הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת בלק
"ויאמר אליו מלאך השם על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים" (במדבר כב, לא).
איתא במדרש הגדול (פרשת בלק) "אמר ר' יוחנן צער בעלי חיים דאורייתא, דכתיב על מה הכית את אתונך", וכן כתב הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג, פרק יז), וכ"כ ריה"ח בספר חסידים (סי' תרסו).
ובאמת, נחלקו בגמ' (ב"מ לב:, שבת קכח, קנד) האם צער בעלי חיים מדאורייתא או מדרבנן, ולהלכה נפסק (או"ח סי' שה סי"ט, חו"מ סי' ערב ס"ט) שהוא מדאורייתא.
ויש לעיין האם יש איסור צער בעלי חיים גם בהריגת הבעל חי, ונפק"מ לגבי עכבר וחולדה שנלכדו במלכודת, וכן שקצים ורמשים שנדרסו ברגל והם סובלים ועומדים למות, וכן בעל חיים חולה כגון תוכי חולה שעומד למות – האם עדיף להרוג מיד בעלי חיים כדי שלא יסבלו, או שעדיף לחכות שימותו מאליהם.
והנה הגמ' בבבא בתרא (כ.) דנה לגבי הנחת אבר המדולדל בבהמה בחלון באופן שישמש לסתימת החלון לחצוץ בפני הטומאה, והדין שצריך לבטלו שם שלא יטלנו, דאם עתיד ליטלו אינו חוצץ. ושואלת הגמ' – 'פסיק שדי לה לכלבים' (שנחשוש שיחתוך את האבר המדולדל ע"מ להאכילו לכלבים) ומתרצת, 'כיון דאיכא צער בעלי חיים – לא עביד'.
והקשו התוספות (שם ד"ה 'כיון'), 'וא"ת כולה בהמה שקיל ושדי לכלבים', וכן הקשו הרשב"א והרמב"ן ורבינו יונה בעליותיו והר"י מיגש שם, ומקושייתם מבואר שאין איסור צער בעלי חיים לתת בהמה שלימה לכלבים כדי שהכלבים יהרגוה ויאכלוה, ולכאורה נראה שהטעם הוא מפני שאיסור צער בעלי חיים הוא רק כאשר הבהמה חיה וסובלת, אך לא כאשר ממיתים אותה ואף שלא בדרך שחיטה, ואף שלא לצורך האדם.
והנוב"י (תנינא יו"ד סי' י', יג', ובמהדו"ק יו"ד סי' פג') מוכיח מהגמ' בחולין (ז':) דאיתא שם לגבי פרדות המזיקות דאמר רבי – 'עקרנא להו, איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו, איכא בל תשחית'. ומזה שהגמ' לא כתבה שיש איסור צעב"ח בקטילת הפרדות אלא רק בעיקורן מוכח שבהריגתן אין איסור זה.
ובתוס' סנהדרין (פ. מתחיל בעט': ד"ה 'בשור') כתבו שעדיף שלא לכנוס לכיפה שור שצריך להמיתו ואדרבה עדיף להמיתו בקופיץ, ומשמע שבהריגה אין כל כך צער בעלי חיים.
וכן בע"ז (יג':) לגבי 'לשווייה גיסטרא' (לחתוך הבהמה לשנים) איתא בגמ' שם שלא לעשות כן לבהמת קדשים משום 'לא תעשון' או משום שנראה כמטיל מום בקדשים, אך לא חששו לצעב"ח בהריגה.
אולם עי' בחינוך מצוה תנא', וברמב"ם מורה נבוכים ח"ג פרק מח' שביארו בטעם השחיטה, וצ"ע בזה.
ולמעשה מבואר שיש ראיות שבהריגה אין איסור צער בעלי חיים, ואף שיש חולקים בדבר יותר נראה להלכה שסתימת הסוגיות שאין איסור בזה.
ולכן עדיף להרוג מיד בעל חי סובל מאשר לתת לו למות מתוך סבל מתמשך. ואף שבספר קב הישר פ"ז הביא מהזוה"ק (יתרו סח:) שלא להרוג שום בריה על חינם, וכן ידוע מהאריז"ל. אמנם כאן שזה לצורך הבע"ח שלא יסבול עדיף להורגו.