כלים עם כשרות "פטור מטבילה"

פטור מטבילת כלים על ידי תנאי שהאומן לא יקנה בשבח כלי

בעניין מה שמצוי כיום, כלים עם חותמת כשרות שהכלי פטור מטבילת כלים.

הפטור הוא על ידי שיהודי קונה את חומרי הגלם [ושוכר את הפועלים], ולפיכך הכלי נחשב שלו.

בנוסף לזה, עושים תנאי שהאומן לא יקנה בשבח כלי [ללא התנאי, דין "אומן קונה בשבח כלי" היה מורה שיש לגוי האומן שמכין את הכלי חלק בכלי, ומשכך היה צריך לטבול את הכלי, שהרי זה כקונה כלי ששותפים בו גוי ויהודי, וחייב בטבילה], אך התנאי מבטל דין זה, ובכך נחשב שהכלי רק של היהודי, ופטור מטבילה.

והנה לדעת השו"ע (יו"ד סי' קכ ס"י) שכתב "ישראל שנתן כסף לאומן גוי לעשות לו ממנו כלי, אינו צריך טבילה" - אכן הכלי פטור מטבילת כלים, ואף ללא התנאי הנ"ל, מפני שלדעתו אומן לא קונה בשבח כלי בכל אופן, וכדעת התוס' (ע"ז עה: ד"ה אי, והרא"ש שם פ"ה סי' לה).

אך הרמ"א (שם) כתב "ויש חולקין, ויש לטובלו בלא ברכה" - ומצינו בראשונים ב' אופנים בביאור הטעם להצריך לטבול: [א] משום שיש לחשוש שאומן קונה בשבח כלי (עי' רא"ש הנ"ל, והגהות מיימוניות הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ז). [ב] משום שהכל הולך אחר המעמיד, והגוי העמיד את הכלי (שיטת הריב"א, הובא בהג' רבנו פרץ על הסמ"ק מצוה קצט, וכן שיטת הריצב"א שהובא בטור).

והנה לדעת המפרשים שחומרת הרמ"א היא משום שהכל הולך אחר המעמיד, ודאי שהכלי לא נפטר מטבילה ע"י תנאי זה, שהרי אף אם התנאי מועיל והאומן לא קונה בשבח כלי, סוף סוף הגוי העמיד את הכלי, ולפיכך יש לטבול את הכלי ללא ברכה.

ואף לדעת המפרשים שחומרת הרמ"א היא משום שחשש שאומן קונה בשבח כלי, נראה שאין זה פשוט שהתנאי הנ"ל מועיל לפטור מטבילה, וכדלקמן.

נראה שדין "אומן קונה בשבח כלי" הוא דבר מציאותי הבא ממילא ונקנה מאליו, שכיון שזו יצירה של האומן, ממילא זה שייך לו, וכשם שתמיד האומן לא עושה קנין בכלי בשביל לקנות אותו, אלא עצם עבודתו בכלי מקנה לו בו חלק.

ואם כן, כפי שפשוט שאי אפשר להתנות שעוּבָּר של בהמה לא יהיה שייך לבעל הבהמה, מפני שזהו דבר מציאותי, שהעובר שייך לבעל הבהמה, כך נראה גם בנדון דידן, שאי אפשר להתנות שהאומן לא יקנה בשבח הכלי.

ולפיכך, נראה שלא מועיל להתנות שהאומן לא יקנה בשבח הכלי, כיון שכאמור, הכלי שלו ממילא.

דברי האחרונים בנדון תנאי שהאומן לא יקנה בשבח הכלי

והנה מבואר בגמ' (גיטין כב:) שקטן כשר לכתוב גט. והקשה הפנ"י כיצד מועילה כתיבת הקטן, והלא דין הוא שצריך שהגט יהיה שייך לבעל (גיטין כ:, אבה"ע סי' קכ ס"א), אך כשהקטן כותב, כיון שאומן קונה בשבח כלי, א"כ שטר הגט שייך לקטן, וקטן אינו יכול להקנות (עי' סוכה מו:), וא"כ נמצא שהגט לא שייך לבעל.

