פרשת נשא

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת נשא:

"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (במדבר ו, כז).

יש לדון האם מצות ברכת כהנים היא חובה רק על הכהנים לברך את ישראל או שגם על ישראל המתברכים מוטלת מצוה לבא ולהתברך.

וכתב בספר החרדים (פרק יב אות יח) "וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה', הם נמי בכלל המצוה'. וצריך לדון מהו גדר מצוה זו.

אמנם הריטב"א (סוכה לא: ד"ה מאי לאו) כתב שאין מצוה לישראל להתברך, והמצוה של ברכת כהנים היא רק של הכהנים.

והנה כתב ההפלאה (כתובות כד:) "נראה לעניות דעתי פשוט שכמו שאיכא עשה לכהנים לברך את ישראל הכא נמי איכא מצות עשה לישראל להתברך מן הכהנים, וכן מצינו בכל מקום, אף ע"ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה, המצוה על שניהם, כגון ביבם 'יבמה יבוא עליה' והמצות עשה היא גם עליה. תדע דקאמר (ביבמות כ) דדוחה לא תעשה, ואיך היא עוברת על הלא תעשה אם אין המצוה עליה" עכ"ל.

ונראה להביא דוגמה לדברי ההפלאה, שמצינו לגבי מצוות אחרות שבתורה הציווי מפורש רק על העושה, ובאמת המצוה על שניהם:

איתא בגמרא (קידושין מא.) שמצוה בה יותר מבשלוחה, דהיינו שמצוה על האשה לקבל בעצמה את הקידושין יותר מאשר שתקבל את הקידושין ע"י שליח. וכתב הר"ן "דאע"ג דאשה אינה מצוה בפריה ורביה, מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו" עכ"ל.

ונראה שהר"ן סובר שאין מצות קידושין בפני עצמה, וכל המצוה להתקדש היא רק הכשר למצות פרו ורבו, ולכן הוקשה לר"ן מדוע יש מצוה לאשה בקידושין הרי כיון שהאשה אינה מצוה על מצות פרו ורבו (כמבואר ביבמות סה:) אז לא שייך מצוה בקידושין, וע"ז תירץ הר"ן שקיום מצות האשה היא בזה שהאשה מסייעת לבעל לקיים מצותו.

ודעת הר"ן מתאימה לדברי החרדים וההפלאה שכתבו שיש מצוה על הישראל להתברך, שכיון שאין אפשרות לכהנים לברך ללא שהישראל מתברכים, אזי אף שהציווי בתורה הוא על הכהנים, אף ישראל הם בכלל הציווי.

[אמנם שיטת הרמב"ם בספר המצות (ריג) שמצות קידושין היא מצוה בפני עצמה, ובזה יש לדון האם גם האשה מצוה על מצות קידושין, ויש בזה גרסאות חלוקות ברמב"ם שם].

ולדעת הריטב"א, החולק על סברא זו של הר"ן, וסובר שאע"פ שהישראל מוכרחים לקיום המצוה של הכהנים, אינם בכלל המצוה, אלא רק הכהנים מקיימים את המצוה – ויל"ע כיצד יבאר את דברי הגמ' שיש מצוה בה יותר מבשלוחה בקידושי אשה, והלא לאשה אין כלל מצוה [אע"פ שהיא מוכרחת לקיום המצוה של הבעל].

וי"ל דהריטב"א יבאר את דברי הגמ' באופנים אחרים, ובאמת מצינו תירוצים נוספים מדוע יש מצוה בה יותר מבשלוחה בקידושי אשה:

בשיטה לא נודע למי תירץ שאף שאשה לא מצווה על פרו ורבו, יש לה שכר כמי שאינה מצווה ועושה ולכן מצוה בה יותר מבשלוחה.

ובמקנה שם תירץ שלאשה יש מצות "לא תהו בראה לשבת יצרה" (עי' בית שמואל אבן העזר סי' א, ועי' תוס' גיטין מא).

ועי' עוד בכל זה בספר תוספת יום הכיפורים (יומא פו) לבעל הכפות תמרים, ובהגהות הרעק"א שם. וראה נדון זה בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 4.

שבת שלום