בס"ד אלול תשפ"ד
ראיתי את החיבור ״כרות גיטא״ על מסכת גיטין שחיברו הבחור החשוב שמעון בצלאל הכהן ני״ו והוא חיבור נפלא ומיוחד אשר מעמיק בו בעומק הסוגיות ברוב תבונה ודעת באופן נפלא ביותר.
ואכתוב הערה אחת בעניין האמור בספרו לגבי עד אחד נאמן באיסורים הנה בדבר שבממון נאמנים רק שני עדים ולא עד אחד. והוא הדין בדברים שבערווה, שרק שני עדים נאמנים ולא עד אחד (עי' יבמות פח, גיטין ב:, גיטין סד., גיטין פט., גיטין צ, קידושין סה-סו).
ובטעם הדבר שעד אחד אינו נאמן, נאמרו כמה דרכים: [א] חשש משקר [שו"ת תשב"ץ (ח"א סי' עז), ועיין ר"ן (חולין צו), קצות החושן (סי' פא ס"ק יא, וסי' לס"ק ט), מנחת חינוך (מצוה קכג), רעק"א (כתובות יח:), נתיבות המשפט (סי' קמה ס"ק ב), שו"ת ר' משולם איגרא (חו"מ סי' ה)].
[ב] שמא לא מדייק ואומר בדדמי, וכדמצינו חשש זה ביבמות קיד: [נתיבות המשפט (סי' לא ס"ק א, וסי' נו ס"ק יד וס"ק יח).
[ג] גזירת מלך [תוס' רא"ש (גיטין י), תשובות הרשב"א המיוחסות (סי' צד), ועיין קובץ שיעורים (ב"ב סי' תקצד), וברכת שמואל (גיטין סי' כ), נתיבות המשפט (סי' פא ס"ק ו)].
נאמנות עד אחד באיסורין
אמנם באיסורין עד אחד נאמן, ונחלקו הראשונים במקור הדבר: לשיטת רש"י המקור הוא מכך שהכהנים אוכלים את הבשר אע"פ שאין שני עדים שהשוחט שחט כדין (חולין י, ונלמד מהפס' "ושחט את בן הבקר"), וכן ממה שמותר לאדם לאכול אצל חבירו ואינו צריך לחשוש שמא האוכל לא כשר (יבמות פח:, גיטין ב:).
אך תוס' (גיטין ב:) כתבו שהמקור הוא ממה שמצינו שאשה נאמנת על ספירת ז"נ, כדכתיב "וספרה לה".
ובטעם הדבר – אף שנתבאר לעיל שעד אחד אינו נאמן בדבר שבממון, מחשש משקר או אומר בדדמי, בכל אופן באיסורין עד אחד נאמן, משום שחששות אלו הן חשש רחוק קצת, ולענין עדות באיסורין די בכך, אך לענין הוצאת ממון או בדבר שבערווה, לא די בכך, אלא צריך שני עדים. וכפי שמצינו שבאיסורין הולכים אחר הרוב, אך בממון אין הולכים אחר הרוב (עיין ב"ק מו, ב"ב צב).
תעודת כשרות בחנות או נאמנות המוכר
ויש לדון האם מותר לקנות בחנות שהמוכר טוען שהמוצרים כשרים, ונראה שאם המוכר שומר תורה ומצוות ואינו חשוד על מאכלות אסורות, מותר לספרדים לקנות שם. אך לבני אשכנז מותר לקנות רק אם המוכר מוחזק בכשרות [כלומר, שידוע שהוא אדם נאמן].