ומצינו כמה תירוצים לקושיה זו:

[א] הקצוה"ח (סי' שו ס"ק ד) תירץ שדין "אומן קונה בשבח כלי", אין הכוונה שהחפץ נעשה שלו, אלא הוא כעין משכון.

[ב] באומן העושה בחינם לא נאמר דין "אומן קונה בשבח כלי" (עיין קצוה"ח שם, ורעק"א חו"מ שם על הש"ך ס"ק ג).

[ג] הנתיבות (שם) תירץ שכיון שרק הדיו של הכותב, הרי זה חזותא בעלמא, ואין האומן [הקטן] קונה בגט עצמו.

[ד] הבית אפרים (אבה"ע סי' קיז) תירץ שבאופן שהשבח הוא קלקול, אין האומן קונה בשבח הכלי, וכיון שקנין הקטן בגט נחשב לקלקול [שהבעל לא יוכל לגרש], אין האומן קונה בשבח הכלי באופן זה.

[ה] הערוה"ש (אבה"ע סי' קכ סע' לו) תירץ שדין "אומן קונה בשבח כלי" נאמר רק כשהשבח הוא לכולם, אבל בגט שהשבח הוא רק למגרש אך לשאר האנשים אי"ז שבח, אין האומן קונה בשבח הכלי.

[ו] "לא שייך קניית קטן בכה"ג, דמסתמא אינו רוצה לזכות בגט ע"י הכתיבה שלו" (לשון הפנ"י גיטין כב: ד"ה הכל כשירים).

[ז] הקטן אינו מעוניין לקנות, כדי שהבעל יוכל לגרש, ולכן אינו קונה (שו"ת בית יצחק אבה"ע ח"ב סי' א אות ה, והוא כעין תירוץ הפנ"י לעיל אות ו. ועי' עוד מש"כ לדון אם אכן מועיל מה שלא ניחא ליה לקנות, וביו"ד ח"ב קו"א סו"ס ה כתב שלא מועיל, אלא קונה בע"כ, וע"ע שו"ת מהרש"ם ח"ג סו"ס יב שהאומן קונה אף כשלא נתכוון לקנות).

ונמצא כי התנאי שהאומן לא יקנה בשבח הכלי, מועיל לפי דברי הפנ"י והבית יצחק הנ"ל, אולם לפי שאר התירוצים הנ"ל, אין מקור שתנאי זה מועיל, אלא כמשנ"ת לעיל, שלא שייך להתנות על כך, ואומן קונה בשבח כלי אף בעל כורחו.

ובפרט לדעת המפרשים שדברי הרמ"א (המובא לעיל) אינם משום דין "אומן קונה בשבח כלי", אלא משום דין "הכל הולך אחר המעמיד".

העולה למעשה

כלים עם אישור כשרות הפוטר מטבילה [שסיבת הפטור היא משום תנאי שהאומן לא יקנה בשבח כלי] - לספרדים אין צריך טבילה (וכדעת השו"ע), אך לאשכנזים יש לחשוש שהתנאי לא מועיל לפטור מטבילה, ולכן יש להחמיר לטבול ללא ברכה.

רק כאשר הפטור הוא משום שנעשה "גמר מלאכה על ידי ישראל", כלומר שאומן יהודי פירק את הכלי והתקינו מחדש, באופן זה הכלי אכן פטור מטבילה (חכמת אדם כלל עג סע' יג, אולם לדעת הפמ"ג או"ח סי' תנא א"א סק"ו שאי"ז מועיל לפטור מטבילה).

וזהו הפיתרון לכלים העלולים להינזק מטבילה, כגון ברי מים, מכונות אספרסו וכדומה, שיש ליתנם ליהודי שיעשה פירוק כזה שאדם רגיל אינו יודע לתקנו בחזרה, אלא רק אדם מקצועי [וכגון חיתוך כבל החשמל וחיבורו מחדש, בכלים שהכבל מחובר לכלי ואינו נשלף].

לתועלת הציבור - בשלוחה 51 בקו בית ההוראה, הובאו כמה מקומות שקיים בהם שירות "פירוק על ידי טכנאי".