פרשת וארא

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת וארא

פסק השו"ע (סי' קא) שצריך אדם להשמיע את התפילה לאוזניו, ולא יתפלל בלחש גמור. וכן הדין לגבי קריאת שמע (סי' סב).

ויש לדון באדם המתפלל בבית הכנסת בשעה שעובר מחוץ לבית הכנסת רמקול המודיע על הלוויה. האם מוטל על אותו אדם להגביה את קולו עד כדי כך שישמע את תפילתו אף בשעה זו.

נדון דומה יש לדון באדם המתפלל באולם שמחות. האם עליו להגביה קולו כדי שישמע את תפילתו, על אף רעש התזמורת.

לסיכום – יש לדון האם דין השמעת התפילה לאוזניו של המתפלל הוא דין בפועל או שמא הוא רק שיעור בדיבור [דאם הוא רק שיעור, באופנים אלו אין צריך להגביה קולו כ"כ].

ולכאורה נראה להביא ראיה מפרשת השבוע:

"ויצא משה ואהרן מעם פרעה, ויצעק משה אל השם" (שמות ח, ח)

והקשה בשפתי חכמים (פס' ו) למה במכת צפרדע משה צעק, ואילו בשאר מכות הוא לא צעק.

ותירץ "וי"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו, וכאן היו הצפרדעים צועקים, והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו".

ומוכח מדברי השפתי חכמים שדין השמעת הקול בתפילה אינו רק שיעור, אלא הוא דין בפועל.

ואכן הכף החיים (סי' סב ס"ק ז) הביא מהזכור לאברהם שהסתפק בדין זה.

אמנם להלכה נפסק שדין זה הוא רק שיעור, ואינו צריך להגביה קולו באופנים אלו עד כדי שישמע את תפילתו בפועל [ויש לעיין בדין אדם כבד שמיעה, ואכמ"ל].

ויש לדחות את הראיה מהצפרדעים, דצעקה אין הכוונה להגבהת הקול, אלא זהו אחד מעשר הלשונות של התפילה (מדרש דברים רבה פ"ב פס' א, הובא ברש"י תחילת פרשת ואתחנן).