א. כל השמנים כשרים להדלקת נרות חנוכה, אך מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית שאורו זך וצלול, וגם שבו נעשה הנס. ומי שאין לו שמן זית, ידליק בשאר שמנים, ואם אין לו שאר שמנים, ידליק בנרות פרפין [הנרות המצויים בזמננו], ואם אין לו ידליק בנרות שעווה.
ב. האמור לעיל שמצווה מן המובחר להדליק בשמן זית, היינו אפילו בשמן זית מוצק, וכן בשמן זית למאור או בשמן זית מבושל, וכן בשמן זית המצוי בשוק [אפילו שנעשה מטחינת השמן והגרעינים יחד ולא רק מטחינת פרי הזית בלבד].
ג. רבים סוברים שאין להדליק בשמן הקדוש בקדושת שביעית [בשמן תרומה טמאה מותר להדליק בביהכנ"ס, וכן כהן בביתו, אך ישראל בביתו לא ידליק בו, אלא אם אין לו שמן אחר].
ד. ילד שהגיע לחינוך אפשר מעיקר הדין לתת לו להדליק נרות רגילים ולא בשמן.
ה. כל הפתילות כשרות להדלקה, ומצווה מן המובחר להדליק בפתילות העשויות מצמר גפן [או מחוטי פשתן, אך בזמננו אינם מצויים כ"כ], משום שהן דולקות יפה. ונראה שאף פתיל צף בכלל מצווה מן המובחר, כיון שדולק יפה.
ו. המדליק בפתיל צף המצופה שעווה ומונח בשמן, אין לומר שיש בזה חסרון בהידור – שמדליק בשעווה ולא בשמן, שכיון שציפוי השעווה כלה במהירות בשעה שמדליק – נחשב להדלקה בשמן [אמנם יש המהדרים להכין ולהדליק את הפתילה מבעוד יום לזמן קצר כדי שתכלה השעווה, ואז ידליק בשמן מיד בתחילת ההדלקה].
ז. אין צורך להחליף את הפתילות בכל לילה, ואדרבה הן טובות יותר להדלקה כשהודלקו כבר. ויש נוהגים להחליפן משום שבכל לילה היה הנס מתחדש, וכן זכר למקדש שהיו מחליפים את הפתילות בכל לילה.