דיני זיכוי העירוב לאחרים [וכן דין זוג נשוי המתארח, ודין בחורי ישיבה]

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

דיני זיכוי העירוב לאחרים [וכן דין זוג נשוי המתארח, ודין בחורי ישיבה]:

א. העירוב מועיל לו ולבני ביתו, ואין צריך לזכות להם או לאחרים, אלא די באמירת הברכה והנוסח. אמנם גדול העיר המניח עירוב לבני העיר, וכן מארח המזכה לאורחו, צריך לזכות להם על ידי אחר, וכדלקמן.

ב. מי שמתארח בשבת [לאכילה או לשינה או לשניהם, ואף זוג נשוי המתארח אצל הוריו], יש לפניו כמה אפשרויות:

[1] האורח יניח בעצמו עירוב תבשילין בערב יו"ט, מבלי לברך [כיון שיש צד שיוצא בעירוב של בעה"ב].

[2] המארח יְזַכה לאורח את העירוב ע"י אדם אחר [ויעשה זאת לפני שהניח את העירוב ובירך], דהיינו שאותו אדם יגביה את העירוב טפח [לכתחילה צריך שיזכה ע"י אדם שאינו מבני ביתו, כגון שכן. ובשעת הדחק אפשר גם ע"י אשתו או בני ביתו].

[3] אם האורח מגיע לבית המארח לפני כניסת יו"ט, האורח יגביה בעצמו את העירוב של מארחו [ויעשה זאת לפני שהמארח הניח את העירוב] ויעָשה שותף בו, ואז המארח יאמר על המאכל את נוסח העירוב.

ג. בחורי ישיבה [אם מבשלים או מדליקים נרות] יכוונו לסמוך על עירוב התבשילין שעושה הנהלת הישיבה, ומי שמניח את העירוב יזכהו עבור כל אחד ואחד מבני הישיבה [ואף אם לא זיכהו עבור בני הישיבה, יש לצדד שמועיל].

ד. השוהים בבית מלון יוצאים בעירוב תבשילין שעושה המשגיח במלון, ומזכה ע"י אחר [כנ"ל] עבור כל האורחים.