שלוחה 271 תפירה בחול המועד

אסור לתפור בחוה"מ, אך תפירה שאינה מעשה אומן, דהיינו תפירה ביד באופן שמשאיר רווח בין תפר לתפר, ואחד למעלה אחד למטה, אחד למעלה אחד למטה וכך לכל אורך מקום התפר – מותרת לצורך המועד.

תפירת כפתור לצורך המועד מותרת, אך יתפור בצורה רפויה (דהיינו, הרגיל לתפור ב-4 חורים – יתפור ב-2, והרגיל ב-2 יתפור ב-1, והרגיל ב-1 יתפור בצורה רפויה).

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

יום שישי | ז' אייר תשפ"ו

פרשת אחרי מות – קדושים

"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד)

הלוואה בלי עדים

שאלה: האם מותר להלוות בלי עדים.
תשובה: אף שרבים מקילים בכך (וטעמם יבואר במקור), לכתחילה אין להקל, ויש להלוות באופנים דלהלן:
[א] שטר עם עדים, והוא האופן משובח מכולם (ב"מ עה, חו"מ סי' ע).
[ב] נותן למלווה משכון/צ'ק עירבון (חו"מ שם, ונראה שצ'ק עירבון דינו כמשכון).
[ג] עדים (גמ' ושו"ע שם).
[ד] כתב יד הלווה שנמצא ביד המלווה (כתב הש"ך (שם ס"ק ב) שמדברי הסמ"ע נראה שמועיל, אך הביא שבשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' כג) כתב שלא מועיל, אלא צריך שטר גמור. ולהלכה כתב הח"ח באהבת חסד (פ"א ס"ח) שמועיל, אולם אם הלווה יכתוב לעצמו, אי"ז מועיל).
[ה] עד אחד (מבואר בתומים (שם ס"ק א) שדי בעד אחד (וז"ל "א"כ הו"ל (שליח) עד אחד ואם טוען איני יודע הו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ולכך ליכא חשש משום עובר בלפני עור, דלא יפסיד מעות"). ואף שמבואר שם שעדיין יש בזה משום גורם קללה לעצמו, אך אין זה איסור, ואם המלווה אינו חושש, אין בכך שום חשש (כמבואר בפלפולא חריפתא ב"מ סו"פ ה, אות פ]. אולם בספר פנים במשפט (חו"מ שם סק"ג) כתב שאסור להלוות בפני עד אחד. אך להלכה נראה שדי בעד אחד).
מקור: מבואר בגמ' (ב"מ עה:) "אמר רב יהודה אמר רב, כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים, עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול, ור"ל אמר גורם קללה לעצמו וכו", וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' ע).

אמנם רבים מלווים בלא עדים כלל, והאחרונים ביארו זאת בכמה דרכים:
[א] עפ"י דברי הריטב"א (מגילה כח) שכתב שאין זה איסור גמור אלא מידת חסידות (דברי מלכיאל ח"ד סי' קלו).
[ב] דין זה נאמר רק באדם שיש לו גמ"ח, שכיוון שמלווה פעמים רבות, יש לחשוש שפעם אחת יזדמן לו לווה שיכפור, אבל אדם שמלווה באקראי אין איסור, שלא חוששים על כל אדם שמא יכפור (ערך שי חו"מ שם, ודייק כן מלשון הגמ' "כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם". אמנם מלשון השו"ע לא משמע כן).
[ג] דין זה נאמר רק במלווה עשיר, שרק אז יש חשש שהלווה יכפור בחוב, שיורה לעצמו היתר בדבר (רש"ש ב"מ שם).
[ד] "משום דמכירין זה את זה ונאמנים זה לזה, ויודע המלווה שלא ישכח ולא יכפור לו" (ערוה"ש שם). וצ"ע בדבר, שלא מצינו חילוק בין מכירים ללא מכירים.
[ה] דין הגמ' הוא לפני שחז"ל תיקנו שבועת היסת, אך לאחר שחז"ל תיקנו שהכופר חייב להישבע שבועת היסת, שוב לא חוששים לכפירה, ובטל דין זה (שו"ת פרי יצחק ח"א סי' מח, אולם כתב שאין להקל בזה אחר שהשו"ע פסק לאסור להלוות בלא עדים, אף שכבר נתקנה שבועת היסת, ועי' שם עוד טעמי היתר).הנוהגים להימנע, אך מעיקר הדין מותר.