, אף בני ספרד יאמרו רק ביום השני].

יב. עשיית מלאכה [המותרת ביום טוב] במוצאי יום ראשון של ר"ה מותרת רק לאחר אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' או אמירת 'ותודיענו' בתפילת ערבית. אולם אכילה אסורה עד לאחר הקידוש.

יג. ביום שני של ראש השנה יש להדליק את הנרות רק לאחר צאת הכוכבים – או מיד בצאת הכוכבים, או לפני הקידוש. השנה, צריכה האשה לומר קודם הדלקת הנרות 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש'.

יד. אם נשאר פתילות, חתיכת פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של יום הראשון, בזמננו לכתחילה עדיף להוציא הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.

טו. במוצאי שבת עושים קידוש והבדלה על אותו כוס, וסדר הברכות הם: "בורא פרי הגפן", "קידוש", "בורא מאורי האש”, ”הבדלה”, ”שהחיינו” [ר"ת יקנה"ז].

טז. דין יקנה"ז כדין קידוש, ולכן:

1. הנוהגים לשבת בקידוש ולעמוד בהבדלה: אומרים יקנה"ז בישיבה.

2. נשים שותות מכוס יקנה"ז.

3. ביקנה"ז ממלאים את הכוס כמו בקידוש, ולא ממלאים את הכוס על כל גדותיו כדי שיישפך.

יז. כדי לקיים את המצווה מן המובחר של אבוקה ביקנה"ז – יש להדליק בנר הבדלה קטן, או ע"י נעיצת פתילה נוספת בנר קטן סמוך לפתילה הקיימת מערב שבת .

אם אין אבוקה מוכנה – ידליק נר אחד במיוחד להבדלה ויברך עליו [וישאירנו דולק], ורבים נוהגים לברך על נרות החג [ללא אבוקה], ומי שמיקל לחבר שני נרות ולהפרידם – יש לו על מה לסמוך.

דיני תקיעת שופר:

א. צריך לשמוע את התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה.

ב. באופן שהשומע חושב שתוקעים תקיעות של סדר מסוים ובפועל התקיעות של סדר אחר [כגון שחוזרים ותוקעים עקב טעות וכיו"ב] יש לחוש שלא יוצא יד"ח, ולכן יש לכוון לצאת הכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא].

ג. בתקיעת שופר כיון שיש גם תקיעות מיושב וגם תקיעות מעומד נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה, לכן יש לכוון לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפי הדין.

ד. נשים פטורות מתקיעת שופר מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך נהגו הנשים לשמוע.

ה. כשתוקעים בשופר לנשים, אם התוקע כבר יצא ידי חובה, אזי נשים שנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יברכו הן בעצמן, או שאחת תברך ותוציא את כולם.

ו. אסור להפסיק בדיבור מעת שהתחילו את התקיעות עד לאחר תפילת מוסף, כיון שהברכה של התקיעות היא על כל התקיעות והדיבור נחשב להפסק, אכן מי שעשה צרכיו יכול לברך ברכת "אשר יצר".