סדר נטילת הציפורניים:

דינים אלו נוהגים רק בבני אשכנז, אך בני ספרד לא נהגו להקפיד על סדר הנטילה.

יש להקדים ליטול את ציפורני יד שמאל ליד ימין.

לכתחילה יש להקפיד שלא ליטול את ציפורני הידיים על הסדר [כלומר, את האגודל, ולאחמ"כ את האצבע ולאחמ"כ את האמה וכו'] אלא ייטול בסדר הבא:

ביד שמאל הסדר הוא – קמיצה, אצבע, זרת, אמה ואגודל. וביד ימין הסדר הוא – אצבע, קמיצה, אגודל, אמה וזרת (וסימן לדבר: דבהג"א בשמאל, ובדאג"ה בימין).

הקפדה זו נאמרה על ציפורני הידיים בלבד, אך בציפורני הרגליים אין חשש.

הקפדה זו נאמרה גם בציפורני נשים וקטנים.

דין נטילת ידיים לאחר נטילת ציפורניים:

לאחר נטילת הציפורניים יש ליטול ידיים, ודי ליטול פעם אחת על כל יד, ואין צריך דווקא מכלי. ויש אומרים ליטול ג' פעמים לסירוגין.

הנוטל ציפורניים לאחר [וכגון שנוטל לקטנים] אינו צריך ליטול ידיו, אולם מי שנטלו לו צריך ליטול ידיים, ולכן הקטן עצמו, אם הגיע לגיל חינוך [גיל 5-6] צריך ליטול ידיים.

גם לאחר נטילת ציפורן אחת, צריך ליטול ידיים, אולם הכוסס ציפורניו שלא לשם נטילה [אלא מחמת שעמום וכד'], אינו צריך ליטול ידיו.

מותר לדבר בלימוד, וכן לענות לדברים שבקדושה, תוך כדי נטילת הציפורניים.

דין הציפורניים לאחר נטילתן:

מבואר בגמ' (נדה יז, מו"ק יח) שיש סכנה לאשה מעוברת לדרוך על הציפורניים, ולכן אסור להשליך את הציפורניים על הרצפה.

ולכן במקום שנשים אף פעם לא נכנסות אליו, כגון בבית מדרש או במקוה גברים, לא קיים חשש זה [ובתנאי שאין שם נשים כלל, וכגון עוזרת וכד'].

עוד מבואר בגמ' (שם) ש"השורף ציפורנים חסיד, הקוברן צדיק, והזורקן רשע" – כלומר האופן הטוב ביותר הוא לשרוף את הציפורניים, אולם יכול גם לקוברן. השלכת הציפורניים לאסלה או לכיור, נחשבת כקבירה.

אם נפלו הציפורניים על הרצפה ואינו מוצאן, יעבירן ממקום למקום ע"י טאטוא מקום הנפילה, ובכך בטלה הסכנה.

כל האמור לעיל נכון גם בציפורניים של קטנים, וכן בציפורניים של נשים.

יצוין כי רק בציפורניים יש סכנה, אך באבק ציפורניים הנוצר לאחר שיופן, אין חשש.           

נטילת ציפורני הידיים והרגליים באותו יום:

לבני אשכנז אין ליטול את ציפורני הידיים והרגליים באותו יום, אך בני ספרד לא חששו לכך. גם לקטנים מבני אשכנז צריכים להקפיד על כך.

אמנם לצורך מצוה, יכול ליטלן באותו יום, וכגון בערב שבת או לצורך טבילה וכדומה [אולם מלכתחילה, עדיף לדאוג ליטול את אחד מהם ביום הקודם].

כמו כן, יכול ליטול את אחד מהם [כגון את ציפורני הרגליים] בלילה, ואת השני [את ציפורני הידיים] ליטול ביום שלאחריו, וכן יכול ליטול את אחד מהם ביום, ואת השני בלילה שלאחריו.

הימים בהם לא נוטלים ציפורניים, ודין נטילת ציפורניים לכבוד שבת ויו"ט:

[דין נטילת ציפורניים בראש חודש התבאר בשלוחה 42].

לבני אשכנז יש להקפיד שלא ליטול ציפורניים יומיים לפני שבת, כלומר ביום חמישי, מפני שהם יתחילו לגדול בשבת [אך בני ספרד לא נהגו להקפיד על כך]. ההקפדה היא מיום רביעי בשקיעה ועד יום חמישי בשקיעה, אך ליל שישי דינו כיום שישי.

ולפיכך, כיון שמצוה ליטול את הציפורניים לכבוד שבת, בני אשכנז יטלו את ציפורני הרגליים בליל שישי [כלומר ביום חמישי בלילה לאחר השקיעה], ואת ציפורני הידיים ביום שישי. אם לא נטלו בליל שישי, יטלו את שניהם ביום שישי לכבוד שבת.

במקום הצורך [כגון שהציפורניים שורטות, או שלא יהיה לו זמן ליטלן ביום שישי, או לכל צורך מצוה שהוא], יכול ליטול ביום חמישי.

במקרה שחל יום טוב ביום שישי, באופן זה יקדים את נטילת הציפורניים ליום חמישי [ואף שהם יתחילו לגדול בשבת, כאן אין חשש, משום שיש מצוה ליטול ציפורניים גם לכבוד יו"ט, ולכן אין אפילו עדיפות להקדימה ליום רביעי].

הקפדה זו נאמרה דווקא ביומיים שלפני שבת, אך ביומיים שלפני יום טוב, מותר ליטול, אף שיתחילו לגדול ביו"ט.

הקפדה זו נאמרה דווקא בציפורניים, אך תספורת וגילוח השערות מותרים גם ביום חמישי, אלא שמצווה לעשותם לכבוד שבת.

אין איסור ליטול ציפורניים במוצאי שבת ודינו כשאר ימות השבוע, אלא שכאמור, מצוה ליטלן בערב שבת.

חיתוך ציפורן בשבת:

בשבת אסור ליטול ולחתוך ציפורניים, בין בכלי , ובין בשיניים או בידיים.

אולם במקרה שרוב הציפורן כבר נפרדה מהאצבע, ויש לו צער מכך, אפשר להקל ולתולשה לגמרי בידיים או בשיניים, אך בכלי אסור.

היתר זה נאמר רק בציפורן שכבר נתלשה ברובה, אך עור, אפילו אם כבר נתלש ברובו, אסור לתולשו לגמרי בשבת.