דינים כלליים
מעיקר הדין מותר לאכול לאחר הפסח חמץ שנמכר לגוי, אך יש כמה טענות להחמיר ולא לסמוך על מכירת החמץ. ולכן למעשה מעיקר הדין מותר, ויש מחמירים.
אנשים שקשה להם להקפיד שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי, יכולים לסמוך על עיקר הדין שמותר. אך אם יכול להשיג בקלות מאפים מקמח שנטחן לאחר הפסח או מקמח שנטחן בטחינה יבשה [שאז הקמח אינו חמץ], יש מקום להחמיר בזה.
מוצרים שהגיעו לאחר הפסח לחנות שעשתה מכירת חמץ, ולא ברור האם הסוכנים עשו מכירת חמץ, יש להתירם מדין רוב, כיון שרוב החמץ בארץ נמכר לגוי, ובפרט במוצרים שתחת כשרות בד"ץ העדה"ח, שדורשים מכל בעלי המפעלים, שגם הסוכנים שעובדים איתם ימכרו את החמץ.
דין קמח שנמכר
למחמירים שלא לאכול חמץ שנמכר לגוי, יש לחוש גם בקמח בזמננו.
אמנם בקמח הדבר קל יותר, כיון שיתכן שקמח הוא רק ספק חמץ, וכיון שההימנעות מאכילת חמץ שנמכר לגוי היא חומרה, לכן מי שמחמיר בחמץ שנמכר ואינו מחמיר בקמח, יש יסוד למנהגו.
מי שקשה לו להקפיד שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי [ובפרט בקמח, שפעמים רבות קשה להחמיר שלא לסמוך על מכירתו], יכול לסמוך על עיקר הדין שמותר. אך אם יכול להשיג בקלות מאפים מקמח שנטחן לאחר הפסח או מקמח שנטחן בטחינה יבשה [שאז הקמח אינו חמץ], יש מקום להחמיר בזה.
דין בצק שנמכר
מאפיות שמכינים בצק לפני פסח ומקפיאים אותו, ומוכרים אותו לגוי, ומיד לאחר הפסח מוציאים אותו ואופים אותו, כדי שיהיו ללקוחותיהם מוצרים טריים מיד לאחר הפסח:
לכתחילה אין לקנות מאפים אלו, ואף המקילים בחמץ הנמכר לגוי, כאן הדבר חמור יותר מחמת כמה טעמים.
דין מוצרים המכילים תערובת חמץ, משפרי אפיה, לתת, גלוטן
[וכמצוי באבקות מרק, דגני בוקר, קורנפלקס, נקניק סויה]
אף המחמירים בחמץ ובקמח שנמכר לגוי, ישנם אופנים שיש להקל בהם, ויש המהדרים אף באלו:
[א] מוצרים מקמח שנטחן לאחר פסח או מקמח יבש שיש בהם רכיבי חמץ שנמכרו לגוי, אפשר להקל לכתחילה אם החמץ בטל ברוב [ובפרט אם יש שישים נגד].
[ב] מוצרים מקמח שנטחן לאחר הפסח או קמח יבש, שהמשפרי האפיה / גלוטן / לתת שבהם נמכרו לגוי.
דין מוצרים בבעלות אינם שומרי תו"מ שנמכרו
מכירת חמץ של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, יש בה פקפוקים רבים [מפני שאין למכירה תוקף חוקי, ופקפוקים נוספים], ואף המקילים לקנות חמץ שנמכר לגוי, רבים מחמירים שלא לקנות אם נמכר ע"י אינו שומר תו"מ.
ולמעשה יש להקל בזה, שאף אם אין למכירה תוקף חוקי, כיון שסוף סוף מכר את חמצו לפי ההלכה, דין החמץ ככל דין חמץ שנמכר.
חנות שלא עשתה מכירת חמץ, אין לקנות בה חמץ בחודש שאחרי פסח, מכיון שרוב הסחורה הוא בחזקת איסור, ויתכן שגם הסוכנים שאיתם החנות עובדת לא עשו מכירת חמץ, וממילא גם הסחורה שהגיעה לאחר הפסח, יתכן שאינה נמכרה לגוי.
חנות שעשתה מכירת חמץ אך המשיכה למכור חמץ בפסח כדרכה – כל החמץ שהיה בחנות זו בפסח אסור בהנאה, כיון שמוכח שלא באמת התכוונו למכור.
דין מוצרים שהיו בבעלות גוי בפסח
מוצרים המיוצרים בארץ ע"י חברות בבעלות נכרים [כגון אוסם ותנובה], למעשה לנוהגים שלא לסמוך על המכירה, יש לחשוש גם בזה.
אמנם, מוצרים המיוצרים בחו"ל ע"י מפעל מקומי, ומיובאים לארץ ע"י משווקים יהודים, הדבר תלוי על מי היתה מוטלת האחריות בימי הפסח: אם האחריות היתה מוטלת על היבואן היהודי – יש לחשוש שלא לקנות. אך אם האחריות כולה היתה מוטלת על היצרן הגוי – אין בכך חשש.
כפי הידוע בחברת "טעמן", האחריות מוטלת על היצרנים הגויים, ולכן אין במוצריה חשש.
ביאור הכיתובים השונים שעל גבי האריזות
נאפה לאחר הפסח
התבאר לעיל שאף המקילים בקמח שנמכר לגוי, לכתחילה אין להקל במוצרים שנמכרו לגוי כבצק קפוא, ונאפו לאחר הפסח. ולפיכך לכתחילה אין להשתמש במוצרים שיש בהם את הכיתוב "נאפה לאחר הפסח" אלא אם כן נתברר שאלו לא מוצרים שנמכרו כבצק קפוא ונאפו לאחר הפסח, אלא מוצרים שידוע שהקמח נמכר לגוי ונאפה לאחר הפסח.
ביאור הכיתובים שעל האריזות במוצרים שבהשגחת בד"ץ העדה החרדית:
מיוצר אחר הפסח – לא היה בצק בפסח, אך חלק מהחומרים נמכרו לגוי.
נטחן אחר הפסח / קמח יבש – כל החומרים לא היו חמץ בפסח [כולל הקמח].
נמכר כדין – ייתכן שהמוצר עצמו היה מכור בפסח.
קמח שנמכר בלי משפרים – קמח ישן, ללא תוספים שהיו חמץ בפסח.
נרכש מאינו יהודי – המוצר עצמו היה בבעלות גוי בפסח.
לגבי כשרויות אחרות, ניתן לברר בקו בית ההוראה 0733260800 בשלוחה 400 תת שלוחה 4.
קוד ייצור
משמעותו שהמוצר יוצר לאחר הפסח, אך עדיין ייתכן שהמרכיבים יוצרו לפני פסח ונמכרו לגוי, ולכן למחמירים בקמח שנמכר, אין כ"כ משמעות בקוד הייצור.
פירורי לחם שתחת הבצק
ישנם מאפיות ששמים תחת בצק הלחם פירורי לחם, כדי למנוע את הידבקות הלחם למסוע התנור, והפירורים הללו הם חמץ שנמכר לגוי.
אם הפרורים הללו ניכרים – אינם בטלים, ומי שאינו סומך על המכירה אינו יכול לאכול את הלחם.
ואם אינם ניכרים – הרי הם בטלים ברוב.