המקרים בהם צריך לזכות את העירוב לאחרים, ואופן הזיכוי

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

המקרים בהם צריך לזכות את העירוב לאחרים, ואופן הזיכוי:

העירוב מועיל לו ולבני ביתו, ואין צריך לזכות להם או לאחרים, אלא רק יאמר את הברכה ואת נוסח העירוב – 'בדין יהא וכו' [אמנם גדול העיר המניח עירוב לבני העיר, וכן מארח המזכה למארחו, צריך לזכות להם על ידי אחר, וכדלקמן].

מי שמתארח בשבת [ואף זוג נשוי המתארח אצל הוריו], יש לפניו כמה אפשרויות:

[א] האורח יניח בעצמו עירוב תבשילין מערב יו"ט, מבלי לברך [כיון שיש צד שיוצא בעירוב של בעה"ב].

[ב] המארח יְזַכה לאורח את העירוב ע"י אדם אחר [ויעשה זאת לפני שהניח את העירוב ובירך], דהיינו שאותו אדם יגביה את העירוב טפח [לכתחילה צריך שיזכה ע"י אדם שאינו מבני ביתו, כגון שכן. ובשעת הדחק אפשר גם ע"י אשתו או בני ביתו].

[ג] אם האורח מגיע לבית המארח לפני כניסת יו"ט, האורח יגביה בעצמו את העירוב של מארחו [ויעשה זאת לפני שהמארח הניח את העירוב] ויעָשה שותף בו, ואז המארח יאמר על המאכל את נוסח העירוב.

השוהים בבית מלון יוצאים יד"ח ע"י עירוב תבשילין שעושה המשגיח במלון, ומזכה ע"י אחר [כנ"ל] עבור כל האורחים.

בחורי ישיבה יכוונו לסמוך על עירוב התבשילין שעושה הנהלת הישיבה, ומי שמניח את העירוב יזכהו עבור כל אחד ואחד מבני הישיבה [ואף אם לא זיכהו עבור בני הישיבה, יש לצדד דמהני].