שלוחה 420 דיני ל"ג בעומר

אדם שאמר 'היום לג' בעומר' – חוזר וסופר בברכה (כיון שלא התכוון לצאת ידי חובה) אך לכתחילה לא יאמר כן החל מהשקיעה.

דין תספורת

בשעת הדחק יכולים בני אשכנז להסתפר בליל לג' בעומר החל מהשקיעה, אך לכתחילה יכולים רק ביום לג'. בני ספרד יכולים להסתפר בשעת הדחק בליל לד' בעומר החל מהשקיעה, ולכתחילה רק ביום לד'.

דיני שמיעת שירים וחתונות

מותר לשמוע שירים ביום ל"ג בעומר בלבד, אך בליל לג' בעומר מותר לשמוע החל מהשקיעה רק אם הם לכבוד התנא רבי שמעון.

בני אשכנז יכולים להתחתן לכתחילה ביום לג' בעומר ובני ספרד ביום לד' בעומר. בשעת הדחק (כגון שקשה למצוא אולמות וכד') – בני אשכנז יכולים להתחתן בליל לג' בעומר.

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

יום שישי | ז' אייר תשפ"ו

פרשת אחרי מות – קדושים

"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד)

הלוואה בלי עדים

שאלה: האם מותר להלוות בלי עדים.
תשובה: אף שרבים מקילים בכך (וטעמם יבואר במקור), לכתחילה אין להקל, ויש להלוות באופנים דלהלן:
[א] שטר עם עדים, והוא האופן משובח מכולם (ב"מ עה, חו"מ סי' ע).
[ב] נותן למלווה משכון/צ'ק עירבון (חו"מ שם, ונראה שצ'ק עירבון דינו כמשכון).
[ג] עדים (גמ' ושו"ע שם).
[ד] כתב יד הלווה שנמצא ביד המלווה (כתב הש"ך (שם ס"ק ב) שמדברי הסמ"ע נראה שמועיל, אך הביא שבשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' כג) כתב שלא מועיל, אלא צריך שטר גמור. ולהלכה כתב הח"ח באהבת חסד (פ"א ס"ח) שמועיל, אולם אם הלווה יכתוב לעצמו, אי"ז מועיל).
[ה] עד אחד (מבואר בתומים (שם ס"ק א) שדי בעד אחד (וז"ל "א"כ הו"ל (שליח) עד אחד ואם טוען איני יודע הו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ולכך ליכא חשש משום עובר בלפני עור, דלא יפסיד מעות"). ואף שמבואר שם שעדיין יש בזה משום גורם קללה לעצמו, אך אין זה איסור, ואם המלווה אינו חושש, אין בכך שום חשש (כמבואר בפלפולא חריפתא ב"מ סו"פ ה, אות פ]. אולם בספר פנים במשפט (חו"מ שם סק"ג) כתב שאסור להלוות בפני עד אחד. אך להלכה נראה שדי בעד אחד).
מקור: מבואר בגמ' (ב"מ עה:) "אמר רב יהודה אמר רב, כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים, עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול, ור"ל אמר גורם קללה לעצמו וכו", וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' ע).

אמנם רבים מלווים בלא עדים כלל, והאחרונים ביארו זאת בכמה דרכים:
[א] עפ"י דברי הריטב"א (מגילה כח) שכתב שאין זה איסור גמור אלא מידת חסידות (דברי מלכיאל ח"ד סי' קלו).
[ב] דין זה נאמר רק באדם שיש לו גמ"ח, שכיוון שמלווה פעמים רבות, יש לחשוש שפעם אחת יזדמן לו לווה שיכפור, אבל אדם שמלווה באקראי אין איסור, שלא חוששים על כל אדם שמא יכפור (ערך שי חו"מ שם, ודייק כן מלשון הגמ' "כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם". אמנם מלשון השו"ע לא משמע כן).
[ג] דין זה נאמר רק במלווה עשיר, שרק אז יש חשש שהלווה יכפור בחוב, שיורה לעצמו היתר בדבר (רש"ש ב"מ שם).
[ד] "משום דמכירין זה את זה ונאמנים זה לזה, ויודע המלווה שלא ישכח ולא יכפור לו" (ערוה"ש שם). וצ"ע בדבר, שלא מצינו חילוק בין מכירים ללא מכירים.
[ה] דין הגמ' הוא לפני שחז"ל תיקנו שבועת היסת, אך לאחר שחז"ל תיקנו שהכופר חייב להישבע שבועת היסת, שוב לא חוששים לכפירה, ובטל דין זה (שו"ת פרי יצחק ח"א סי' מח, אולם כתב שאין להקל בזה אחר שהשו"ע פסק לאסור להלוות בלא עדים, אף שכבר נתקנה שבועת היסת, ועי' שם עוד טעמי היתר).הנוהגים להימנע, אך מעיקר הדין מותר.