ומקור הדברים מבואר בשו"ע (יו"ד סי' קיט, והוא דעת הטור) שסתם ישראל נאמן ואפשר לסמוך על עדותו, אא"כ הוא חשוד באכילת דברים אסורים, שאז אי אפשר לסמוך על עדותו, אולם דעת הרמ"א (שם, והוא דעת הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ג הכ"א, ופי"א הכ"ה) שרק אם הוא "מוחזק בכשרות" אפשר לסמוך על עדותו. הש"ך (שם
סק"א) פסק כהשו"ע, והט"ז (סק"ב) פסק כהרמ"א,כהרמ"א, וכן ההלכה [לבני אשכנז], וכפי שפסק החכמת אדם (כלל עא ס"א) [ובהגדרת "מוחזק בכשרות", עי' ערוך השולחן שם סעיף יא].
kפי"ז נמצא לכאורה שכל מוכר שמוחזק כנאמן [ולספרדים – אף אם לא מוחזק לנאמן, כל שאינו חשוד] אפשר לקנות אצלו ולסמוך על עדותו. אך מצינו באחרונים – בית הלל, בית לחם יהודה ולחם הפנים (יו"ד שם, והובאו דבריהם בדרכ"ת שם סק"ז) שישנה תקנת ועד ארבע ארצות "לא ליקח דבר מאכל או יין משום ישראל אפילו הוא מוחזק בכשרות אלא א"כ יש בידו כתב הכשר מאיזה רב אב"ד שנעשה בהכשר" עכ"ד. אולם נראה שבמקומותינו לא נתקבלה תקנה זו.
אמנם יש לדון שכיוון שהמוכר נוגע בעדות, שמא אין בזה דין של עד אחד נאמן באיסורין, ואף שקרוב ופסול כשרים בעדות עד אחד, שמא נוגע אינו נאמן.
והנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' קסב ס"ב) גבי סאה בסאה [שמותר להלוות סאה רק אם יש ללווה סאה אחת, וכגון גמ"ח דולרים, שמותר להלוות דולר רק אם יש ללווה דולר אחד בביתו], שנאמן לווה לומר שיש לו סאה [דולר] בביתו.
וביאר הגר"א (שם ס"ק יא) שהטעם הוא משום דלא שביק איניש התירא ואכיל איסורא (גיטין לז), וכיוון שיכול להשיג מעט במתנה או בהלוואה, לא יעשנה באיסור.
ויש לעיין מדוע לא כתב הגר"א שהטעם הוא משום עד אחד נאמן באיסורים. ולכאורה נראה דס"ל להגר"א שכיוון שהלווה נוגע בעדותו, כי רוצה להשיג את ההלוואה, מטעם זה שוב אינו נאמן מדין עד אחד. וכן נראה בגר"א (יו"ד סי' קסג ס"ק ה), וכ"ה להדיא בדברי הגר"א (סי' רלו ס"ק כב) "כיוון שנוגע בעדות הוא, לאו כל כמיניה, ואף לענין איסורא" עכ"ל.
ודברי הגר"א צ"ע מדברי הרמב"ם (הל' שחיטה פ"י הי"ד) "כל טבח שיודע הטריפות הללו והרי הוא בחזקת כשרות, מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור ואין בזה חשש, שעד אחד נאמן באיסורין בין יש לו הנייה בעדותו בין אין לו הנייה בעדותו", ומבואר שעד אחד נאמן באיסורין אף כשהוא נוגע, והאריך בזה בשו"ת חקרי לב (יו"ד סי' קצו, עמ' ערב).
ולהלכה נתבאר שעד אחד נאמן באיסורין אף כשהוא נוגע בעדות, ולכן אם המוכר מוחזק בכשרות [ולספרדים כל שהוא שומר תו"מ] אפשר לקנות אצלו אף ללא תעודת כשרות.
אך למעשה גם אדם שמוחזק בכשרות לא תמיד יודע את כל הפרטים המעשיים, וכגון באילו ירקות יש תולעים, וכיצד בודקים ופרטים רבים נוספים, ולכן טוב תמיד לקנות מחנות שיש לה תעודת כשרות, או כשיודעים בוודאות שהמוכר יודע את כל הפרטים המעשיים.
ושוב אחזור בשבח הקונטרס המיוחד יהי רצון שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כוחו, עד שיהיה לאור גדול בישראל