דין השוכח לומר המלך הקדוש
מי שטעה בעשי"ת ואמר "הקל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" – אם תיקן תוך כדי דיבור, יצא, ואם לא תיקן תוך כדי דיבור, או שכבר התחיל לומר מילת "אתה" מברכת "אתה חונן" – צריך לחזור לראש התפילה [ולא לראש ברכת "אתה קדוש", אך אינו חוזר לומר "השם שפתי תפתח"].
אם נזכר רק לאחר שעבר זמן התפילה [וכגון ששכח בשחרית ונזכר לאחר חצות], צריך להתפלל תפילת תשלומין (דיני תפילת תשלומין התבארו בשלוחה 56). אך אם שכח בשחרית ונזכר לפני חצות, יתפלל שוב כעת, אפילו שעבר סוף זמן תפילת שחרית. שכח במנחה, ונזכר לאחר צאת הכוכבים, צריך להתפלל פעמיים ערבית, וכן הדין אף באשה, שצריכה להתפלל פעמיים ערבית, אף אם בדרך כלל היא אינה מתפללת ערבית.
דין המסופק אם אמר המלך הקדוש
אם יותר נראה לו שאמר, אינו חוזר. אם יותר נראה לו שלא אמר, חוזר. אם הספק שקול, דינו כדלהלן:
אם בשעת התפילה או לפניה היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו זמן רב לאחר התפילה – אינו חוזר.
אם בשעת התפילה או לפניה לא היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו מיד לאחר התפילה – חוזר.
אך אם היה בדעתו לומר והספק נתעורר מיד לאחר התפילה, או שלא היה בדעתו לומר והספק נתעורר לו זמן רב אחרי התפילה, יחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה. ובשבת, שאין תפילות נדבה, אינו חוזר ומתפלל.
דין המלך המשפט
מי שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט" – אם נזכר תוך כדי דיבור, יתקן. אם לא תיקן תוך כדי דיבור, או שכבר התחיל ואמר אפילו מילה אחת מברכת המינים – לבני אשכנז יצא ידי חובה, וימשיך בתפילתו. ולבני ספרד נחלקו בזה הפוסקים – יש אומרים שדינם כדין בני אשכנז, וי"א שלא יצא, וצריך לחזור לראש הברכה, ואם סיים תפילתו, לחזור לראש התפילה.
בן ספרד ששכח בשחרית או מנחה, ורוצה לצאת מידי ספק מחלוקת הפוסקים הנ"ל, יכול לנהוג כדלהלן: אם נזכר באמצע התפילה, יעצור וימתין בשתיקה עד שהש"ץ יתחיל חזרת הש"ץ [ויכוון לצאת בברכות חזרת הש"ץ], וכשיגיע הש"ץ למקום בו הוא נזכר, ימשיך להתפלל בעצמו עד סוף התפילה. אם נזכר לאחר התפילה, יכול לצאת ידי חובה בשמיעת חזרת הש"ץ. בכל אופן שיוצא מהש"ץ, אין לו לענות אמנים, קדושה וכו', אלא רק לשמוע את ברכות הש"ץ בשתיקה. אם כבר נגמרה חזרת הש"ץ, או ששכח בערבית, טוב שיחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה.
דין שאר ההוספות "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים", ו"בספר חיים", וכן "עושה השלום"
הוספות "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים", "בספר חיים", וכן "עושה השלום"בעשרת ימי תשובה אינן מעכבות. ולכן אם כבר אמר את שם השם שבחתימת הברכה, ימשיך בתפילתו [ולא יתקן ע"י אמירת למדני חוקיך]. אך אם נזכר לפני שאמר את שם השם שבחתימת הברכה, יחזור למקום התוספת, ויאמרה, וימשיך כסדר.
ומבני ספרד יש הנוהגים שהשוכח "זכרנו לחיים", יאמרו בשומע תפילה, אך אם שכח לאומרו בשומע תפילה, וכן בשבת, וכן השוכח לומר "וכתוב לחיים" או "בספר החיים" יאמרו ב"אלוקי נצור" לפני ה"יהיו לרצון" השני. אך "מי כמוך" אין להשלים בשומע תפילה ובאלוקי נצור, כיון שאינה בקשה אלא שבח.
דיני אמירת אבינו מלכנו
בעשרת ימי תשובה אומרים אבינו מלכנו בשחרית ובמנחה, ואף המתפלל ביחיד אומרו, ואף אישה אומרתו.
יש לאומרו מעומד.
גם חתן או בעל ברית אומר אבינו מלכנו. בצום גדליה, גם מי שאינו צם, אומר אבינו מלכנו.
נתאחרו בתפילת המנחה, אומרים אבינו מלכנו אע"פ שהוא לילה.
בשבת, וכן במנחה של ערב שבת, בני אשכנז לא אומרים אבינו מלכנו, אך רוב בני ספרד נוהגים לאומרו, ומדלגים על המשפטים שמזכירים בהם חטא, וכגון "חטאנו לפניך", "מחה והעבר פשעינו" וכו'.